בואנוונטורה (נהר)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בואנוונטורה (באנגלית: Buenaventura River, בספרדית: Río Buenaventura) הוא נהר מדומה שפעם האמינו כי הוא זורם מהרי הרוקי לאוקיינוס השקט דרך האגן הגדול באזור שהוא כיום מערב ארצות הברית. הנהר היה הגלגול האחרון בסדרה של השערות על קיומו של הנהר הגדול של המערב שאמור היה להיות עבור אמריקה הצפונית, מערבית להרי הרוקי, מה שהנהר מיסיסיפי מהווה מזרחית להם.[א] התקוות היו לגלות נתיב מים מחוף לחוף, ולחסוך בכך את המסע הארוך סביב כף הורן בקצה הדרומי של יבשת אמריקה הדרומית.[1]

דומינגס, ולס דה אסקלנטה ומיירה

ב-29 ביולי 1776 יצאה משלחת ספרדית מסנטה פה שבניו מקסיקו במטרה למצוא נתיב יבשתי למיסיון הקתולי במונטריי[ב] בצפון קליפורניה. בראשות המשלחת בת אחד עשר המשתתפים עמדו המיסיונרים הפרנציסקנים פרנסיסקו אטנסיו דומינגס וסילבסטרה ולס דה אסקלנטה והיא כונתה משלחת דומינגס-אסקלנטה על שמם. משתתף ידוע נוסף במשלחת היה ברנרדו מיירה אי פאצ'קו (Bernardo Miera y Pacheco) ששימש כקרטוגרף. ב-13 בספטמבר הגיעה החבורה לנהר גרין, יובל של הקולורדו שזרם דרומה, ודומינגס, שעמד בראש המשלחת, נתן לנהר את השם "סן בואנוונטורה" (San Buenaventura) על שם ה"קדוש" הנוצרי בואנוונטורה.

מפה שצייר מיירה ב-1778 המתארת את הנהר בואנוונטורה כצירוף שגוי של הנהר גרין והנהר סווייר. התיאור של "אגם טימפאנוגוס" עם מצר צר במרכז הוא ככל הנראה אי הבנה של תיאור הילידים של אגם גדול בצפון (ימת המלח הגדולה) כמקושר ישירות לאגם יוטה במקום החיבור בן 80 הקילומטרים של הנהר ג'ורדן. "לגונה דה מיירה" (Laguna de Miera) היא אגם סווייר, כשגם הוא מצויר על סמך תיאורים של הילדים.

בנקודת זמן זו לא היה משהו מיתולוגי לגבי הנהר בואנוונטורה. היומן של ולס דה אסקלנטה מציין כראוי שמעל לנקודת החצייה של הנהר הנהר זורם מערבה. הוא זורם בכיוון כללי דרומה-מערבה בנקודה בה חצו את הנהר והוא ממשיך בכיוון זה כל עוד מסעם נמשך בקרבתו. אסקלנטה תיעד כראוי שלאחר המפגש שלו עם הנהר ריו סן קלמנטה (Rio San Clemente – השם בו מכנה אסקלנטה ככל הנראה את הנהר ויט) פונה הנהר בואנוונטורה דרומה. לכן, הנהר בואנוונטורה הוא נהר אמיתי וקיים כיום תחת שם אחר.

מפה של אגן הניקוז של הנהרות סווייר וביוור, המציג את המיקום הנכון של הנהר סווייר יחסית לנהר גרין. האגם מצפון, מעט מערבית מהעיר פרובו, הוא אגם יוטה. ניתן לראות את הקצה הדרומי של ימת המלח הגדולה בקצה העליון של המפה

לאחר שיצרו קשר עם קבוצה מבני היוט על החוף הדרומי של מה שהם כינו "אגם טימפאנוגוס" (Laguna de los Timpanogos), כיום אגם יוטה, פנתה המשלחת לדרום-דרום-מערב. ב-29 בספטמבר, הם הופתעו כשהגיעו לנהר (הנהר סווייר) הזורם לדרום-דרום-מזרח ופונה למערב בנקודה בה נתקלו בו. דומינגס ואסקלנטה ציינו ביומן שהשם שבו כינו הילידים את הנהר דומה לשם שבו הילידים כינו נהר אחר, אותו הנהר שהספרדים קראו לו בואנוונטורה. הם הביעו ספקות שמדובר באותו נהר מכיוון שהוא היה קטן במידה ניכרת במורד הנהר מכפי שהיה במעלה הנהר – בניגוד לתבנית הנורמלית. הם כינו את הנהר סן איסבל (Rio San Ysabel). הילידים סיפרו להם שהנהר זורם מערבה לתוך אגם (אגם סווייר) ומעבר לכך. לאגם סווייר אין מוצא, וייתכן שהילידים התכוונו לנהר הומבולדט הזורם מערבה שמקורו 250 קילומטרים מצפון-מערב לשם, ושהחוקרים לא הבינו את מה שאמרו להם הילידים.[2]

