אנתוני דורנפורד
 | |
| לידה |
24 ביוני 1830 מחוז ליטרים, אירלנד, האימפריה הבריטית |
|---|---|
| נהרג |
22 בינואר 1879 (בגיל 48) איסאנדלוואנה, ממלכת הזולו |
| השתייכות |
 הצבא הבריטי |
| תקופת הפעילות | 1848–1879 (כ־31 שנים) |
| דרגה |
 לוטננט קולונל |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד טור הפלישה מס' 2 במלחמת הזולו. | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמות קוסה מלחמת הזולו | |
לוטננט קולונל אנתוני ויליאם דורנפורד[1] (באנגלית: Anthony William Durnford; נולד ב-24 ביוני 1830 במחוז ליטרים, אירלנד - מת ב-22 בינואר 1879 באיסאנדלוואנה, ממלכת הזולו) היה איש צבא בריטי שהתפרסם בעיקר עקב פיקודו על הכוח הבריטי בקרב איסאנדלוואנה שבמהלכו מת.
ביוגרפיה
תחילת דרכו
דורנפורד נולד ב-24 ביוני 1830, במחוז ליטרים שבאירלנד שהשתייכה אז לאימפריה הבריטית. משפחתו הייתה בעלת רקע צבאי עשיר, אביו אדוארד ויליאם דורנפורד היה גנרל בחיל ההנדסה המלכותי, אחיו אדוארד היה לוטננט קולונל בחיל הנחתים המלכותי.
בצעירותו התגורר אצל דודו בעיר דיסלדורף שבפרוסיה, וחזר לבריטניה ביולי 1846. הוא התגייס לצבא הבריטי ולמד באקדמיה הצבאית המלכותית בווליץ'. לאחר סיום לימודיו התגייס לחיל ההנדסה המלכותי בדרגת לוטננט שני. בין השנים 1851–1856 שרת בעיר טרינקומאלאה שבציילון. הוא התנדב ללחום במלחמת קרים, אולם לא התקבל. שרת לתקופה קצרה במלטה, ללא שום פעילות משמעותית. בפברואר 1858 הועלה לדרגת לוטננט והועבר לאלדרשוט שבאנגליה. בין 1861–1864 פיקד על גדוד של חיל ההנדסה בגיברלטר.
בשנת 1864 הועלה לדרגת קפטן והועבר לסין. מטעמי בריאות, הוא חזר לבריטניה, אולם חטף שבץ במהלך החזרה, ולקחו מספר שנים להחלים באופן סופי. בשנת 1871 הועבר למושבת הכף באזור דרום אפריקה כיום.
מושבת הכף
ב-5 ביולי 1872 הועלה לדרגת מייג'ור, וב-11 בדצמבר 1873 הועלה לדרגת לוטננט קולונל. הוא הצטרף למסעו של סר תיאופילוס שפסטון לממלכת הזולו, והשתתף בהכתרתו של קטשאויו קמפנדה כמלך הזולו. הוא השתתף במספר קרבות נגד המקומיים, ובמהלך אחד מהם נדקר פעמיים וזרועו השמאלית שותקה לשארית חייו.[2]
בשנת 1878 הוא היה בין הנציגים הבריטיים בוועדה שבדקה את סכסוך הגבולות בין ממלכת הזולו לבין הרפובליקה הדרום אפריקאית. כמו כן הוא היה בין המתכננים של כוח ילידים שלחם בשירות הצבא הבריטי, ותודות לאימונו המסור, הגיעו החיילים האפריקאים שתחת פיקדו לרמת יעילות גבוהה מאוד.[2] ההיסטוריון בראיין פרט מתאר אותו כך:
הוא היה אדם מוחצן, ולבש מדים שעיצב בעצמו, לרבות כובע שמוט עם צעיף ארגמן, אקדח חגור למותניו, שרשרת כדורים על חזהו וסכין צידים בחגורתו... חייל מסור ומנהיג רב-השראה לפקודיו... ייתכן שיותר מכל קצין אחר הבין את חשיבות הסיור לעומק. מצד שני היה משוכנע תמיד שהוא מיטיב לדעת ממפקדיו ונטה לבצע בלא אישור פעולות מיוזמתו, תכונה שזיכתה אותו לא אחת בנזיפה קשה
— בראיין פרט, "עד הסוף המר: סיפורי קרבות מפורסמים נגד כל הסיכויים", תל אביב: הוצאת יבנה, 2007. עמ' 82.
