פאבל מיליוקוב
 | |||
| לידה | 27 בינואר 1859 | ||
|---|---|---|---|
| פטירה | 31 במרץ 1943 (בגיל 84) | ||
| מדינה | האימפריה הרוסית | ||
| מקום קבורה | אקס לה בן, צרפת | ||
| מפלגה | המפלגה הדמוקרטית החוקתית | ||
| |||
| |||
פאבל מיליוקוב (ברוסית: Павел Николаевич Милюков; 27 בינואר 1859, מוסקבה – 31 במרץ 1943, אקס לה בן, צרפת) היה פוליטיקאי רוסי, יו"ר המפלגה הדמוקרטית החוקתית, שר החוץ בממשלה הראשונה שהוקמה לאחר מהפכת פברואר.
פאבל מיליוקוב נולד במוסקבה, האימפריה הרוסית למשפחת אדריכל. לאחר סיום בית הספר למד באוניברסיטת מוסקבה, לאחר סיום הלימודי תואר ראשון נישאר באוניברסיטה במטרה לסיים הכנות לעבודת הדוקטורט. בשנת 1892 סיים עבודת תואר שני ולא הגיש עבודת הדוקטורט. החל מתחילת שנות ה-90 היה חבר בחברה להיסטוריה רוסית והחברה הארכאולוגית של מוסקבה.
פעילות מדעית
עבודת תואר שני של מיליוקוב חקרה את הרפורמות של תקופת פיוטר הגדול וקשר הרפורמות עם המצב הכלכלי במדינה. העבודה הגדולה של מיליוקוב היא "רישומים על ההיסטוריה של התרבות הרוסית" (Очерки по истории русской культуры). בנוסף לכך הוא כתב מחקר בתחום פיתוח המחשבה ההיסטורית ברוסיה (Главные течения русской исторической мысли).
בשנים 1886–1895 מיליוקוב לימד באוניברסיטת מוסקבה ומוסדות השכלה נוספים בעיר. ב-18 במרץ 1895 בעקבות הרצאה בניז'ני נובגורוד הושעה מעבודתו באוניברסיטה בהתאם להחלטת המשטרה. לאחר חקירה הוא לא הואשם בעבירה כלשהי אך נשלח לגלות בעיר ריאזן. בשנת 1897 הוזמן להרצות בסופיה אך כבר בשנת 1898 בלחץ השגריר הרוסי העסקתו הופסקה. מיליוקוב נסע למקדוניה בה השתתף בחפירות ארכאולוגיות.
פעילות פוליטית
בשנת 1899 פאבל מיליוקוב חזר לאימפריה הרוסית. בשנת 1901 נעצר באשמת פעילות פוליטית והיה מספר חודשים במעצר. באותה תקופה פרסם מספר מאמרים בעיתונות מחוץ לגבולות המדינה וקיבל הכרה רחבה. בשנים 1903–1905 העביר הרצאות בארצות הברית.
בשנת 1904 השתתף בוועידת פריז של מתנגדי המשטר. בהיוודע על אירועי יום ראשון העקוב מדם חזר לרוסיה.
בינואר 1905 היה בין מייסדי המפלגה הדמוקרטית החוקתית ובמרץ 1907 נבחר ליו"ר הוועד המרכזי. הוא היה פעיל מאוד בתחום יחסים בינלאומיים. לאחר תחילת מלחמת העולם הראשונה תמך בניהול המלחמה עד לניצחון הסופי תוך דרישה לקבלת שליטה רוסית על מיצרי הבוספורוס והדרדנלים, בעקבות זאת קיבל כינוי מיליוקוב-דרדנלסקי. בשנים 1914–1915 אף היה מסכים על בסיס זה להגיע להסכם על הממשל.