למרות הספקות של דומינגס ואסקלנטה שהנהרות גרין וסווייר הם אותו נהר, המפות שצייר מיירה לא כללו את ריו סן איסבל ומתארות את הנהר בואנוונטורה זורם דרומית-מערבית מהנקודה בו נתקלה בו משלחת דומינגס-אסקלנטה לראשונה, בצפון-מזרח יוטה, אל אגם סווייר[ג] במערב-מרכז יוטה.[ד] במכתב נלווה לקרלוס השלישי, מלך ספרד המליץ מיירה לבנות כמה מיסיונים באזור ומזכיר את האפשרות לקיום נתיב מים לאוקיינוס השקט דרך הבואנוונטורה או הנהר טימפאנוגוס, הנהר שמיירה שרטט על המפה שהכין כשהוא זורם מערבה מימת המלח הגדולה. אף על פי שמיירה תיעד את התיאור הנכון של ימת המלח הגדולה כפי שתיארו אותו הילידים לחברי המשלחת,[6] הניחו הספרדים שמה שתואר להם אינו נכון ופירשו את התיאור של האינדיאנים על אגם "מלוח בצורה קיצונית" כמתאר את האוקיינוס והניחו שתיאור הנהר הזורם מ"אגם טימפאנוגוס", שהוא הנהר ג'ורדן הזורם מאגם יוטה לימת המלח הגדולה, כנתיב מים לאוקיינוס השקט.

השגיאה של שרטוט הבואנוונטורה כאילו הוא זורם לדרום-מערב אל אגם הונצחה על ידי חוקרי ארצות ראשונים וקרטוגרפים דוגמת חוקר הארצות הגרמני אלכסנדר פון הומבולדט, שהשתמש במפה ממשלחת דומינגס-אסקלנטה להכין את מפותיו ב-1804[7] וב-1809.[8] חוקר הארצות והקצין האמריקני זבולון פייק (Zebulon Montgomery Pike‏; 1813-1779) השתמש במפות של הומבולדט כדי להכין את המפה לספרו מ-1810.[9] הקרטוגרף האנגלי אארון ארוסמית (Aaron Arrowsmith‏; 1823-1750) פרסם ב-1814 מפה המתארת נהר הבואנוונטורה זורם ל-"Lac Sale".[10] בניגוד למיירה נהגו קרטוגרפים אלו בגישה שמרנית ולא ניסו לשרטט את האזור מערבית לשטח שנחקר על ידי דומינגס ואסקלנטה.

