ארנון גפני
 | |||||
| ארנון גפני | |||||
| לידה | 14 ביולי 1932 | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 13 באוגוסט 2015 (בגיל 83) | ||||
| מדינה |
 ישראל | ||||
| עיסוק | כלכלן | ||||
| |||||
| |||||
ארנון גפני (14 ביולי 1932 - 13 באוגוסט 2015) היה כלכלן ישראלי ונגיד בנק ישראל השלישי.
ביוגרפיה
ארנון גפני נולד ב-1932 בתל אביב, בן יחיד להוריו. מצד אביו היה דור חמישי בארץ. האב, שמחה גפני (וינברג), היה פקיד מכס ובשנות ילדותו של גפני נדדה המשפחה בעקבות תפקידיו אל חיפה, ירושלים, ראש הנקרה ולאחר מכן חזרו לתל אביב ואל חיפה. את לימודיו התיכוניים עשה בגמנסיה הרצליה בתל אביב וסיים בבית הספר הריאלי בחיפה. לימים היה אביו מראשוני משרד האוצר, מנהל אגף המכס והבלו והממונה על הכנסות המדינה, ולאחר מכן היה יושב ראש בנק הדואר.
בתקופת לימודיו בתל אביב ערך גפני את עיתון בית הספר בשם "אור וצל". עם גמר לימודיו ב-1950 התגייס לצה"ל אך לאחר זמן קצר בלבד זכה במלגה שהעניק משרד החינוך ללימודים גבוהים בניו יורק. הוא סיים ב-1954 את חוק לימודיו לתואר הראשון בכלכלה ומדע המדינה בקולג' בארט, מוסד שהתנהל בשיתוף התלמידים ובמסגרתו נבחר גפני ליושב ראש הגוף המנהל. בשובו לישראל שירת בשנים 1954–1957 כעוזר של היועץ הכספי לרמטכ"ל בדרגת סגן. בתוך כך סיים ב-1957 את לימודי התואר השני בסטטיסטיקה וכלכלה במכון פאלק של האוניברסיטה העברית בירושלים. בתקופת לימודיו באמריקה היה חבר החוג הדרמטי ובארץ למד משחק בהנחייתו של צבי פרידלנד. בתקופת לימודיו בירושלים עבד כקריין ב"קול ישראל".
ב-1958 הצטרף לעבודה ככלכלן באגף התקציבים במשרד האוצר והיה ממונה על תקציב משרד התחבורה וחבר הוועדה שהמליצה על הקמת רשות הנמלים. עם הקמתה של הרשות ב-1961, עבר לעבוד בה בתפקיד ראש אגף הכלכלה והמסחר. בשנים 1967–1970 היה מנהל נמל אשדוד ולאחר מכן חזר למשרד האוצר והיה הממונה על התקציבים (1970–1975) ומנכ"ל המשרד (1975–1976). ב - 1972 כממונה על אגף התקציבים באוצר עמד גפני בראשות ועדה בין משרדית לנושא קצב הגידול הרצוי בירושלים. המלצתה המרכזית של הוועדה הייתה להאיץ את הבנייה עבור יהודים. המלצה זו אומצה על ידי ממשלת גולדה מאיר כמדיניות התכנון לבירה.[1]
ב-1976, לאחר מעצרו של אשר ידלין, מונה לנגיד בנק ישראל, תפקיד בו כיהן עד 1981 במהלך כהונתם של ארבעה שרי אוצר. ועדת בייסקי קבעה כי על תקופת כהונתו מוטלת האחריות על ראשיתו של הוויסות והיעדר המענה המערכתי שניתן לו.
לאחר פרישתו מבנק ישראל עסק במשך שנתיים בשווייץ במיזמים של הברון אדמונד ליאופולד דה רוטשילד לקידום שיתוף פעולה עם מצרים ולמימוש "תוכנית מרשל" לסיוע כלכלי ופיתוח אזורי במזרח התיכון, תוכנית שאותה הציג ב-1979 בתפקידו כנגיד הבנק המרכזי. ב-1983 מונה למועצת המנהלים של בנק כללי, שבשליטת משפחת רוטשילד, ונבחר לתפקיד סגן יו"ר הדירקטוריון ויו"ר הוועד הפעל של הבנק.
ב-1985 נתבקש על ידי הממשלה להגיש את המלצותיו בתחום פריקת פחם בישראל. בשנים 1986–1989 כיהן כיו"ר מועצת המנהלים של קונצרן "כור". במשך יומיים באוגוסט 1987 הוחזקו גפני ובכירי "כור" נוספים כבני ערובה במפעל סולתם, כאשר העובדים התבצרו במקום[1].
פעל כדירקטור בחברות ישראליות אחדות, ובהן איי די בי חברה לאחזקות וחבר ועדת ביקורת של חברת העובדים. בפעילותו הציבורית, עם פרישתו משירות המדינה צורף לחבר הנאמנים של בית לוחמי הגטאות ועמד בראש ועדה להנצחת זכרם של יצחק צוקרמן וצביה לובטקין.
היה נשוי לד״ר מירה ארשבסקי, חוקרת בתחום חקר הסרטן, ואב לשלושה. לאחר גירושיהם חי בזוגיות עם צפרא אריאן.
קישורים חיצוניים
- טדי פרויס, נגיד בלי אויבים ובלי עורף פוליטי, דבר, 26 באוקטובר 1976
- ארנון גפני, באתר News1 מחלקה ראשונה
הערות שוליים
| מנכ"לי משרד האוצר | |
|---|---|
|
35471089ארנון גפני