אל-חיאת (עיתון)
אל-חיאת (الحياة; בערבית: "החיים") הוא עיתון בשפה הערבית היוצא לאור בלונדון.
העיתון, בבעלות סעודית ובעל גישה פאן-ערבית, מודפס סימולטנית בלונדון, ריאד, פרנקפורט, קהיר, בחריין, ביירות וניו יורק ויוצא לאור מדי יום בכ-200 אלף עותקים. אל-חיאת נפוץ מאד בקרב הקהילות הערביות הגולות ובעולם הערבי בכלל. המערכת נוקטת על פי רוב גישה ליבראלית[1] מזו המקובלת בעיתונות הערבית היוצאת לאור במדינות ערב עצמן ומקובלים בו דברי ביקורת על המשטרים הערביים ועל חיי האזרח הערבי במדינות המזרח התיכון.
אל-חיאת נהנה ממוניטין בינלאומי גבוה וכלי תקשורת מערביים מרבים לצטט ממנו. מנהיגים ערביים רבים וכן אינטלקטואלים ערבים רבים, בוחרים להעניק ראיון בלעדי לאל-חיאת, כל אימת שברצונם לבשר על דבר מה בעל נגיעה למערב או לפוליטיקה הפאן-ערבית.
היסטוריה
העיתון, אשר נוסד בביירות בשנת 1946, הפך במהרה לעיתון מוביל בעולם הערבי. המוציא לאור של העיתון ועורכו הראשי[2], היה כאמל מרווה[3]. מרווה נרצח בידי מתנקשים במאי 1966[4]. השלטונות בלבנון עצרו מספר אנשים[5] והעמידו לדין מספר חשודים תומכי נאצר ברצח אשר ראו ב"אל חיאת" "אויב הלאומנות הערבית, אנטי סוציאליסט ומשתף פעולה עם האמפריאליזם"[6]. העיתון המשיך לראות אור בביירות במשך עשר שנים נוספות עד למלחמת האזרחים בלבנון, אולם קרנו ירדה וקרנו של א-נהאר עלתה[7].
בשנת 1988 הושק אל חיאת מחדש, הפעם מלונדון והפך עד מהרה לעיתון הבינלאומי המוביל בשפה הערבית.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ ריאקציונית בפי הקומוניסטים - מחריף המשבר בארצות ערב , קול העם, 13 בינואר 1950
- ^ תחזית קודרת על עתיד הליגה הערבית, חרות, 11 בספטמבר 1960
- ^ הפחד מפני הזרוע היהודית גובר אצל המושלמים, המשקיף, 29 בדצמבר 1948
- ^ נרצח עורך אל חיאת, דבר, 18 במאי 1966
- ^ מעצרים בביירות, דבר, 3 ביוני 1966
- ^ שמואל שגב, ביירות: קאהיר חידשה, מעריב, 28 ביוני 1966
- ^ טוביה שמוש, וידויו של חטוף, דבר, 29 ביולי 1974