הרחבת בואנוונטורה מערבה עד לאוקיינוס השקט

מפת אגן הניקוז של הנהר סן חואקין, המתאר את מקורותיו בסיירה נבדה

במשך תקופה ארוכה הייתה תקווה שנהר הזורם מערבה מהרי הרוקי אל האוקיינוס השקט יהווה נתיב נוח לנסיעות ומסחר. חלום זה היה צאצא של החיפוש הארוך אחר המעבר הצפון-מערבי.[ה] כאשר פרנסיסקו גרסס (Francisco Garcés‏; 1781-1738) צייר את מפת אלטה קליפורניה, הוא לא הבין את טבעם של הרי הסיירה נבדה, והוא שרטט את מקורותיו של ה"סן פיליפה" (הנהר סן חואקין של ימינו) מעבר להרי הסיירה נבדה באגן הגדול, ואת הנהר עצמו כשהוא זורם עד האוקיינוס השקט, למפרץ סן פרנסיסקו או בסמוך אליו. ואז, כאשר מנואל אגוסטין מסקרו (Manuel Augustin Mascaro) ומיגל קונסטנסו (Miguel Constanso) הכינו את המפה הראשונה של כל מלכות המשנה של ספרד החדשה (1784), הם האריכו את ה"סן פליפה" כמעט עד אגם סווייר. מפה דומה הודפסה ב-1820 על ידי הממציא והגאוגרף האמריקני סידני מורס (Sidney Edwards Morse‏; 1871-1794) והמראה את ריו דה סן בואנוונטורה זורם לתוך אגם שגבולותיו המערביים אינם ידועים.[12] מפה זו מציגה כקו מקווקו "נהר משוער בין בואנוונטורה ומפרץ פרנסיסקו, שקרוב לוודאי יהווה את התקשורת בין האטלנטי לשקט" בין האוקיינוס השקט ועד אגם זה, אבל לא ממש מחבר ביניהם.[ו] מפה מאת ג'. פינלאייסון (J. Finlayson) מ-1822 מראה את הנהר בואנוונטורה, שמקורותיו סמוך ל"מקור הראשי של הריו קולורדו", כשהוא נשפך לאגם מלח שגבולותיו המערביים "אינם ידועים". אותה מפה מציינת שהנהר ריו דה סן פליפה, שלא נחקר, חוצה רכס הרים בקו האורך 122 מערב.

קרטוגרפים אחרים החלו לטעון בעוז שנהרות זורמים מאגם טימפאנוגוס ואגם המלח ("Lac Salado")[ז] לאוקיינוס השקט. מפה נחשבת של הקרטוגרף האמריקני הנרי שנק טנר (Henry Schenck Tanner‏ 1858-1786) מ-1822 מראה את הנהר בואנוונטורה זורם מצפון-מרכז הרי הרוקי דרך אגם סווייר לאוקיינוס השקט דרומית למפרץ מונטריי.[14] מפה זו גם מציגה שני נהרות הזורמים מאגם טיפאנוגוס (אגם יוטה), האחד למפרץ סן פרנסיסקו (ריו טימפאנוגוס), והשני לפורט אורפורד באורגון (לוס מונגוס – R. Los Mongos) שבה נשפך הנהר רוג לאוקיינוס השקט. מפה דומה, שהוכנה על ידי אנתוני פינלי (Anthony Finley), הודפסה ב-1826.[15][ח] מפה שהכין תומאס ברדפורד (Thomas Bradford) ב-1835 מראה נהר הזורם למפרץ סן פרנסיסקו (המכונה בטעות סר פרנסיס דרייק) מהקצה הדרומי של אגם טימפאנוגוס. אין התייחסות במפה זו לריו דה סן בואנוונטורה. מפה שהכין ג'יימס באודן (James Bowden) ב-1844 מראה את הבואנוונטורה ללא מוצא לים כשהוא חובק את הצד הדרום-מזרחי של אגם טימפאנוגוס "המוטל בספק".

מסעות מחקר לאיתור הבואנוונטורה

הקטע במפת הנרי טנר מ-1822 המראה חלקה המערבית של אמריקה הצפונית הכולל נהרות מדומים הזורמים מרכס ואסאץ' לאוקיינוס השקט

ימת המלח הגדולה נתגלתה לראשונה ודווחה כמלוחה מאוד על ידי אמריקנים ממוצא אירופי ב-1824. היו אלו ג'ים ברידג'ר ואטיין פרובו שגילו את הימה כל אחד בנפרד. לאחר ששמעו על ימת המלח הגדולה החלו חוקרי ארצות להשוות בינה לבין אגם טימפאנוגוס במפות וככל הנראה לא היו מודעים לעובדה שלאגמים מלוחים, דוגמת ימת המלח הגדולה ואגם סווייר, אין מוצא, והחלו ניסיונות לאתר את הנהרות הזורמים מהם מערבה לאוקיינוס השקט כפי ששורטטו במפות כדוגמת זו של טנר.

