תחותמס הרביעי
תחותמס הרביעי (בתעתיק קלאסי לאנגלית: Thutmose ולעיתים Thutmosis או Tuthmosis) היה הפרעה השמיני בשושלת ה-18 של מצרים העתיקה. הוא שלט מ-1401 עד 1391 לפנה"ס או מ-1397 עד 1388 לפנה"ס. פירוש השם תחותמס הוא "ילדו של [האל] תחות". שם המלכות שלו היה מנחפררע.
תולדות מלכותו
תחותמס הרביעי היה בנו של אמנחותפ השני מאשתו טיאאה (Tiaa), אך לא היה נסיך הכתר ואביו לא הועידו כיורשו. חוקרים אחדים משערים, כי סילק את אחיו הבכור מירושת הכס ותפס את השלטון. השגו המפורסם ביותר היה שיקום הספינקס הגדול של גיזה, לאחריו חנך את אסטלת החלום כדי להעניק גושפנקא למלכותו הבלתי צפויה. על פי הכתובת החקוקה על האסטלה ערך תחותמס הנסיך הצעיר מסע ציד, במהלכו עצר לנוח למרגלות הספינקס, שהיה קבור בחול עד צוואר. הוא נרדם, ובחלומו נגלה לו הספינקס ואמר לו, כי אם יסלק את החול וישקם אותו – מובטח לו כי יהיה הפרעה הבא. עם סיום מלאכת השיקום הציב תחותמס טבלת אבן בין שני טלפיו של הספינקס, הידועה כיום בשם "אסטלת החלום". שיקום הספינקס והאסטלה היו אפוא אמצעי תעמולה בהם השתמש תחותמס כדי להעניק לגיטימיות לתפיסתו את כס המלכות.[1] תחותמס מלך עשר שנים, אך הידיעות אודות תקופת שלטונו הקצרה מעטות. על פי המסופר באסטלת קונוסו, דיכא תחותמס התקוממות קטנה בנוביה בשנה ה-8 למלכותו, בסביבות 1393 לפנה"ס, והוא מכונה בכתובת זו בשם "כובש סוריה".[2] מלבד זאת אין אנו יודעים עוד על מעלליו הצבאיים. בטסי ברייאן, שכתבה ביוגרפיה של תחותמס הרביעי, מציינת כי אסטלת קונוסו מתייחסת כפי הנראה למסע צבאי קטן-היקף שערכו חייליו של המלך כדי לשים קץ להתקפות תכופות של הנובים על נתיבי מכרות זהב מסוימים במדבר המזרחי של מצרים.[3] חשיבות מלכותו של תחותמס הרביעי בכך שכונן יחסי שלום עם ממלכת מיתני, אויבתה לשעבר של מצרים, ונשא לאישה נסיכה מיתאנית כדי לחזק את הברית שכרת. המקור לידיעותינו על יוזמתו המדינית של תחותמס הוא מכתב אל-עמארנה EA 29, שנתחבר כמה עשורים אחר כך על ידי תושרתה (Tushratta) מלך מיתני, ששלט בתקופת מלכותו של אחנתון, נכדו של תחותמס הרביעי.[4]
זמן מלכותו ואורכה
לא ניתן לקבוע בוודאות מתי החלה מלכותו של תחותמס הרביעי, מאחר שהיא מרוחקת דורות אחדים מן האירועים האסטרונומיים המשמשים בדרך כלל לתארוך שושלות הפרעונים, ומה גם שפירושן של תצפיות אלה עודו שנוי במחלוקת. סבו של תחותמס, תחותמס השלישי, עלה לשלטון ככל הנראה בשנת 1504 או 1479 לפני הספירה, וזאת בהתבסס על שתי תצפיות ירחיות מתקופת מלכותו.,[5] הוא שלט כ-54 שנים,[6] ואחריו מלך בנו, אמנחותפ השני, אביו של תחותמס הרביעי, קרוב ל-26 שנים,[7] אם כי חוקרים אחדים סבורים שנמשכה 35 שנים.[8] הדעה המקובלת כיום היא, כי תחותמס הרביעי עלה לכס המלוכה בסביבות 1401 לפנה"ס[9] או 1400 לפנה"ס.[10]
משך תקופת מלכותו אינו ידוע בוודאות. רוב החוקרים סבורים כי שלט תשע או עשר שנים. מנתון כותב כי מלך 9 שנים ו-8 חודשים,[11] אלא שדבריו הנוגעים לפרעוני השושלת השמונה עשרה רצופים טעויות, ולכן יש להסתייע גם במונומנטים בני זמנו של תחותמס הרביעי כדי לקבוע כמה שנים ישב על כס המלוכה.[12] מבין כל המונומנטים ששרדו, שלושה מתוארכים לשנת מלכותו הראשונה, אחד לרביעית, אחד כנראה לחמישית, אחד לשישית, שניים לשביעית ואחד לשמינית.[13] מאחר ששמו של תחותמס הרביעי לא נזכר עוד לאחר אסטלת קונוסו משנת מלכותו השמינית, מקבלים החוקרים בדרך כלל את קביעתו של מנתון,[14] והדעה הרווחת כיום היא כי מלך עשר שנים בקירוב, מ-1401 עד 1391 לפנה"ס.
