ארם דמשק
ארם דמשק היא אחת המדינות הארמיות ששכנו בין נהר החידקל וגבולה הצפוני של ממלכת ישראל. ארם דמשק הייתה הדרומית ביותר מביניהן וגבלה בישראל ובחוף הפיניקי. המדינה התקיימה מסוף המאה ה-12 לפנה"ס ועד שנת 732 לפנה"ס עת שנכבשה על ידי המלך האשורי תגלת-פלאסר השלישי.
המקורות לקיומה של הממלכה מחולקים לשלושה: רשימות אנלים מאשור שהוא המקור הגדול ביותר, טקסטים ארמיים והתנ"ך. מכיוון שדמשק המשיכה להיות מיושבת ללא הפסקה, לא ניתן לבצע בה חפירות ארכאולוגיות שאולי היו מניבים מידע נוסף.
העיר המקראית דמשק
העיר דמשק יושבת בנווה מפורסם, בין שני נהרות - אמנה ופרפר שהיו גאוות העיר, כפי שאומר נעמן שר צבא ארם בתגובה לדברי אלישע: ”הלא טוב אמנה ופרפר נהרות דמשק מכל מימי ישראל.” (מלכים ב', ה', י"ב). העיר נוסדה בתקופה קדומה מאד וישבה על צומת חשוב של דרכים בינלאומיות. בתחילה ישבו בה כנענים ורק בתקופת השופטים התיישבו בה הארמים שקבעוה כבירה של ממלכתם החדשה; ארם דמשק.
תולדותיה
ממלכת ארם דמשק נוסדה בתקופת הברונזה המאוחרת לאחר התיישבות רבה של מהגרים מצפון וממזרח. הממלכה נשארה עצמאית עד לימי דוד המלך, שכבשה ושם בה נציבים. עם פילוג הממלכה מרדה דמשק, השיבה את עצמאותה והפכה בהמשך ליריבה העיקרית של ממלכת ישראל. לפני ימי אחאב כבשו הארמים חלק מצפון ישראל, והגיעו עד לגליל. אחאב, בשלוש מלחמות, הביס את ארם, כבש חלקים נרחבים, אך לא הכניע את הממלכה סופית. מאה שנים אחר כך, הצליח ירבעם השני לכבוש את דמשק לזמן הקצר שלפני פלישת אשור.
ארגונה מחדש של ממלכת ארם-דמשק
בתיאור מלחמותיו של בן הדד השני נגד אחאב במלכים א פרק כ, מתוארות שתי מלחמות שיזם בן הדד השני נגד ממלכת ישראל ובשתיהן הובס. בתחילתו של התיאור מסופר על הצבא שכינס בן הדד ב' להתקפתו הראשונה: "וּבֶן-הֲדַד מֶלֶךְ-אֲרָם קָבַץ אֶת-כָּל-חֵילוֹ וּשְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם מֶלֶךְ אִתּוֹ וְסוּס וָרָכֶב וַיַּעַל וַיָּצַר עַל-שֹׁמְרוֹן וַיִּלָּחֶם בָּהּ" (מל"א כ,א). פסוק זה מציג תמונה דומה לזו המוצגת בסיפור מלחמתו של הדדעזר (אין קשר למלך מימי אחאב) מלך ארם צובא נגד דוד המלך בה נאמר: "וַיִּרְאוּ כָל-הַמְּלָכִים עַבְדֵי הֲדַדְעֶזֶר כִּי נִגְּפוּ לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּשְׁלִמוּ אֶת-יִשְׂרָאֵל וַיַּעַבְדוּם וַיִּרְאוּ אֲרָם לְהוֹשִׁיעַ עוֹד אֶת-בְּנֵי עַמּוֹן" (ספר שמואל, ב, י,יט).