ב-1825 ניסה ויליאם הנרי אשלי (William Henry Ashley‏; 1838-1788) לשוט במורד הנהר גרין (בואנוונטורה) במטרה להגיע למה שכונה "אגם המלח" (למעשה אגם סווייר) במפה של טנר, או לנהר הקולורדו, כפי שציידי הפרוות חשדו שאליו הוא נשפך. הוא החל את מסעו בוויומינג של ימינו, ואחרי שעבר דרך שערי לודור המסוכנים, הוא הפסיק את המסע לפני שנכנס לקניון דסולשיין (Desolation Canyon). אף שלא התקרב לנהר קולורדו, הוא הגיע למסקנה שאכן הוא נשפך לקולורדו, והמשיך את מחקרו באמצעות שכירת שירותיו של פרובו שיוביל אותו במסע יבשתי על מנת לצפות בימת המלח הגדולה. באביב שנה אחר-כך חקר שותפו, ג'דדיה סמית את האזורים צפונית ומערבית לימת המלח הגדולה, אבל לא מצא שום נהרות הזורמים ממנה. סמית שלח את אנשיו לשוט לאורך קו החוף למערב ולדרום, וגם הם נכשלו בניסיון למצוא את הנהרות מונגוס וטימפאנוגוס. עם זאת, מידע זה הגיע באיחור רב לקרטוגרפים, וב-1836 חזר טנר על שרטוט שלושת הנהרות הזורמים מערבה.[17] משום כך כאשר ב-1841 יצא החלוץ והמדינאי לעתיד האמריקני ג'ון בידוול (John Bidwell‏; 1900-1819) למסע דרך הרי הרוקי לקליפורניה הוצע לו לקחת כלי נגרות על מנת לבנות סירות קאנו ולהפליג מימת המלח הגדולה לאוקיינוס השקט.[18]

מפה גרמנית מ-1829, דומה מאוד למפות של טנר, המראה את הנהר בואנוונטורה זורם מ"סיירה ורדה" (חלק מהרי הרוקי) דרך אגם סווייר (Teguayo). הנתיב בין אגם סווייר והאוקיינוס השקט מסומנים כבלתי ודאיים.

לאחר שאשלי פרש מהסחר בפרוות רכש סמית עם שני שותפים נוספים את חברתו. סמית התמקד במציאת הבואנוונטורה. ב-1826 הוא הוביל משלחת דרומה מדרום איידהו, ולאחר שהגיע לשפך של הנהר ג'ורדן בקצה הדרום-מזרחי של ימת המלח הגדולה, המשיך דרומה לאורך החוף המזרחי של אגם יוטה. מכיוון שזיהה את הנהר ג'ורדן כמוצא של אגם יוטה, הוא לא המשיך לחקור את האגם. הוא נתקל בנהר סווייר בקטע שבו הוא זורם לצפון-מזרח, והניח שהוא זורם צפונה אל אגם יוטה ולכן פטר אותו מהאפשרות שהוא בואנוונטורה והמשיך לדרום-מערב אל דרום קליפורניה. בשנים 1827 ו-1828 הוא סייר לאורך המורדות המערביים של הסיירה נבדה לכל אורכם, מבלי שאיתר נהר שחוצה דרך הרכס, אבל שמע את לואיס אנטוניו ארגואיו (Luis Antonio Argüello‏; 1830-1784), מושלה הקודם של קליפורניה מתייחס לנהר סקרמנטו כאל "בואנוונטורה".[19] מפה שהכין אלברט גלטין (Albert Gallatin) ב-1836 שהתבססה על מסעותיו של סמית, מכנה את הנהר סקרמנטו בשם בואנוונטורה ומזהה את אגם טימפאנוגוס עם ימת המלח הגדולה, אבל אינה מחברת בין השניים.[20]

באביב 1827 נתקל דניאל פוטס (Daniel Potts), סוחר פרוות שהועסק על ידי סמית, בנהר סווייר במורד הזרם מהנקודה שבה נתקל בו סמית בקיץ הקודם. הוא עקב אחר מסלולו של הנהר עד אגם סווייר, שהוא אימת כי הוא גם מלוח, אבל לא ניסה להקיף אותו בחיפוש אחרי מוצא. במקום זאת הוא שב על עקבותיו ועקב אחר מסלול הנהר עד מקורותיו.[ט]