ב-1 בנובמבר 1916 נאם מדוכן הדומה בה האשים את ראש הממשלה בוריס שטורמר ואשת הצאר אלכסנדרה, נסיכת הסה בהכנות לחתימת הסכם שלום עם האימפריה הגרמנית. בנאום זה הרבה להשתמש במשפט "טיפשות או בגידה". הנאום קיבל תהודה רבה היה בין הזרזים למהפכת פברואר.
לאחר מהפכת פברואר מיליוקוב התמנה לשר החוץ בממשלה החדשה. היה בעד כינון מונרכיה חוקתית, אך עמדתו לא התקבלה. מיליוקוב תמך בקיום כל התחייבויות המדינה כלפי מדינות ההסכמה, בעלי הברית במלחמה וב-18 בפברואר 1917 הוציא מסמך רשמי בנושא. בעקבות המשבר החוקתי שהתפתח באותה תקופה, הרכב הממשלה השתנה והוצע לו תפקיד שר החינוך בלבד. מיליוקוב לא הסכים לקבלו והתפטר מהממשלה.
מיליוקוב המשיך בפעילות מפלגתית והיה מתנגד לבולשביקים. לאחר שהם הגיעו לשלטון תמך בהתנגדות מזוינת לממשל החדש.
לאחר מהפכת אוקטובר מיליוקוב נסע לדרום המדינה. היה משתתף פעיל בממשל של אנטון דניקין. במאי 1918 תמך בניהול משא ומתן עם הגרמנים כי ראה בהם בעל ברית נגד הבולשביקים. עמדתו לא קיבלה את תמיכת המפלגה ומיליוקוב התפטר מתפקיד יו"ר המפלגה.
בנובמבר 1918 נסע לטורקיה ואחר כך לאירופה. פעל לרבות לקבלת תמיכה של ממשלות שונות לתנועת מתנגדי הבולשביקים. בשנת 1920 התיישב בצרפת. מיליוקוב היה יושב ראש ברית סופרים ועיתונאים רוסים. בתקופה זו התנגד להמשך פעילות צבאית נגד המשטר או התערבות צבאית של מדינות אירופה בנעשה ברוסיה. עמדותיו לא קיבלו את תמיכת המפלגה והוא עזב את שורותיה והקים מפלגה חדשה.
מ-27 באפריל 1921 ועד ל-11 ביוני 1940 מיליוקוב היה עורך ראשי של עיתון "ידיעות אחרונות" (Последние новости) שיצא לאור בפריז והיה בעל השפעה רבה בקרב המהגרים הרוסים. במקביל הוא המשיך במחקר היסטורי.
ב-28 במרץ 1922 שרד התנקשות של שני צעירים ימניים-אנטישמיים, שראו בו אחד ממארגני המהפכה, במהלך דיון פומבי באולם הפילהרמונית של ברלין שכינס מיליוקוב עם יריבו הפוליטי ולדימיר דימיטרייביץ' נבוקוב (אביו של הסופר ולדימיר נבוקוב). כשאחד המתנקשים פתח באש לעבר מיליוקוב, זינק נבוקוב לעברו מן הבמה, התגושש עמו והכריע אותו ארצה. או-אז רצח המתנקש השני פיוטר שבלסקי-ברוק (אנ') את נבוקוב בירי שני קליעים.
בשנת 1940, בתקופת מלחמת החורף תמך בברית המועצות וראה במלחמה זו המשך מדיניות הרחבה של האימפריה הרוסית. לאחר תחילת מלחמת העולם השנייה הוא התנגד לגרמניה הנאצית והביע שביעות רצון לאחר הניצחון הסובייטי בסטלינגדר. נפטר בשנת 1943 באקס לה בן והוטמן בבית העלמין המקומי.
עבודות
- רישומים על היסטוריה של התרבות הרוסית
- פיתוח מחשבה היסטורית ברוסיה
- ספר זכרונות
- נאום טיפשות או בגידה בדומה
קישורים חיצוניים
- קורות חיים (ברוסית)
- פאבל מיליוקוב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- פאבל מיליוקוב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
32209693פאבל מיליוקוב