סווייר (נהר)
 | |
| הנהר סווייר בליאמינגטון (Leamington) ביוטה | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| אורך | 449 ק"מ |
| ספיקה ממוצעת | 7[1] מ"ק לשנייה |
| אגן ניקוז | 29,977 קמ"ר |
| מוצא | מחוז קיין ביוטה |
| שפך | אגם סווייר |
| מדינות באגן הניקוז | יוטה |
 | |
| הנהר סווייר במעלה הזרם משפך הנהר סן פיץ', יחד עם הסן פיץ', הם מזרחית ליחידה הפיזיוגרפית של האגן הגדול, אבל בתחומי האגן הגדול (מערבית לקו פרשת המים של האגן הגדול) | |
.jpg)
הנהר סווייר (באנגלית: Sevier River) הוא נהר באורך 449 קילומטרים, שאגן הניקוז שלו משתרע על שטח של 29,977 קילומטרים רבועים ושוכן כולו בתחומי מדינת יוטה. הוא הנהר הארוך ביותר ביוטה הזורם כולו בתחומי המדינה ומנקז שרשרת של עמקים לתוך אגם סווייר. חלקו העליון של הנהר משמש באופן נרחב להשקיה ועקב כך אגם סווייר הוא כיום יבש בדרך כלל.
מסלול
אגודת המשתמשים במי נהר סווייר (Sevier River Water Users Association) מחלקת את הנהר לארבעה חלקים עיקריים: עליון, תיכון, גניסון ותחתון.[2]
עליון (Upper): מקורות הנהר סווייר הם בצפון-מערב מחוז קיין לאורך הצד המערבי של רמת פאונסאוגנט (Paunsaugunt Plateau). הוא זורם לצפון-מערב למחוז גארפילד (Garfield) דרך עמק ארוך לצד הרמה דרך האץ' (Hatch) ופאנגויץ' (Panguitch). לאורך הגבול בין המחוזות גרפילד לפיוט (Piute), הסווייר זורם במורד קניון סירקלוויל (Circleville Canyon) הצר לאורך 8 קילומטרים, ויוצא לעמק סירקל (Circle Valley) בסירקלוויל (Circleville). הנהר זורם אז לכיוון צפון-מזרח אל היישוב ג'נקשן (Junction), שם נשפך אליו ממזרח היובל "המזלג המזרחי של הסווייר" (East Fork Sevier River - 41°58′26″N 117°34′09″W / 41.973777°N 117.569305°W), והוא עובר אז דרך מאגר פיוט (Piute Reservoir).
תיכון (Central): הסווייר זורם צפונה לרוחב מחוז פיוט למאריסוייל (Marysvale), ואז זורם במורד קניון סווייר (Sevier Canyon) לאורך 13 קילומטרים, ויוצא ממנו דרומית ליישוב הקטן סווייר. הנהר זורם אז לצפון-מזרח דרך העיירות ריצ'פלד (Richfield) וסלינה (Salina).
גניסון ותחתון (Gunnison and Lower): לאחר שנשפך אליו הנהר סן פיץ' (San Pitch - 41°58′25″N 117°34′08″W / 41.973499°N 117.569027°W), וכ-30 קילומטרים דרומית-מערבית לעיירה ניפיי (Nephi), הנהר זורם מערבה סביב הקצה הצפוני של הרי קניון (Canyon Mountains) לתוך מדבר סווייר, ואז לדרום-מערב דרך העיירה דלתה (Delta) לתוך אגם סווייר במרכז מחוז מילארד (Millard), לאורך הצד המערבי של הרי קריקט (Cricket Mountains). סכר על הנהר בדרום-מזרח מחוז ג'ואב (Juab County), בקצה הצפוני של העמק יוצר את מאגר המים גשר סווייר (Sevier Bridge Reservoir) באורך 32 קילומטרים. שני מאגרי מים נוספים הנוצרים מסכרים על הסווייר הם מאגר DMAD ומאגר עיקול גניסון (Gunnison Bend reservoir) בסמוך לעיירה דלתה. המים ממאגר DMAD נשלחים לתחנת הכוח הפחמית "מיזם הכוח הבין-הררי" (Intermountain Power Project), השוכנת צפונית לדלתה.
היסטוריה
בני שבט הפאיוט שחיו באזור כינו את הנהר "סוואו" (Seve'uu).
משלחת דומינגס-אסקלנטה חצתה את הנהר ב-1776, כשהמיסיונרים עברו באזור בדרכם לקליפורניה (שאליה לא הגיעו בסופו של דבר). חברי המשלחת כינו את הנהר "נהר סנטה איסבל" (Rio Santa Ysabel). שם זה לא שרד, והספרדים שבאו אחר-כך לאזור כינו את הנהר "ריו סוורו" (Rio Severo – נהר פראי). השם סווייר הוא שיבוש אנגלי של השם הספרדי.[3]
נתיב דרך המסחר השביל הספרדי הישן עקב אחר מסלול הנהר סווייר משפך היובל סלינה קריק (Salina Creek) בכיוון דרום-מערב עד לנקודה צפונית לפאנגויץ', שבו נטש את הנהר ופנה מערבה אל האזור שבו שוכנת כיום העיירה פארוון (Parowan). דרך זו הייתה בשימוש רב בין 1829 לשנות ה-50 של המאה ה-19.
ב-1911 התיישבה קבוצת משפחות של יהודים מפילדלפיה בקלריון על גדות הנהר סווייר. את הקמת היישוב יזם בנג'מין בראון שהקים את הארגון "האגודה להתיישבות חקלאית יהודית (Jewish Agricultural and Colonial Association) במסגרת תנועת ה"חזרה אל האדמה". באוקטובר 1912 גרו כבר בקלריון כ-150 משפחות והאגודה הודיעה על הצטרפות קרובה של כ-50 משפחות נוספות. ב-1913 ניבנה במקום בית ספר, נחפרה באר ונשתלו עצים. שטח האדמה המעובד הגיע כבר לכ-2,400 אקרים. אלא ששנת 1913 הייתה גם שנת ראשית הקץ של היישוב. העצים שנשתלו לא התאימו למקום, ונבלו. בצורת מחד, ושטפון וכפור מאידך, יחד עם חוסר מזל כללי יצרו קשיים פיננסיים והאגודה פשטה רגל. כל מאמציו של סימון במברגר, פוליטיקאי יהודי, ומושלה לעתיד של יוטה לגייס למען המתיישבים תרומות, לכיסוי החובות, לא הספיקו. בית הדואר שנבנה ב-1915, היה הבניין האחרון שנבנה במקום והוא הפסיק לפעול סמוך מאד לאחר הקמתו. באותה שנה מכרו כל המשפחות היהודיות את כל רכושן במקום, למתיישבים חדשים במקומם, מורמונים, ובכך הסתיים היישוב היהודי בקלריון. מרבית המתיישבים חזרו לפילדלפיה וניו יורק ומעטים נשארו באזור עוד כמה שנים, עד שעזבו לחלוטין.[4]
החלקים העליונים של הנהר נסכרו ומשמשים להשקיה בלבד, רוב מי הנהר נשאבו ואגם סווייר התייבש כמעט לחלוטין. במאה ה-21 התקינה אגודת המשתמשים במי נהר סווייר ציוד ניטור המופעל באנרגיית השמש, מערכת טלמטריה בזמן אמת, המדווחת על קצב ספיקת הנהר, ספיקת המים בתעלות ההטיה, גובה פני המים במאגרים ומזג האוויר בכל שעה.[2]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
