אתרוג קורסיקני
 אתרוג קורסיקני Corsican citron | |
|---|---|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | סבוננאים |
| משפחה: | פיגמיים |
| סוג: | הדרים |
| מין: | אתרוג |
| שם מדעי | |
 Citrus medica L. var. dulcis Risso & Poit
| |
| שמות נוספים | |
|
alimea ; cedrat | |
| עונת פריחה | |
| מרץ-אפריל ונמשך עד ספטמבר | |
אתרוג קורסיקני (באנגלית: Corsican citron; בקורסיקנית: alimea ובצרפתית: cedrat שם מדעי: Citrus medica L var. dulcis Risso & Poit[1][2][3] ) הוא זן אתרוג המכיל בקבוקוני מיץ לא חמוצים [4] בשונה מאתרוגים אחרים כגון אתרוג קלבריה שהם חמוצים.
האתרוג הקורסיקאי היה מקור הכנסה חשוב בקורסיקה במאה ה-19, הודות לשימוש בו בתעשיית ייצור הממתקים.
שם האתרוג נקבע על פי שם מקום הגידול והטיפוח המקוריים שלו, הנמצא באי הצרפתי קורסיקה או קורסה. הוא אחד מפירות ההדר הראשונים שהגיעו לאדמת קורסיקה ואירופה בכלל.[5]
היסטוריה, ייצור ושימושים
האתרוג הקורסיקאי ששימש כתרופה בימי קדם. הוא אב קדמון של פירות ההדר .[6] הוא הוכנס לאגן הים התיכון על ידי אלכסנדר מוקדון .[7] עד ימי הביניים הוא היה הנציג היחיד של פרי ההדר באגן הים התיכון.[8]
זן זה הוא ממקור לא ידוע, אך הוא שונה מהאחרים. הוא בולט במיוחד בצבע הפרחים שלו, ריח הפירות שלו ובקבוקוני המיץ הרכים, שהם ללא חומציות.[8]
במאה ה-19 באופן מסורתי, האתרוג הקורסיקני היה אחד הזנים החשובים ביותר שהשתמשו בהם לייצור סוכריות מסוג קליפות הדר מסוכרות, שנקראו "סוכייד", כי המסוקארפ שלו (החלק הלבן של הקליפה מתחת לקליפה הצהובה החיצונית) אינו מר, בשונה מפירות ההדרים כגון פומלה אשכולית, יתר האתרוגים ואחרים שהחלק הלבן שלהם מר. מקורסיקה האתרוגים נשלחו לנמל ג'נובה, איטליה. משם הם נשלחו לעיבוד תעשייתי באחד המרכזים הגדולים לייצור ריבות וסוכריות מקליפות הדרים מסוכרים שבליבורנו, איטליה. לקראת חג הסוכות האתרוגים הקורסיקנים נשלחו מנמל ג'נובה ליתר הקהילות היהודיות באירופה ובארץ ישראל תחת המותג אתרוגי ג'נובה, (לרוב בהגייה אשכנזית - "אתרוגי יאנוע") על שם נמל ג'נובה, אשר דרכו ייצאו את האתרוגים מאיטליה למדינות אחרות כגון אנגליה וארצות הברית, הוא היה מקור חשוב לאתרוגים עוד מתקופת בעלי התוספות. על פי הרבנים והפוסקים, אתרוגי קורסיקה (ג'נובה) נחשבים לכשרים לברכות בחג הסוכות אפילו ללא חשש כשרות כתוצאה מ"הרכבה" ואין צורך במשגיחי כשרות להכשרתם.
קורסיקה הייתה בעבר היצרנית המובילה בעולם של אתרוגים, כאשר קטיף האתרוגים באי הגיע 45,000 טון אתרוגים בשנה[5].
ההיסטוריון לורנס פינלי מסביר:[9]האתרוגים היוו מקור כלכלי חשוב בקורסיקה במאה ה-19 אודות לשימוש בהם בתעשיית הממתקים. פרדסי האתרוג הקורסיקאי עיצבו את הנוף של האי, האתרוג הוסיף למורשת הקולינרית והזניק את כלכלת האי באופן ניכר.
האתרוג הקורסיקני הגיע לארצות הברית בסביבות שנת 1891 וככל הנראה הוא הזן שגדל בקליפורניה .[1][10]
תיאור
עץ האתרוג הקורסיקני הגדל לאט מגיע לגובה של 3–4 מטרים, צמרתו פתוחה ומתפזרת, הוא קטן יחסית ביחס לזני האתרוגים האחרים. יש לו כמות קוצים בינונית. הקוצים גדולים וחזקים. הפריחה הריחנית מופיעה בחודשים מרץ-אפריל ונמשכת עד ספטמבר, הדבש המיוצר על ידי דבורי דבש מפריחת האתרוג מוערך כדבש טעים במיוחד. ניצני הפרחים אינם בעלי גוון סגול.
