אמלתאה
 | |
| גילוי | |
|---|---|
| מגלה | אדוארד אמרסון ברנרד |
| תאריך גילוי | 9 בספטמבר 1892 |
| מאפיינים מסלוליים | |
| חצי ציר גדול | 0.001217 AU 181,995 ק"מ |
| אקסצנטריות | 0.0046637841 |
| זמן הקפה | 0.49817905 ימים |
| נטיית מסלול |
יחסית למישור המילקה - 2.45° יחסית לקו המשווה של צדק - 0.36° |
| ירח של | צדק |
| מאפיינים פיזיים | |
| קוטר ממוצע | 172 (262×146×134) ק"מ |
| שטח הפנים | 397,600 קמ"ר |
| מסה | 2.1×1018 ק"ג |
| צפיפות ממוצעת | 0.862 גרם/סמ"ק |
| כוח משיכה | 0.025~ מ/ש2 |
| זמן סיבוב עצמי | 0.49817905 ימים |
| נטיית ציר הסיבוב | 0° |
| אלבדו | 0.09 |
| לחץ אטמוספירי | 0 קילופסקל |
אָמָלְתֶאָה (מיוונית: Ἀμάλθεια) הוא הירח השלישי של צדק, והירח אשר התגלה חמישי ולכן נקרא גם יופיטר V. הוא התגלה ב־9 בספטמבר 1892 על ידי אדוארד אמרסון ברנרד באמצעות טלסקופ שובר אור בעל קוטר של 91 ס"מ במצפה כוכבים "ליק". אמלתאה הוא הירח האחרון שהתגלה באמצעות תצפית ישירה (ולא בעזרת צילום) וגם הירח הראשון שהתגלה מאז שגלילאו גליליי גילה את הירחים הגליליאניים בשנת 1610. הירח נקרא בשם נימפה.
הוא הירח הגדול ביותר מבין הירחים הפנימיים של צדק.
השם "אמלתאה" לא אומץ רשמית על ידי האיגוד האסטרונומי הבינלאומי עד לתחילת 1975, אף שנעשה בו שימוש באופן לא רשמי במשך עשורים אחרי שהוצע על ידי קאמי פלמריון. לפני 1975 הירח נודע כ־"יופיטר V" על אף רצון ברנרד לכנות אותו בשם "קולומביה" לכבוד השנה ה־400 מאז שגילה קולומבוס את אמריקה.
תכונות פיזיות
הירח אמלתאה הוא העצם האדום ביותר במערכת השמש ואף אדום יותר מכוכב הלכת מאדים. הצבע האדום נובע, ככל הנראה, מגופרית אשר מקורה באיו. כתמים בהירים של ירוק מופיעים במדרונים המרכזיים של אמלתאה אך מקור הצבע הזה אינו ידוע כעת.
לאמלתאה יש צורה חריגה כשמידותיו 270 × 168 × 150 ק"מ; צירו הראשי מכוון כלפי צדק. הוא אף נפגע רבות על ידי מטאורואידים היוצרים מכתשים רבים על־פני הירח וחלקם אף גדולים מאד יחסית לירח. פאן, המכתש הגדול ביותר, קוטרו 100 קילומטרים ועומקו לפחות 8 קילומטרים. מכתש נוסף בשם גאיה, קוטרו 80 קילומטרים ועומקו כנראה כפול ומזה של פאן. לאמלתאה יש שני הרים מוכרים: מונס ליקטאס ומונס ידא, אשר משתרעים על־פני כ־20 קילומטרים.
המבנה החריג של אמלתאה וגודלו הובילו למסקנה כי הוא גוף חזק למדי; אם הוא היה מורכב בקרח או חומרים חלשים אחרים, כוח המשיכה שלו היה מעגל את צורתו. למרות זאת, לקראת סוף משימתה, הגשושית גלילאו נעה קרוב לירח. המסה המדויקת של אמלתאה נמדדה וצפיפותו נמדד בשיעור נמוך של 0.8 g/cm³ - המראה על כך שזה חייב להיות או גוף המכיל קרח או "ערמת חצץ נקבובית". ממדידות שנעשו לאחרונה על ידי טלסקופ סובארו עולה כי הירח אכן מכיל קרח, דבר המראה כי הוא לא יכול היה להיווצר כפי שהוא כיום מפני שצדק הראשיתי היה ממיס אותו. אף־על־פי־כן, הוא ככל הנראה אסטרואיד אשר נקלע לכוח המשיכה של צדק.
כמו כל שאר הירחים הפנימיים של צדק, גם הוא נעול על הגאות ושפל של צדק, כשצירו הראשי פונה לכיוון צדק כל הזמן. כמו איו, הוא מפיץ יותר חום מאשר הוא סופג מהשמש. זה נובע, כנראה, בשל זרמים חשמליים המושרים בתוכו במסלולו סביב השדה החשמלי של צדק.