קיומו או אי קיומו של הנהר בואנוונטורה היה נושא למחלוקת עד 1843 כאשר ג'ון פרימונט הוביל מסע מחקר מסוכן, שבו שימשו תומאס פיצפטריק (Thomas Fitzpatrick) וקיט קרסון כסיירים, מהנהר קולומביה לסקרמנטו בקליפורניה דרך הסיירה נבדה. באותה תקופה העובדה שהנהר בואנוונטורה לא זרם ממקורותיהם של הנהרות גרין וקולורדו הייתה ידועה לציידי הפרוות ולמורי הדרך, אבל המפות המשיכו להראות אותו ונהרות אחרים הזורמים מאזור ימת המלח הגדולה לים. ב-27 בינואר 1844 כשהגיע לנהר ווקר (Walker River), הוא האמין לזמן קצר שמצא את הנהר האגדי, אבל הייתה זו תוצאה של מדידה שגויה. יומיים אחר-כך הוא גילה את הטעות שעשה והוכיח באופן סופי שנהר הבואנוונטורה אינו קיים.[1][22] מאוחר יותר, כשגילה שהנהר סאלינס (Salinas River) זורם לאוקיינוס השקט בערך בנקודה שבה המפות מתארות את השפך של הבואנוונטורה, הגיע פרימונט למסקנה שזו היה המקור לאגדה וכינה אותו "ריו דה סן בואנוונטורה".[23][24][י]

לאחר שפרימונט הוכיח ששום נהר לא זרם לרוחב אזור האגן הגדול אל האוקיינוס השקט התקשה נשיא ארצות הברית ג'יימס פולק לקבל מסקנה זו. עם זאת, לאחר שהתקבלה הנחת היסוד ששום נהר לא זרם ממזרח למערב לרוחב פנים מערב ארצות הברית הפנו פרימונט וחמיו, הסנטור תומאס הארט בנטון (Thomas Hart Benton‏; 1858-1782) את שאיפותיהם להנחת מסילת הברזל הטרנס-קונטיננטלית הראשונה, שהושלמה ב-1869, אחרי מלחמת ארצות הברית-מקסיקו בשנים 1846–1848 ומלחמת האזרחים האמריקנית.

לקריאה נוספת

  • C. Gregory Crampton, The San Buenaventura − Mythical River of the West, in: Pacific Historical Review, Vol. 25, 2 (1956 May), p. 163-171

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בואנוונטורה בוויקישיתוף

ביאורים

  1. ^ קיימות השערות שמסלולו המקורי של נהר הקולורדו היה אכן ישירות מערבה, וקרוב לוודאי שנשפך במקור למפרץ מונטריי במרכז חופה של קליפורניה, תוך יצירת הקניון התת-ימי של מונטריי. התרוממות הרי סיירה נבדה וגרמה להסטה של מסלול הקולורדו כלפי מפרץ קליפורניה
  2. ^ שני היישובים היו שייכים למלכות המשנה של ספרד החדשה שקדמה למקסיקו
  3. ^ מדוע התעלם מיירה מהעדות שמדובר בשני הנהרות שונים זוהי תעלומה. הוא היה חולה לעיתים קרובות וסבל מאוד מהקור בשובו לסנטה פה,[3] וייתכן כי דבר זה שהשפיע על זיכרונותיו, וגרם לו לחלוק על המסקנות הכתובות ביומנם של האבות.
  4. ^ האגם קרוי "Lago Salado de Teguayo" (האגם המלוח של טחואיו, כשטחואיו הוא אזור אגדי ששיערו כי הוא שוכן באזור אותו חקרה המשלחת[4]), במפה מ-1777 המיוחסת ל"אנטוניו ולס אי אסקלנטה,"[5] ו"אגם מיירה" (Laguna de (Meira במפות המיוחסות למיירה שמהן יש כמה גרסאות באוספים שונים.
  5. ^ מפה שהודפסה על ידי רוברט סוייר (Robert Sayer‏; 1794-1725) סביב 1750[11] מציגה את "הנהר הגדול של המערב" זורם מאגם ויניפג
  6. ^ עם זאת, ב-1928 הסיר מורס את "הנהר המשוער" ממפתו.[13]
  7. ^ שעטנז בין צרפתית (Lac) וספרדית (Salado)
  8. ^ בהגיע 1830 הסיר פינלי את שני הנהרות הצפוניים וצייר רק את הבואנוונטורה זורם מ"אגם מלח" (אגם סווייר)[16]
  9. ^ אף שפוטס נכח ככל הנראה במפגש הרי הרוקי של 1827 יחד עם סמית, לא היה סמית מודע לממצאיו של פוטס שסווייר לא זרם לאגם יוטה כאשר כתב לוויליאם קלארק ב-12 ביולי 1827, יום לפני שעזב בדרכו לשוב לקליפורניה. ב-1834 הכינה אלמנתו של הקרטוגרף הצרפתי אדריאן אובר ברו (Adrien-Hubert Brué‏ 1832-1786) מפה שככל הנראה התבססה על מידע ממכתב זה והודפסה באירופה, המתארת את הסווייר (ריו דה אשלי) זורם לאגם יוטה.[21]
  10. ^ הנהר סאלינס המשיך להיקרא בשם "נהר בואנוונטורה" לפחות עד 1849

