ארדאה

ארדאה
מדינה	איטליה
מחוז	לאציו
נפה	העיר המטרופולנית של רומא

ארדדאה (באיטלקית: Ardea) היא עיר עתיקה וקומונה (כמו מועצה אזורית) באזור המטרופוליטני של רומא, בירת איטליה, 35 קילומטרים דרומית לרומא וכ-4 ק"מ מחוף הים התיכון של היום.

הכלכלה מבוססת ברובה על חקלאות, אם כי החל משנות ה-70, התעשייה ממלאת תפקיד חשוב יותר ויותר.

היסטוריה

ארדאה היא אחת הערים העתיקות ביותר במערב אירופה, שנוסדה במהלך המאה ה-8 לפני הספירה. על פי המסורת היא הייתה בירת הרוטולי, והיא מתוארת ככזו ב"אינאיס" .

בשנת 509 לפנה"ס לוקיוס טרקוויניוס סופרבוס, מלך רומא (האחרון), ביקש ללא הצלחה לכבוש את העיר בסערה, ולאחר מכן החל במצור על העיר.^[1] עם זאת, המצור נקטע על ידי ייסוד הרפובליקה הרומית שהביא להפלת המלך ולהקמת הרפובליקה הרומית. אחד ממנהיגי המהפכה, לוקיוס יוניוס ברוטוס, הגיע למחנה הצבא הרומי בארדאה וזכה בתמיכת הצבא במהפכה.

בשנת 443 לפנה"ס הטילו הוולסקי (עם) מצור על ארדאה. המצור נשבר עד מהרה על ידי חיילים רומיים בהנהגתו של מרקוס גגאניוס מקרינוס.

לאחר הכיבוש הרומי, ארדאה הוזכרה לרוב בקשר ל-Via Ardeatina, אחת הדרכים ברומא העתיקה, לה נתנה את שמה.

במהלך המלחמה הפונית השנייה, הייתה זו אחת הערים הבודדות שסירבו לתמוך צבאית ברומא, ולאחר הניצחון הרומאי, נשללה ממנה האוטונומיה. במאות ה-3-2 לפני הספירה הוא נחרבה עד תקופת האימפריה הרומית, והיא כמעט לא היה מאוכלסת. לסופר החקלאי מהמאה ה-1 קולומלה היו אחוזות שם.^[2]

לאחר נפילת האימפריה הרומית המערבית, ארדאה ננטשה. היא חזרה לגדול רק לאחר המאה ה-9 לספירה. הטירה שלה בשנת 1118 שיכנה את האפיפיור גלסיוס השני ולאחר מכן נשלטה בין ברונים פיאודליים שונים של האזור. בשנת 1419 האפיפיור מרטינוס החמישי הקצה אותה לבני קרוביו, משפחת קולונה, שמכרו אותו בשנת 1564 לצ'זאריני.

מראות מרכזיים

שרידי העיר העתיקה כוללים את האגר (תל ליניארי רומאי עתיק או סוללה) ההגנה הישן, המתוארך למאה ה-7 לפנה"ס ומאוחר יותר (המאה הרביעית לפנה"ס) מעודכן לחומות גדולות יותר. חפירות ארכאולוגיות העלו לאור ארבעה מקדשים, שהקדשתם לא ידועה. באזור הפורום העתיק נמצאו חלק מריצוף בזיליקה (כ-100 לפנה"ס).