מלחמת הזולו
ערך מורחב – מלחמת הזולו
עם פרוץ מלחמת הזולו, הוא מונה בידי המפקד העליון של הצבא הבריטי באזור, לורד צ'למספורד, למפקד "שדרת הפלישה מס' 2". הכוח של דורנפורד הוצב באזור המיסיון "רורק'ס דריפט", והוא כלל בעיקר חיילים מקומיים שביניהם נמנו 300 פרשים מעולים מבני הבסוטו.[3] בהמשך נתן צ'למספורד לדורנפורד פקודה לנוע עם כוחותיו למחנה באזור איסאנדלוואנה. לא ידוע הטיב המדויק של הפקודה. לוטננט קולונל ג'ון קרילוק, המזכיר הצבאי של צ'למספורד, שניסה לתלות את קולר האשמה על האירועים שקרו מאוחר יותר בדורנפורד, טען שהפקודה הייתה: "נוע מיד למחנה איסאנדלוואנה עם כל אנשיך... קח את הפיקוד". עם זאת מאוחר יותר נמצא באזור העתק של הפקודה המקורית שבה נאמר: "עליך לצאת מיד למחנה הזה עם כל הכוח העומד לרשותך". ניתן לראות שמדובר בניסוח מרושל ומסורבל, שכן לא נאמר בפקודה מה על דורנפורד לעשות עם הגיעו למחנה. עם זאת, ניתן אולי לשער שמובן מאליו היה שדורנפורד יתפוס את הפיקוד על המחנה, שכן דרגתו הייתה גבוהה מדרגתו של הנרי פוליין, שהיה מפקד המחנה אז.[3]
דורנפורד הגיע לאיסאנדלוואנה בשעות הבוקר של ה-22 בינואר 1879. פוליין עדכן אותו שיש חשש להתקפת זולו על המחנה, ודורנפורד שלח חלק מאנשיו לסיור באזור. הסיירים דיווחו שאכן כוח גדול של צבא הזולו נראה נע ממזרח למחנה, ודורנפורד החליט לצאת עם חלק מאנשיו לכיוון זה במטרה להגן על המחנה. עם זאת, עוד באותו היום פתחו 20,000 בני הזולו בהתקפה על איסאנדלוואנה, ואנשיו של דורנפורד כמעט נרמסו למוות פשוטו כמשמעו בידי לוחמי הקרן השמאלית של צבא הזולו שהסתערו על המחנה מכיוון מזרח.[4] אנשיו של דורנפורד ירו על האויב אש צפופה ומדויקת, שהאטה אותו לזמן מה, אולם הזולו התקדמו בנחישות כשהם מנצלים היטב את יתרונם המספרי.[5]
גם בגזרה של פוליין המצב לא היה טוב, והזולו החלו לזרום אל המחנה. דורנפורד ואנשיו, שתחמושתם אזלה, המשיכו להיאבק כשהם בולמים את הקרן השמאלית של הזולו באמצעות קתות רובים וסכיני ציד. תודות להקרבתם, הצליחו חלק מהחיילים הבריטים להימלט מהטבח.[6] גופתו של דורנפורד נמצאה מאוחר יותר שוכבת לצד עגלה, מוקפת בגופות אנשיו.[7]
לקריאה נוספת
- בראיין פרט, עד הסוף המר: סיפורי קרבות מפורסמים נגד כל הסיכויים, תל אביב: הוצאת יבנה, 2007.
- איאן נייט, ד"ר אדריאן גרייבס, המערכה בדרום אפריקה של 1878/1879, הוצאת דבינייר, 2005. (קובץ PDF)
- פול מקנייל, דוגמה צבאית: מלחמות הזולו, פורסם באתר טקטיקה, 2008. (קובץ PDF)
- John Laband, Historical Dictionary of the Zulu Wars, Scarecrow Press, 2009
- Ian Knight, The Zulu War 1879, Osprey, 2003.
- Ian Knight, Isandlwana 1879: The Great Zulu Victory, Osprey, 2002
- Colenso, Frances Ellen. History of the Zulu War and Its Origin. London: Chapman & Hall, 1880
- Greaves, Adrian. Isandlwana: How the Zulus humbled the British Empire. South Yorkshire: Pen & Sword Military Ltd, 2011
- Thompson, Paul Singer. Black soldiers of the queen: the Natal native contingent in the Anglo-Zulu War. University of Alabama Press, 2006
קישורים חיצוניים
- מה היה התפקיד האמיתי של אנתוני דורנפורד במלחמת הזולו? באתר military-history.org (באנגלית)
- אנתוני דורנפורד באתר rorkesdriftvc.com (באנגלית)
- אנתוני דורנפורד באתר The South African Military History Society (באנגלית)
הערות שוליים
| מלחמת הזולו | ||
|---|---|---|
| הצדדים הלוחמים ומפקדיהם | ||
| קרבות בולטים | איסאנדלוואנה • רורק'ס דריפט • אשאו • גינגינדלובו • הלובאין • קמבולה • אולונדי • | |
| ראו גם | היסטוריה של הזולו • אימפי | |
25531267אנתוני דורנפורד