מונומנטים שבנה
תחותמס הרביעי הקים במהלך שנות מלכותו כמה מונומנטים מפוארים. הוא השלים את בניית האובליסק המזרחי במקדש בכרנך בה החל תחותמס השלישי. האובליסק התנשא לגובה 32 מטרים והיה הגבוה ביותר שהוקם אי פעם במצרים. תחותמס הרביעי כינה אותו בשם "תכן ותי" (tecken waty), לאמור האובליסק היחיד במינו. בשנת 357 הועבר האובליסק על ידי הקיסר קונסטנטיוס השני אל הקירקוס מקסימוס ברומא. ב-1588 העתיק האפפיור סיקסטוס החמישי את מקומו אל פיאצה סן ג'ובאני, בו הוא נמצא כיום, והוא מוכר בימינו בשם אובליסק הלטראנו.[15]
כמו כן בנה בית תפילה יחיד במינו ואולם עמודים מול הגב או הקירות המזרחיים של מבנה המקדש הראשי בכרנך.[16] בית התפילה נועד לשימושם של "אנשים שלא הורשו להיכנס למקדש הראשי, והייתה משכן אוזנו של האל אמון, שם יכול היה לשמוע את תפילות אנשי העיר."[17] את הקפלה הקטנה, העשויה בהט, משחזרים כיום חוקרים צרפתיים ממשלחת המחקר הצרפתית-מצרית למקדש בכרנך (Franco-Egyptien D'Étude des Temple de Karnak, CFEETK).[18]
חלומו של תחותמס הרביעי
תחותמס מתואר בסיפורים מיתולוגיים כילד יוצא דופן מבחינת יופיו המשתווה ליופיו של הורוס. גם היחס שקיבל היה זהה לזה של הורוס האל. כל כמה זמן נהג תחותמס לערוך סיור חשאי במדבר הסובב את העיר ממפיס (מוף במצרית עתיקה) עם בן לוויה. בסיורים אלו נהג תחותמס לרות חצים אל עבר מטרות העשויות מנחושת, בנוסף לצייד של אריות וחיות בר במרכבתו המהירה רתומת הסוסים. תחותמס נהג לנוח לצד הספינקס הגדול של גיזה (פסלו של חור (הורוס)-(א)מ-אח'ת) הקרוב למשכנות של אלילים מצריים מרובים בהם: סת, מות, סח'מת, רננת וסוכר (שם של אל). במקום זה שכן צלו של האל רע וח'פרי. תחותמס ביום אחד התיישב בצילו של הספינקס ושיא צהרי היום נרדם. בחלומו התקיימה שיחה בינו לבין אל נעלה (הספינקס)[19]-
"הסתכל אלי, הבט בי, בני תחותמס! אניא ביך, חור (א)מ-אחת'- רע- אתום (מיזוג בין אלים, כיאה למצרים העתיקה. יש לציין שהספניקס אינו אל, אלא מייצג את האל חור (א)מ-אחת'), אשר מעניק לך את המלוכה עלי אדמות. אתה תחבוש את הכתר הלבן (אחד מסמלי מצרים העליונה) ואת הכתר האדום (אחד מסמלי מצרים התחתונה) על כס מלכותו של האל גב. כל הארץ- לאורכה ולרוחבה- לך תהיה, כל אשר עינו של אל השמש, אדון הכל, מאירה. תנובת האדמה לחסותך תימסר, יחד עם המסים הרבים שתגשנה כל ארצות הניכר, ואתה תזכה לחיים רוויי שנים. פני פונות אליך, ואף ליבי. שלי אתה. ראה, כאדם במצוקה אני, הלא כל איבר מאיברי מתפורר, וחול המדבר חולש עלי. עד היום חיכיתי לך, שתבוא ותמלא את משאלת ליבי ותשקמני, שהרי הנך בני ומגיני. התקרב, ראה - אני איתך, אני אובילך!"[20]
מכאן והלך הבין תחותמס כי אלו הם דברי האל וקבל אותם בברכה. תחותמס אמר לבן לוויתו שהם ימסרו אל האל חור-(א)מ-אחת' מנחות.
