ארבע הליחות
ארבע הליחות הן בסיסה של גישה רפואית שהוצעה על ידי קלאודיוס גלנוס (יש המייחסים אותה להיפוקרטס בן המאה ה-5 לפנה"ס), ובאה להסביר את מקורן של המחלות.
על פי תאוריה זו לאדם ארבע ליחות – מרה שחורה, מרה צהובה (מרה), מרה לבנה (כיח) ומרה אדומה (דם). כאשר עקב גורמים חיצוניים יש עודף או חוסר באחת הליחות, יהיה האדם חולה. הרופא אמור לעזור לטבע בריפוי החולה באמצעות הקזה או הוספה של ליחות.
לתאוריית ארבע הליחות זיקה הדוקה לתאוריה רווחת אחרת ביוון העתיקה, זו של ארבעת היסודות. שילוב שתי התאוריות מוצג בטבלה הבאה:
| ליחה | מזג | עונה | יסוד | איבר | איכויות | מצב-רוח | מאפיינים |
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מרה אדומה (דם) | מזג סנגוויני | אביב | אוויר | כבד | חם ולח | בוטח | אמיץ, מלא תקווה, אוהב |
| מרה לבנה (ריר) | מזג פלגמטי | חורף | מים | מוח/ריאות | קר ולח | אדיש | רגוע, בלתי אמוציונלי |
| מרה צהובה (מרה) | מזג כולרי | קיץ | אש | כיס המרה | חם ויבש | מהיר חימה | נוח לכעוס, רע מזג |
| מרה שחורה | מזג מלנכולי | סתיו | אדמה | טחול | קר ויבש | מלנכולי | דיכאוני, חסר שינה, מוטרד |
עבודתו של רודולף וירכו שהתפרסמה בשנת 1858, סימנה את תום התקופה בה שלטה התפיסה הרפואית של ארבע הליחות[1].
הליחות
מרה אדומה
האמונה הרווחת הייתה שהדם מיוצר בכבד.[2]
מרה לבנה
עודף של מרה לבנה גורם לאדישות.[3]
מרה צהובה
עודף של מרה צהובה גורם לאגרסיביות. כעס שהוא תוצר של אגרסיביות פוגע בכבד ויוצר חוסר איזון של המרות.
מרה שחורה
עודף של מרה שחורה גורמת לדיכאון.
התיאוריה במאה ה-21
מדע הרפואה זנח תאוריה זו החל מהתפתחות הרפואה המודרנית, אולם במשך כמעט 2,000 שנים, עד המאה ה-15, ובחלקים ממנה אפילו עד המאה ה-18, דבקו בה הרופאים המערביים וניסו לרפא לפיה. למעשה, הם אף הצליחו במקרים רבים[דרושה הבהרה]. גם בפסיכולוגיה תאוריה זו הייתה מקובלת על רוב החוקרים, עד זמנו של וילהלם וונדט.
בהווה ישנן מספר אדפטציות של השיטה לזמנים מודרניים, לדוגמה עבודתו של הכותב הנוצרי טים לה היי.[4][5][6] בחינוך ולדורף ובאנתרופוסופיה השיטה משמשת להבנת האישיות. הבחינה המעודכנות ביותר של השיטה, ממדי אישיות, נוצרה בקנדה ב-2003, תוך כדי שימוש בעבודתם של לינדה ברנס ודייוויד קיירסי.[7]
אריך פרום מציין כי בשימוש הרווח בתקופה המודרנית נשתמרו רק הצדדים השליליים של המזגים. כולרי פירושו נוח לכעוס. מלנכולי - מדוכדך. סנגויני - אופטימי ביותר, ופלגמטי - איטי מדי.[8]
תאוריה דומה קיימת באסיה ובעיקר סין. לפי תורות המזרח, קיימת ביקום ובכל גוף אנרגיית החיים, הצ'י, שהיא הבסיס לבריאות הנפשית והפיזית. בתורת הצ'י נעשה שימוש בחמשת היסודות של הרפואה הסינית: אש, עץ, אדמה, מים ומתכת, ואברי גוף שונים המשויכים לכל יסוד. הרפואה הסינית המסורתית מאבחנת ומטפלת על פי עקרונות אלו.
הביטויים העבריים "מרה שחורה", "שרוי במרה שחורה" ו"בעל מרה שחורה" עבור דיכאון או אדם הנמצא בדיכאון הם שריד לתאוריית ארבע הליחות. כך גם הביטוי: אדם בעל 'מזג טוב' - כלומר, אדם שארבע הליחות המרכיבות את גופו ממוזגות ומאוזנות ביניהן, כך שאף אחת מהן לא משתלטת יתר על המידה על אופיו.
במוזיקה
קרל פיליפ עמנואל באך כתב טריו סונטה לשני כינורות ולבסו קונטינואו בדו מינור תחת הכותרת "הסנגוויני והמלנכולי" (Sanguineus et Melancholicus) שבולטים בה השינויים הפתאומיים ב "מצב הרוח". היצירה פורסמה לראשונה בשנת 1751.
בטהובן כתב בגטלה לפסנתר תחת הכותרת "עליז - עצוב" (Lustig - Traurig). היצירה פורסמה לראשונה בשנת 1802.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ היסטוריה של הרפואה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
- ^ Good, Byron., Medicine, rationality, and experience : an anthropological perspective, Cambridge: Cambridge University Press, 1994
- ^ Home : Oxford English Dictionary, www.oed.com (באנגלית)
- ^ LaHaye, Tim (1966). The Spirit Controlled Temperament. Tyndale Publishing.
- ^ LaHaye, Tim (1984). Your Temperament: Discover Its Potential. Tyndale Publishing. ISBN 0842362207.
- ^ LaHaye, Tim (1988). Why You Act the Way You Do. Tyndale Publishing. ISBN 0842382127.
- ^ "Personality Dimensions". אורכב מ-המקור ב-2012-03-24. נבדק ב-2012-02-08.
- ^ אדם לעצמו עמ' 47, הוצאת המורה, תשל"ו
33461183ארבע הליחות