אשר זליג ארליך
אשר זליג ארליך (18 במרץ 1878 נהר טוב, אוקראינה - 1952 תל אביב) - פעיל ציוני. מאנשי העלייה השנייה. עבד בארץ ובחו"ל כמורה ומנהל בתי ספר. ממייסדי הסתדרות המורים וממקימי התיאטרון העברי בארץ.
ביוגרפיה
ארליך נולד ב-1878 במושבה החקלאית היהודית נהר-טוב שבפלך חרסון שבאוקראינה להוריו חיים יצחק ארליך ופנינה-פרל (רבינוביץ') מחסידי חב"ד. בצעירותו התחנך בזרם החרדי והוסמך לשחיטה ולרבנות. בישיבת ליובאוויטש למד יחד עם רבי יוסף יצחק שניאורסון שמאוחר יותר נהיה לאדמו"ר השישי מליובאוויטש. שירת תחילה כשו"ב בעיר נוביבוג ואחר כך עבד כרב ושו"ב בדימובקה שבפלך חרסון.
על אף היותו שייך לזרם החרדי הצטרף ארליך לתנועת חיבת ציון וב-1897 נסע לאודיסה על מנת להרחיב את השכלתו הכללית ואת ידיעותיו בחינוך. בתקופה זו התמסר לפעילות ציונית וב-1898 אף מונה למזכיר ההסתדרות הציונית באוקראינה (בראשותו של זאב טיומקין). ב-1899 יצג ארליך תנועה זו בקונגרס הציוני השלישי שנערך בבזל.
ב-1900 גויס ארליך לצבא רוסיה ונשלח לאזור קווקז. גם בתקופת שירותו הצבאי פעל בקרב החיילים היהודים ויהודי המקום להחדרת הרעיון הציוני.
ב-1903 שוחרר מהצבא והחל ללמד בבית ספר ציוני בעיר ניקולאייב.
ב-1904 עלה ארליך ארצה במסגרת העלייה השנייה. עם הגיעו ארצה הצטרף לצוות המורים של בית הספר לבנות ביפו[1]. בהמשך עבר לעבד ברחובות ולבסוף נסע להחליף את יוסף ויתקין כמנהל בית הספר של יק"א בכפר תבור. בתקופת עבודתו בגליל פעל ארליך לביסוס ההתיישבות באזור ובשיתוף ארגון השומר פעל להגדלת מספר השומרים מטעם הארגון.
ב-1909 פוטר ארליך ממשרתו במסחה[2] (כפר תבור) על ידי פקיד יק"א "בגלל התערבותו בפוליטיקא". לאחר שפוטר, שבתו תלמידי בית הספר מלימודיהם. פרשה זו תוארה בהרחבה על ידי ממש"י (מנחם שמואלי) ב"הפועל הצעיר"[3]:
רואה אנוכי את כבוד החינוך הלאומי – ילד שעשועינו, שכלכך הרבה עמלו וטיפלו בו המורים שלנו – והוא הולך ונרמס ברגל גאוה של איש זר ויהיר [פקיד יק"א] לעיני אלה הפעוטים התמימים, תלמידי בית־הספר הקטנים עם נשמותיהם הטהורות. המסכנים האלה הרגישו בלבותיהם הברות את העוול שנעשה למורם מצד אחד ואת האבידה הגדולה שאבדה להם בהילקח מהם מורם [ארליך] היותר חביב ונכבד עליהם, ויערכו שביתה מלימודיהם בבית־הספר נגד שני מורי האליאנס שנשארו כעת בבית־הספר כמחנכי הדור הצעיר במושבה.
אחרי פיטוריו עבר ללמד בבית הספר אליאנס בביירות אולם ב-1911 הסתכסך עם הנהלת הארגון ושוב פוטר ונשלח לנהל את הגימנסיה העברית בעיר פלובדיב שבבולגריה.
ב-1914 חזר ארליך ארצה והחל ללמד בבית הספר לבנים בירושלים בהנהלת חיים אריה זוטא אך זמן קצר לאחר שחזר פרצה מלחמת העולם הראשונה וארליך נאלץ לעבור לטבריה על מנת לחמוק מחובת הגיוס לצבא הטורקי. בטבריה מונה למזכיר המשרד לענייני המושבות ובמסגרת זו פעל לקליטת מגורשי תל אביב יפו[4]. במסגרת תפקידו הקים בטבריה בית ספר לילדי המגורשים אותו ניהלו אליעזר פפר וישראל יהודה אדלר. לאחר שנחשד בקשר למחתרת ניל"י נאסר והועבר לכלא "ח'אן אל באשה" בדמשק שם נחקר ארוכות ועונה. לאחר תקופה בכלא החליטו שופטים שאינו קשור לארגון ניל"י והוא נשלח כמגויס (יחד עם עוד 30 משוחררי הכלא) לשרת בטורקיה שם חלה בטיפוס (יחד עם עוד 6 מגויסים) והועבר לבית חולים צבאי שם נשאר עד תום המלחמה[5][6][7][8].
