אמירות הקווקז
 דגל אמירות הקווקז ובו השהאדה וחרב | |
| תקופת הפעילות | 7 באוקטובר 2007 – 17 באוגוסט 2016 (8 שנים ו־45 שבועות) |
|---|---|
| אידאולוגיה |
ג'יהאד סלפי פונדמנטליזם אסלאמי בדלנות לאומנות דתית |
| מנהיגים |
דוקה אומרוב (2007-2013) אליאסהב קבקוב (2014-2015) מגומד סולימנוב (2015) סלים שבזוחוב (2015-2016) |
| מטה | צפון הקווקז |
| אזורי פעילות | רוסיה, סוריה, עיראק, גאורגיה ואזרבייג'ן |
| חלק מ |
 אל-קאעידה |
| הקודם |
 הרפובליקה הצ'צ'נית של איצ'קריה החזית הקווקזית |
| הבא | המדינה האסלאמית בקווקז |
| בעלי ברית |
 ג'יש אל-מוח'ירין וול-אנסאר טליבאן ג'בהת א-נוסרה |
| מתנגדים |
 רוסיה אזרבייג'ן גאורגיה ארמניה סוריה עיראק איראן כורדיסטן הסורית[1] נאט"ו |
| קרבות | |
אמירות הקווקז (בצ'צ'נית: Имарат Кавказ; ברוסית: Кавказский Эмират, לעיתים מכונה האמירות הקווקזית) היה ארגון ג'יאהדיסטי מיליטנטי (אנ'), שפעל בדרום רוסיה. מטרת הארגון הייתה לגרש את הנוכחות הרוסית באזור צפון הקווקז ולהקים במקום אמירות אסלאמית עצמאית. אמירות הקווקז הוויתה באופן מסוים יורשת לרפובליקה הצ'צ'נית של איצ'קריה והיא הוקמה על ידי דוקה אומרוב, הנשיא לשעבר של איצ'קריה, אשר הפך לאמיר הראשון של המדינה.
בשלהי 2015 כבר לא הייתה לאמירות זו נוכחות ניכרת בצפון הקווקז, שכן, לאחר שרוב מנהיגיו חוסלו, רוב חברי האמירות ערקו למחוז הקווקז של המדינה האסלאמית בהנהגתו של אחד מפורשי הארגון, רוסטם אסילדרוב (Рустам Магомедович Асельдеров).
היסטוריה
רקע
לאחר התפרקות ברית המועצות, הכריזו צ'צ'נים לאומניים בהנהגת ג'וחר דודייב על פרישת רפובליקת צ'צ'ניה מהפדרציה הרוסית כמדינה עצמאית בשם הרפובליקה הצ'צ'נית של איצ'קריה. לאחר שתי מלחמות קשות עם רוסיה בשנות התשעים, השתתפה איצ'קריה במרד נגד הכוחות הרוסים ובעלי בריתם הצ'צ'נים החל משנת 2000, בתחילה בהנהגתו של אסלאן מסחאדוב. אף על פי שאיצ'קריה נוסדה ברובה על ידי מוסלמים סופיים שמונעים על ידי לאומנות, הפך עם הזמן האסלאם הסלפי נפוץ בקרב צ'צ'נים רבים, מה שגרם לפילוג בין הלאומניים לסלפים. מכיוון שרבים מן המורדים הלאומניים נהרגו בידי הכוחות הרוסיים, קיבלה ההתקוממות נימה סלפית גוברת והולכת של מפקדים כמו שאמיל בסאייב והלוחם הערבי איבן אל-ח'טאב. רבים מן הלאומנים ששרדו ויתרו על המאבק, ועד שהוכרז דוקה אומרוב כנשיא איצ'קריה בגלות ביוני 2006, הייתה לסלפים השפעה רבה יותר על התנועה.
הכרזת האמירות
ב-7 באוקטובר 2007, שבע שנים לאחר פירוק איצ'קריה והקמת הממשלה הגולה, ביטל דוקה אומרוב (הנשיא הגולה באותה העת) את הממשלה הגולה של הרפובליקה הצ'צ'נית של איצ'קריה ואת מוסד הנשיאות בה, והכריז על הקמת אמירות בקווקז ועליו כאמיר של המדינה החדשה. ההכרזה על אמירות הקווקז נידונה במהירות על ידי אחמד זאייב, שר החוץ של עומרוב; זקייב, המתגורר בגולה בלונדון, קרא לכל הלוחמים והפוליטיקאים הבדלנים הצ'צ'נים להשבע אמונים ישירות לממשלתו בגלות, בניסיון לבודד את אומרוב משלטונו. זאקייב גם הביע צער על כך שאומרוב נכנע ללחץ מצד "פרובוקטורים" וביצע "פשע" המערער את הלגיטימיות של הרפובליקה הצ'צ'נית של איצ'קריה. אומרוב אמר כי הוא אינו זקוק לכל סנקציה של המג'לס-א-שורא (מועצת מפקדי שדה המורדים) או כל אדם אחר שיכריז על האמירות, שכן "חובתו כמוסלמי" היא להקים מדינה אסלאמית "כנדרש על ידי השריעה".
משבר ההנהגה
ב-1 באוגוסט 2010 הפיץ "מרכז הקווקז"[2], אתר האינטרנט הרשמי של האמירות, סרטון בו פורש דוקה אומרוב מתפקידו כאמיר וממנה במקומו את אסלאמבק ואדלוב כיורשו. יומיים לאחר מכן, אומרוב טען כי אין לו שום כוונה לפרוש מתפקידו וכי הסרטון מפוברק. הסרטון וטענותיו של אומרוב, הובילו למהומות באמירות. כמה מן המנהיגים המרכזיים של המורדים הכריזו שהשבעות אמוניהם לאומרוב בטלה. אומרוב מת בסופו של דבר מהרעלת מזון בספטמבר 2013. שישה חודשים לאחר מכן, הוכרז אליאסהב קבקוב כיורשו.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ אינה חברה באו"ם, דורשת עצמאות מסוריה.
- ^ Kavkaz Center.com
32258977אמירות הקווקז