עץ האתרוג הקורסיקני מייצר פרי גדול, אליפסואיד דמוי ביצה; אזור הבסיס מעט שטוח והקליפה מקומטת; הפיטם קטן או לא ברור. הפרי בעל צבע צהוב לימון כשהוא בשל. קליפתו מאוד בשרנית, מתוקה עם טעם לוואי מריר כלשהו; פני שטח הקליפה די מחוספסים, גבשושיים, ובדרך כלל מצולעים במקצת. בשר הפרי פריך ומוצק, חסר מיץ; יש לו טעם מתוק ללא חמיצות. הזרעים לבנים-צהבהבים. האתרוג הענק הזה יכול להגיע לאורך עד 25 סנטימטרים ולמשקל עד 4 קילוגרמים. [11][12]
כשרות
אתרוגי קורסיקה (תחת המותג אתרוגי ג'נואה) נחשבו על ידי בעלי התוספות ורבני חב"ד כאתרוגים כשרים לברכות חג סוכות גם ללא צורך במשגיחי כשרות שיאשרו אותם ככשרים. מאידך, רוב החקלאים המגדלים עצי אתרוג באזור קלבריה, משתמשים בטכניקה של הרכבה כדי להגן על עציהם מפני מחלות וקרה.[13] נוהג זה יצר קושי הלכתי [14] עבור היהודים שרצו להשתמש באתרוגים האלה לשם קיום מצוות ארבעת המינים בחג הסוכות ,[15][16] לכן חייב משגיח כשרות לוודא כי העצים הספציפיים שמהם נקטפים האתרוגים המשמשים לקיום המצווה לא עברו הרכבה.
בעבר סוחרים מג'נואה, נהגו לספק אתרוגים לחג הסוכות, ישירות לקהילות היהודיות מהזן הקורסיקאי, בנוסף לאתרוגים ממחוז קלבריה, איטליה. מסורת זו פסקה עקב תחרות עם אתרוגי קורפו, מיוון, שנחשבו לבעל יופי יוצא דופן אך עם חשש כשרות. [17]
לאחר סוכות נוהגים לבשל את האתרוגים הקורסיקאים בתוספת סוכר ומייצרים מהם ריבות וסוכריות.[12]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הדר מדיקה אוניברסיטת פרדו
- אתרוג קורסיקני (באנגלית)
- הדרים מדיקה מגדלי הדרים ביתיים
- הגירת צמחי האתרוג קורסיקני לארה"ב, ב- National Geographuc Magazine , (באנגלית)
- דו"ח פרמצבטיקה-קונסולרית
- ספר עלי ציטרון, סחר אתרוגים קורסיקאים דרך לגהורן או ארצות הברית
- דו"ח דו שנתי על ייצור סוכריות מקליפות מסוכרות של אתרוגים (באנגלית)
- הסקירה של דבלין
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Citrons / Citrus Pages, citruspages.free.fr
- ^ על פי אתר אוניברסיטת קליפורניה בריברסייד
- ^ R. Huet, R. Dalnic, J. Cassin, C. Jacquemond, The Mediterranean citron. The Corsican citron, Fruits (France), 1986
- ^ פורטל הדף היומי: אתרוג - "גדלו בדפוס" (סוכה לו ע"ב), באתר daf-yomi.com
- ^ 5.0 5.1 The citron. Portail officiel du tourisme en Corse, web.archive.org, 2014-07-21
- ^ Uri Rosenberg, אתרוג, באתר נוֹשָׁנוֹת
- ^ Citron, hort.purdue.edu
- ^ 8.0 8.1 Cidralis Cap Corse | Responsible Cosmetics, CIDRALIS Cap Corse (ב־American English)
- ^ "The citron. Portail officiel du tourisme en Corse". אורכב מ-המקור ב-2014-07-21. נבדק ב-2014-07-28.
- ^ Citron, hort.purdue.edu
- ^ Giant Corsican Citron Seeds - 4 kg fruit - السعر €3.70, Seeds Gallery Shop (בערבית)
- ^ 12.0 12.1 Cedrat jam from Corsica - CorseBoutique, www.corseboutique.fr
- ^ בירור זני אתרוגים, אנציקלופיה הלכתית-חקלאית
- ^ Uri Rosenberg, אתרוג, באתר נוֹשָׁנוֹת
- ^ אנציקלופדיה יהודית דעת - אתרוג ;, באתר www.daat.ac.il
- ^ המאבק למען אתרוגי הארץ / מאת: בצלאל לנדוי, באתר www.daat.ac.il
- ^ The Saga of Citron
