אראדו Ar 196

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מטוס ריקה.

אראדו 196 Ar היה מטוס ים חד כנפי, שתוכנן לסיור ושירת במלחמת העולם השנייה בגרמניה הנאצית. המטוס יועד לפעול ממעוטים של ספינות המלחמה הגדולות של גרמניה, כדוגמת ביסמרק, ומטרתו העיקרית הייתה לאתר ספינות אויב ולעקוב אחריהן. המטוס נבנה משנת 1936 על ידי אראדו, והיה המטוס העיקרי של חיל הים הגרמני במלחמת העולם השנייה.

פיתוח המטוס

ב-1933, חיפש חיל הים הגרמני מטוס ים חדש, ומשרד האוויר הגרמני בחר ב-He 60 הדו-כנפי של היינקל, אך עד 1935 התגלה שהמטוס לא עומד בדרישות של חיל הים, והיינקל התבקשה לתכנן את המחליף של המטוס. התוצאה הייתה ה-He 114, שהיה מעט טוב יותר מה He 60, אך ביצועיו בים היו ירודים. כך התחילה סדרה שבמהלכה נבנו תשעה אבות-טיפוס, שנוצרו בניסיון לשפר את ה-He 114, אך ללא הצלחה. הצי הגרמני איבד עניין, ולבסוף המטוסים נמכרו לרומניה, ספרד ושוודיה.

באוקטובר 1936 הוציא ה-RLM, משרד האוויר הגרמני, מכרז לבניית מטוס מחליף ל-He 114. דרישות המכרז היו שימוש במנוע BMW 132, ויצירת שני אבות-טיפוס - אחד עם מצוף יחיד והשני עם שני מצופים.

הצעות למכרז התקבלו מדורניה, גותה, פוקה-וולף ואראדו. היינקל סירבה להשתתף במכרז, בטענה שה-114 עונה על הדרישות.

מלבד ההצעה של אראדו למטוס חד כנפי בעל כנף נמוכה, כל ההצעות היו של מטוסים דו-כנפיים סטנדרטיים. הדבר הביא לאראדו יתרון בביצועי המטוס על שאר ההצעות, וה-RLM הזמין ארבעה אבות-טיפוס של המטוס. בנוסף, הוזמנו גם שני אבות טיפוס של ההצעה של פוקה-וולף כ"גיבוי" למטוסים של אראדו, אך כבר מההתחלה היה ברור שהאראדו יעבוד בצורה אפקטיבית, ורק ארבעה מטוסי פוקה-וולף Fw 62 נבנו בסך הכל.

ארבעת אבות הטיפוס של האראדו Ar 196, מסומנים באות V, נמסרו בקיץ 1937, כששניים מהם נבנו עם מצוף יחיד ושניים אחרים עם מצוף כפול. שניהם הפגינו ביצועים מעולים במים ונראה היה כי אין לפי מה להחליט, איזה מהסוגים ייבחר. לבסוף נבחר הדגם עם מצופים הכפולים, ואב-טיפוס נוסף, V5, נבנה לבדיקות אחרונות בנובמבר 1938.

בנובמבר ודצמבר 1938 נמסרו עשרה מטוסי A-0, עם מקלע MG 15‏ 7.92 מ"מ בחלקו האחורי למטרות הגנה. חמישה מטוסים דומים, שסומנו B-0, נמסרו לבסיסים ביבשה. המטוס נכנס לייצור סדיר של ה-A-1 ביוני 1939.

בנובמבר, הוחלף הייצור ל-A-2, שהיה בעל יכולת לשאת שתי פצצות במשקל 50 ק"ג, שני תותחים MG FF ומקלע MG 17‏ 7.92 מ"מ בחרטום. דגם זה הוחלף ב-A-4 בדצמבר 1940, שבו חוזקה השילדה, נוסף רדיו חדש, והמדחפים הוחלפו למודל של VDM. את ה-A-4 החליף ה-A-3, ששמו כנראה נגרם מטעות בספירה, שגם בו חוזקה השילדה. הגרסה הסופית של המטוס היא A-5, שיוצר מ-1943 ואילך, ששינה את הרדיו ואת מכשור תא הטייס, ובו המקלע האחורי הוחלף ב MG 81Z, שהיה שיפור משמעותי.

בסך הכל נבנו 541 מטוסי Ar 196 (מתוכם 15 אבות-טיפוס), לפני הפסקת הייצור באוגוסט 1944.

היסטוריה מבצעית

האראדו היה אהוב במיוחד על ידי טייסיו, בעיקר בגלל היכולת שלו לתפקד בצורה טובה גם במים וגם באוויר. מסיום הפיתוח שלו ועד סוף 1944 ה-196 פעל בעיקר במשימות סיור לאיתור צוללות של בעלות הברית. שתי הצלחות ראויות לציון של המטוס הן לכידת ה-HMS Seal, צוללת בריטית שלאחר המבצע המוצלח עברה לשירות גרמני, וההפרעה המתמשכת לפעילות המפציץ הבריטי Armstrong Withworth Whitely. אף שהאראדו 196 לא היה שקול בכוחו למטוסי קרב, הוא היה טוב משמעותית מהמטוסים המקבילים של בעלות הברית. בנוסף, חיל האוויר הפיני השתמש ב-196 להטסת סיורים של כוחות מיוחדים אל מאחורי קווי האויב ולהעברת אספקה אליהם.

שני אראדו 196 הועברו ב-1940 למלאיה, שהייתה בשליטה יפנית, כדי לשרת על הסיירות "Thor" ו"Michel". יחד עם ה(Aichi E13A (Jake היפני, הם היו המטוסים העיקריים של הכוח הימי המיוחד של מזרח אסיה, שמטרתם הייתה לסייע לכוח משימה של צוללות גרמניות (Monsun Grupe) ולחיל הים הקיסרי של יפן. המטוסים נצבעו בצבעים של המטוסים היפניים אך טייסיהם היו גרמנים בשירות הלופטוואפה.

בידי בעלות הברית

האראדו 196 הראשון שנפל לידי בעלות הברית היה מטוס דוגמה. הוא היה שייך לסיירת הגרמנית אדמירל היפר, שנתפס על ידי מטוס ים נורווגי בשמונה באפריל 1940, בתחילת ה"קמפיין הנורווגי" - ניסיון של בעלות הברית לכבוש את צפון נורווגיה בשלבים הראשונים של מלחמת העולם. לאחר גרירתו לקריסטיאנסנד על ידי סירת טורפדו, הוטס בצבעים נורווגיים נגד מפעיליו הקודמים. ב-18 באפריל המטוס הועבר לממלכה המאוחדת, וזמן קצר לאחר מכן התרסק כשהועבר לבדיקות בבסיס חיל הים בהלנסבורג בידי טייס בריטי.

מטוסים רבים מסוג אראדו 196 נפלו בידי כוחות סובייטים, בחוף הבלטי של גרמניה ופולין. בנוסף, מחסן חלפים למטוס בדאסו הושמש מחדש. לאחר תיקונם, 37 מטוסי אראדו 196 נכנסו לשירות במשמר הגבול הסובייטי, ושירתו בחופי ברית המועצות עד 1955.