ב־5 בנובמבר 2002, קצת פחות משנה לפני שהתרסקה לתוך צדק (ב־21 בספטמבר 2003), החללית גלילאו עשתה את מסלולה האחרון במרחק 160 ק"מ מאמלתאה. חישוב מסת הירח נעשה על ידי חישוב הסטייה במסלול החללית סביבו. נפחו חושב מקודם (בדיוק של כ־10%) מניתוח מדויק של כל התמונות הקיימות של הירח. התוצאה הייתה מפתיעה: הצפיפות הכוללת של אמלתאה קרובה לצפיפות של קרח, אף-על-פי שהירח הוא, כמעט בוודאות, לא גוף קרח מוצק. אפשרות אחת היא כי הירח מכיל חתיכות רבות הדבוקות יחד בעזרת כוח המשיכה הפועל ביניהן וחללים ריקים שנוצרו במקומות בהם החתיכות לא מתאימות. אף אם כך הוא הדבר, החלקים המוצקים של אמלתאה, לכאורה, פחות צפופים משל איו. דבר זה מחזק את הקשר בין ירחים בעלי מבנה חריג ואסטרואידים הנאספים כ"ערמת חצץ נקבובית".
במהלך המפגש עם אמלתאה, הטלסקופ של החללית גלילאו הבחין בתשעה ניצוצים אשר נראה ששייכים לירחים קטנים החגים סביב אמלתאה. מאחר שנצפו רק מזווית אחת, לא ניתן למדוד את מרחקם האמיתי. גודלם של הירחים הקטנים יכול לנוע מחצץ ועד לגודל אצטדיון כדורגל. מקורותיהם לא ידועים, אך ייתכן כי נלכדו בעזרת כוח המשיכה למסלולם הנוכחי או שהם תוצאה של פגיעת מטאורים בירח. במסלול האחרון של החללית גלילאו, היא הבחינה בעוד ירחים קטנים שכאלה אך הפעם אמלתאה היה בצד השני של כוכב הלכת, כך שמתקבל על הדעת הגופים הקטנים יוצרים טבעת סביב הכוכב בסמוך למסלול אמלתאה. שום חללית אינה מתוכננת לחקור אזור זה, כך שהגופים יישארו מסתוריים לזמן רב.
המראה מפני השטח
צדק הוא, ככל הנראה, מראה מרהיב בשמי הלילה באמלתאה: בזווית ראייה של 46 מעלות, הוא היה נראה גדול בערך פי 92 מירח מלא. בלי להתחשב מסלולה החטוף בעל שמי הירח, הייתה השמש מסתתרת מאחורי כוכב הלכת העצום למשך שעה וחצי בכל סיבוב. אף כי צדק היה נראה גם פי 900 יותר בהיר מירח מלא מפני שאורו נפרש על־פני שטח גדול פי 8,500, הוא לא היה נראה בהיר כמוהו ליחידה אחת.
משטח הפנים של צדק - או ליתר דיוק, מעל לענניו - אמלתאה הייתה נראית בהירה מאוד, זוהרת ב־Magnitude של 4.7-; אך במרחק של רק 5 דקות קשת מהדיסק שלו לא ניתן יהיה להבחין בו. בדומה לירח של מאדים, דימוס, משך הסיבוב של אמלתאה רק מעט יותר ארוך ממשך היום של כוכב הלכת סביבו הוא נע (כ־20% במקרה זה), מה שאומר שהוא היה חוצה את שמי צדק באיטיות רבה; הזמן בין עליית הירח לשקיעתו היה יותר מ־29 שעות.
אמלתאה בספרות
- סיפורו הקצר של ארתור סי. קלארק "יופיטר V" מתרחש על־פני אמלתאה; העלילה מסתמכת על כוח המשיכה הנמוך על־פני הירח ובוחנת מה היה קורה אליו היה נזרק אסטרונאוט מעל פני הירח.
- "הדרך לאמלתאה" הוא ספר מדע בדיוני שנכתב על ידי בוריס וארקדי סטרוגטסקי בשנת 1959.
- בגרסה מוקדמת של הספר "2001: אודיסיאה בחלל", קיים מונולית ענק על־פני אמלתאה (כפי שתואר על ידי ארתור סי. קלארק בספר "העלמות האבודים של 2001" [1972]).
קישורים חיצוניים
- חיים מזר, על אמלתאה, ירחון של צדק, באתר "הידען", 23 במרץ 2017
| מערכת השמש | |
|---|---|
| |
| ראו גם: פורטל מדעי החלל |