מכאן סיום הטקסט אבד...)[21]
קברו
תחותמס הרביעי נקבר בעמק המלכים, בקבר KV43, אך גופתו החנוטה הועברה מאוחר יותר עם מומיות נוספות אל חדר נסתר בקבר KV35, קברו של אמנחותפ השני, שם נתגלתה ב-1898 על ידי ויקטור לורא (Victor Loret). מבדיקת המומיה עולה, כי היה חולה מאד ורזה מאד בחודשי חייו האחרונים. לאחר מותו עלה לכס המלכות בנו, אמנחותפ השלישי.
| לפניו: אמנחותפ השני |
אחריו: אמנחותפ השלישי |
גלריית תמונות
|
.jpg)
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Peter Clayton, Chronicle of the Pharaohs, Thames & Hudson Ltd, 1994. pp.113-114
- ^ Clayton, p.114.
- ^ Bryan, Betsy. The Reign of Thutmose IV. Baltimore, The Johns Hopkins University Press, 1991. p. 335.
- ^ William L. Moran, The Amarna Letters. Johns Hopkins University Press, 1992. p. 93.
- ^ Bryan (1991), p.14.
- ^ Peter Der Manuelian. Studies in the Reign of Amenophis II. Hildesheimer Ägyptologische Beiträge(HÄB) Verlag, 1987. p. 20.
- ^ Donald B. Redford. "The Chronology of the Eighteenth Dynasty." Journal of Near Eastern Studies, Vol. 25, No. 2 (April 1966), p. 119
- ^ Charles C. Van Siclen. "Amenhotep II", in: The Oxford Encyclopedia of Ancient Egypt. Ed. Donald Redford. Oxford University Press, 2001. Vol. 1, p.71.
- ^ ürgen von Beckerath, Chronologie des Pharaonischen Ägypten.,, Philipp von Zabern, Mainz, 1997. p.190.
- ^ Shaw, Ian; and Nicholson, Paul. The Dictionary of Ancient Egypt. The British Museum Press, 1995. p.290.
- ^ Bryan (1991), p. 4.
- ^ Bryan (1991), p. 5.
- ^ Bryan (1991), p. 6.
- ^ Bryan (1991), p. 4.
- ^ Nicolas Grimal, A History of Ancient Egypt. Blackwell Books, 1992. p. 303
- ^ Barry J. Kemp, Ancient Egypt: Anatomy of a Civilization. Routledge, 1989. p. 202
- ^ Kemp, p. 303.
- ^ Al-Ahram, Fruitful seasons", 21–27 November 2002, Issue No. 613.
- ^ שלומית ישראלי, המיתולוגיה המצרית, מפה, 2005, עמ' 102
- ^ שלומית ישראלי, המיתולוגיה המצרית, מפה, 2005, עמ' 102-103
- ^ שלומית ישראלי, המיתולוגיה המצרית, מפה, 2005, עמ' 103