אנדריי וישינסקי
אנדריי ינוארביץ' וישינסקי (ברוסית: Андре́й Януа́рьевич Выши́нский) 10 בדצמבר (לפי הלוח הישן 28 בנובמבר) 1883, אודסה - 22 בנובמבר 1954 בניו יורק) היה שופט רוסי וסובייטי ומאוחר יותר דיפלומט. שירת כשר החוץ הסובייטי מ-1949 עד 1953.
וישינסקי היה ממוצא פולני, דיבר מעט אנגלית וצרפתית משובחת.
הוא נעשה מנשביק ב-1903 ובשנת 1917 חתם על הפקודה לאסור את לנין לפי החלטת ממשלת המעבר הרוסית.
בשנת 1920 הצטרף לבולשביקים. בשנת 1928 הוא היה יושב ראש מושב מיוחד של בית משפט עליון במסגרת משפט שכטי ובשנת 1930 במשפט מפלגת התעשייה. בשנת 1935 נעשה התובע הכללי של ברית המועצות, ההוגה המשפטי של הטיהורים הגדולים של סטלין. הוא נתן תוקף חוקי תאורטי לטיהורים תחת סעיפי אישום בבגידה. אחד העקרונות של התאוריה של וישינסקי היה שהחוק הפלילי הוא כלי שרת של מאבק המעמדות.
המונוגרפיה שלו שהצדיקה חקיקה זו, "תאוריה של הוכחות משפטיות במערכת הצדק הסובייטי", זיכתה אותו בפרס סטלין לשנת 1947.
וישינסקי היה התובע במשפטי הראווה העיקריים בתקופת הטיהורים הגדולים שכונו בשם "משפטי מוסקבה", ובתפקידו זה רמס את קרבנותיו חסרי ההגנה ברטוריקה שנונה ואכזרית. דווקא בעיניו של היטלר נשא חן תפקודו של וישינסקי כתובע והוא אמר על השופט הנאצי רולנד פרייזלר, מי שדן בפראות ובארסיות את מתנגדי המשטר ואת קושרי קשר העשרים ביולי, כי "הוא הווישינסקי שלנו".
ביוני 1940 נשלח וישינסקי לרפובליקה של לטביה כדי לפקח שם על הקמת משטר בובות ועל סיפוח המדינה לברית המועצות. מאוחר יותר, ב-1945, סייע לכונן משטר קומוניסטי שעלה לשלטון ברומניה.
וישינסקי היה אחראי להכנות הסובייטיות למשפטים של פושעי המלחמה הגדולים על ידי בית הדין הצבאי הבינלאומי (משפטי נירנברג) ב-1946.
בשנים 1939 עד 1944 כיהן כסגן ראש הממשלה, ב-1940 עד 1949 כסגן הקומיסר לענייני חוץ, ובשנים 1949 עד 1953 כשר החוץ. היה חבר האקדמיה הסובייטית למדעים משנת 1939 ונציג קבוע של ברית המועצות באומות המאוחדות.
וישינסקי מת בניו יורק. גופתו הועברה למוסקבה, שם נקבר בחומת הקרמלין.
כחלק מהדה-סטליניזציה בסוף שנות ה-50 משפחתו הפסיקה לקבל הטבות מהמשטר וספריו הפסיקו להיות חומר לימוד בנושא משפטי באוניברסיטאות.
קישורים חיצוניים