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 Miles Harvey, The Island of Lost Maps: A True Story of Cartographic Crime, p. 208–215. New York : Random House, 2000. (מסת"ב 0-375-50151-7, מסת"ב 0-7679-0826-0)
  2. ^ Morgan, Dale L. (1964) [1953]. Jedediah Smith and the Opening of the American West (paperback ed.). Lincoln, London: Bison Book University of Nebraska Books. p. 182. ISBN 0-8032-5138-6.
  3. ^ Teguayo, Great Salt Lake, and Atzlatan
  4. ^ Teguayo, Great Salt Lake, and Atzlatan
  5. ^ "Derrotero hecho por Antonia Vélez y Escalante, misionero para mejor conocimiento de las misiones, pueblos de indios y presidios que se hallan en el Camino de Monterrey a Santa Fe de Nuebo Mexico". Library of Congress. 1777.
  6. ^ Francaviglia, Richard V. (2005). Mapping and Imagination in the Great Basin: A Cartographic History. Reno: University of Nevada Press. p. 37. ISBN 0-87417-609-3.
  7. ^ von Humboldt, Alexander (1804). "General chart of the kingdom of New Spain betn. parallels of 16 & 380 N. from materials in Mexico at commencement of year of 1804". Library of Congress.
  8. ^ von Humboldt, Alexander (1809). "Carte Generale Du Royaume De La Nouvelle Espagne". David Rumsey Map Collection.
  9. ^ Pike, Zebulon Montgomery (1810). "Map of The Internal Provinces of New Spain". David Rumsey Map Collection.
  10. ^ Arrowsmith, Aaron (1814). "A map exhibiting all the new discoveries in the interior parts of North America". Library of Congress.
  11. ^ A new map of North America, with the British, French, Spanish, Dutch & Danish dominions on that great continent; and the West India Islands
  12. ^ Morse, Sidney Edward (1820). "United States". David Rumsey Maps.
  13. ^ Morse, Sidney Edward (1828). "United States". David Rumsey Maps.
  14. ^ Tanner, Henry S. (1822). "North America...S.W. Sheet". David Rumsey Map Collection.
  15. ^ Finley, Anthony (1826). "Map of North America Including All The Recent Geographical Discoveries. 1826". David Rumsey Map Collection.
  16. ^ Finley, Anthony (1830). "Mexico". David Rumsey Map Collection.
  17. ^ Tanner, Henry S. (1836). "Mexico & Guatemala". David Rumsey Map Collection.
  18. ^ Bidwell, John (1890). Bob Graham (ed.). "Quotes from Frèmont et. al. on His Search for the Buenaventura". longcamp.com. from Bidwell, John (בנובמבר 1890). "Gold Hunters of California. The First Emigrant Train to California". The Century; a popular quarterly. 0041 (1): 111. {{cite journal}}: (עזרה)
  19. ^ Barbour, Barton H. (2011). Jedediah Smith: No Ordinary Mountain Man. Norman: U of Oklahoma Press,. pp. 183, 185–6. ISBN 978-0-8061-4196-1.{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: extra punctuation (link)
  20. ^ Gallatin, Albert (1836). "Map of the Indian tribes of North America, about 1600 A.D. along the Atlantic, & about 1800 A.D. westwardly". Library of Congress.
  21. ^ Brue, Adrien Hubert (1839) [1834]. "Nouvelle Carte du Mexique, Et D'Une Partie Des Provinces Unies De L'Amerique Centrale". David Rumsey Map Collection.
  22. ^ Excerpts from Frémont's journals
  23. ^ Frémont, John Charles (1845). "Map of an exploring expedition to the Rocky Mountains in the year 1842 and to Oregon & north California in the years 1843-44". Library of Congress.
  24. ^ Frèmont, John Charles (1891). Bob Graham (ed.). "Quotes from Frèmont on His Search for the Buenaventura". longcamp.com.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

22385303בואנוונטורה (נהר)

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=בואנוונטורה_(נהר)&oldid=1569776"