כלומר, שיטת הממשל, הן של מלך צובא והן של בן הדד השני מדמשק, הייתה צורה של מלך ריבון, אליו כפופים שליטים קטנים אחרים של מדינות ארם הזעירות בסוריה ובאזור הפרת. לאחר תבוסתו הראשונה של בן הדד השני מול אחאב, נקט בן הדד צעד דרסטי ושינה את שיטת השלטון הזו: "וְעַבְדֵי מֶלֶךְ-אֲרָם אָמְרוּ אֵלָיו אֱלֹקֵי הָרִים אֱלֹקֵיהֶם עַל-כֵּן חָזְקוּ מִמֶּנּוּ וְאוּלָם נִלָּחֵם אִתָּם בַּמִּישׁוֹר אִם-לֹא נֶחֱזַק מֵהֶם: וְאֶת-הַדָּבָר הַזֶּה עֲשֵׂה הָסֵר הַמְּלָכִים אִישׁ מִמְּקֹמוֹ וְשִׂים פַּחוֹת תַּחְתֵּיהֶם. וְאַתָּה תִמְנֶה-לְךָ חַיִל כַּחַיִל הַנֹּפֵל מֵאוֹתָךְ וְסוּס כַּסּוּס וְרֶכֶב כָּרֶכֶב וְנִלָּחֲמָה אוֹתָם בַּמִּישׁוֹר אִם-לֹא נֶחֱזַק מֵהֶם וַיִּשְׁמַע לְקֹלָם וַיַּעַשׂ כֵּן" (ספר מלכים, א, כ, כג-כה). משמעות הדבר היא, שבן הדד השני הסיר ממכונם את המלכים הכפופים לו, ביטל את ריבונות ארצם, סיפח ארצות אלו לממלכתו ומינה עליהם פקידים מטעמו. התוצאה הייתה ממלכה אחת גדולה שכללה 32 ממלכות ארמיות קטנות. במקום הצבא שהיה מפוצל ליחידות קטנות תחת הנהגתם של המלכים הזעירים, קם עתה צבא גדול אחד.
יש להניח שממלכת אשור המתעצמת, שהלכה ובנתה את כוחה תוך כדי סיפוח הארצות הכבושות וצירוף צבאם לצבא האשורי, היא שהיוותה מודל לחיקוי אצל בן הדד השני. תוצאות המהפך ניכרות היטב הן במקרא והן במקורות אשוריים: בשום מקום מקראי לא נזכר מכאן ואילך עוד ממלכות גרורות של ארם-דמשק. הוא הדין במקורות אשוריים. אופייני הוא שבקרב קרקר, הדד-עזר מלך ארם דמשק (הוא בן-הדד ב') עמד לצדו של מלך חמת בראש הברית של 'מלכי חוף הים' כשלצדם אחאב מלך ישראל. ברשימת מלכי הברית הללו לא נזכרת מדינה ארמית נוספת מלבד ארם-דמשק.
החל מאמצע המאה ה-9 לפנה"ס, לא זו בלבד שנעלמו מעל בימת ההיסטוריה מלכויות ארמיות בסוריה וממלכות לא ארמיות, גרורות של דמשק, אלא שגם מתחילים להיזכר מחוזות מנהליים של ארם, שאינם מוכרים ממקורות קדומים, מקומות כגון קרנים (ספר עמוס ו, יג), בארמית 'קרנין', ובאשורית 'קרניני' (Qarnini), שנקראה על שם העיר הראשית במחוז, כיום שיח' סעד, לא הרחק מעשתרות (תל עשתרה), עירה הראשית של ארץ הבשן לפנים. למחוז זה סופחה, כנראה, ארץ גשור. ככל הנראה, בן הדד השני ייסד מחוז זה ואף ייסד את עיר המעוז קרנים; עשתרות ירדה מגדולתה והפכה לאחת מערי קרנים ("עשתרות קרנים", ספר בראשית יד, ה). יש להניח, כי בזמן זה הוקמו גם המחוזות המנהליים, חורן – בחלקה המזרחי של ארץ הבשן, הנזכרת לראשונה בכתובת שלמנאסר השלישי בתיאור מסעו נגד חזאל, וכן המחוז מַנצוָת (או מנסות) בדרום בקעת הלבנון, הידועה מתאור מסעותיו של אדד-ניררי השלישי. בימי תגלת פלאסר השלישי הפכו מחוזות מנהליים אלו למחוזות אשוריים.
מלכי ארם דמשק
- חזיון
- טברימון
- בן הדד הראשון
- בן הדד השני
- חזאל
- בן הדד השלישי
- רצין