ב-1918 עם סיום המלחמה חזר ארליך לטבריה וניהל את בית הספר שיסד. במסגרת פעילותו הציבורית בטבריה היה בין מייסדי שכונת "קריית שמואל" ופעל להקמת מלון אליזבת בשכונה.
החל משנת 1920 היה ארליך פעיל בהסתדרות המורים והיה שותף להקמת מוסדות עזרה למורים כמו קרן פנסיה, קופת גמל ובנק (בנק מסד).
בנוסף לעבודתו כמורה היה ארליך ממקימי התיאטרון העברי (ביחד עם מנחם גנסין, אליעזר פפר ויעקב מושלי). בנוסף התעניין בתחום האסטרונומיה ובנה מכשירי עזר ללימוד וצפיה בכוכבים[9][10]
ב-1905 נשא ארליך לאשה את דבשה לויט[11] ולזוג נולדו 3 ילדים. נפטר ב-1952 ונקבר בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב[12][13]. אשתו, דבשה, נפטרה ב-1968 ונקברה לצידו.
הנצחתו
בית הספר "ארליך" בטבריה נקרא על שמו. ב-1954, במלאת שנתיים למותו הוצב בבית הספר לוח הנצחה על שמו. בנוסף לדמותו נחקק על הלוח גם המשפט "המורה, התוכן, איש העלייה השנייה, מאבות העיר וממיסדי בית ספר זה"[14].
ב-1959 הוציאה משפחתו ספר לזכרו בשם "אשר היה"[15].
ספריו
- המדריך בשמי ארצנו, הוצאת צ'צ'יק, 1959
- לוח המאורות, הוצאת העורך, 1989
- לוחות שפיצר, הוצאת רשפים
- קמיל פלמריון, אסטרונומיה לכל - ספר לימוד וקריאה לבתי-ספר ולעם. תרגם: אשר ארליך. ירושלים, הוצאת בַּשָּׁמַיִם, תרפ"ט.
לקריאה נוספת
- 'ארליך, אשר', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 62–63. (תאריך הלידה שם - 19 במרץ 1878)
- יצחק עוגן, אשר היה, 1959 (עדויות אשר ליקטה ועדה ציבורית בראשות אברהם הרצפלד)
- משפחת דיבשה, דבש מסלע (משפחת דיבשה-ארליך), 1965
קישורים חיצוניים
- דוד תדהר (עורך), "אשר זליג ארליך", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 946
- אשר זליג ארליך באתר בית יגאל אלון
- אשר ארליך באתר בית הספר היסודי "ארליך" בטבריה
- בן הברית של השומר באתר של מט"ח
- דוד זכאי, אשר ארליך בן שבעים, דבר, 2 ביוני 1948
- י. בכר, אשר ארליך - שנה למותו, דבר, 19 בינואר 1953
- דוד זכאי, לזכר חבר, דבר, 5 בפברואר 1952
הערות שוליים
- ^ יחד עם ארליך לימדו בבית הספר גם מרדכי אזרחי, יחיאל יחיאלי, ניסן טורוב, ש. בן-ציון, יוסף עזריהו ואליעזר פפר
- ^ הפיטורין היו ביוזמת יק"א לאחר שארליך התייצב כנגד הארגון בסכסוך שפרץ עם איכרי האזור
- ^ ממשי, קורספונדציה: ימה, הפועל הצעיר שנה שנייה, מספר 13, 1909, עמ' 9-10
- ^ יחד עם ארליך היו חברים במשרד גם משה גליקין, יוסף בוסל ועוד
- ^ הטורקים חיפשו בעצם את פעיל המחתרת שבתאי ארליך וטעו בגלל שם המשפחה
- ^ בתקופת מאסרו בדמשק שהתה אשתו דבשה בקרבת הכלא והשתדלה להקל על תנאי מאסרו ולמנוע את הוצאתו להורג
- ^ בהשפעת הרופא ד"ר תאודור זלוציסטי הועבר מבית חולים צבאי רגיל לבית חולים של הצלב האדום בו היו התנאים משופרים
- ^ בין שבעת החולים שאושפזו היה גם אברהם שפירא
- ^ טלסקופ לבית חיים שטורמן, דבר, 16 בספטמבר 1943
- ^ אמצאתו של מורה בארץ ישראל, דבר, 27 ביולי 1937
- ^ דבשה לויט בת חיים אליהו לויט (1886–1968) היא אחייניתו של אשר זליג (אימה שרה היא אחותו)
- ^ אשר זליג ארליך נפטר, דבר, 6 בינואר 1952
- ^ הלוויתו של אשר ארליך, דבר, 7 בינואר 1952
- ^ גילוי הלוט מעל תבליט ע"ש ארליך, דבר, 5 בינואר 1954
- ^ ספר "אשר היה" לזכר אשר ארליך, דבר, 9 באוגוסט 1959
