אלן אדייר
| לידה |
לונדון, בריטניה  |
|---|---|
| פטירה |
לונדון, בריטניה |
| השתייכות |
 הצבא הבריטי |
| תקופת הפעילות | 1916–1947 (כ־31 שנים) |
| דרגה |
 מייג'ור גנרל |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד דיוויזיית המשמר המשוריינת מפקד דיוויזיית המשמר מפקד הדיוויזיה ה-13 | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
 מסדר האמבט (עמית) מסדר האימפריה הבריטית (אביר הצלב הגדול) אות השירות המצוין הצלב הצבאי | |
סר אלן הנרי שפטו אדייר, הברונט השישי (באנגלית: Sir Allan Henry Shafto Adair, 6th Baronet; 3 בנובמבר 1897 - 4 באוגוסט 1988) היה קצין בכיר בצבא הבריטי, ששירת בשתי מלחמות העולם; כמפקד פלוגה במשמר הגרנדירים במלחמת העולם הראשונה, וכמפקד דיוויזיית המשמר המשוריינת במלחמת העולם השנייה.
ביוגרפיה
ראשית חייו
אדייר נולד ב-3 בנובמבר 1897 בלונדון, והיה בנם היחיד של סר רוברט שפטו אדייר, הברונט החמישי, ומרי בוסאנקט.[1] הוא למד בבית הספר הארו בין השנים 1912–1916.
מלחמת העולם הראשונה
אדייר לחם במלחמת העולם הראשונה. הוא הצטרף לצבא הבריטי, וב-2 במאי 1916 הצטרף לגדוד ה-5 (מילואים) של משמר הגרנדירים.[1] מינואר 1917 ואילך שירת בתעלות החזית המערבית בצרפת ובלגיה כחלק מהפלוגה ה-2, הגדוד ה-3, משמר הגרנדירים, בדרגת לוטננט. הגדוד היה חלק מחטיבת המשמר ה-2 בדיוויזיית המשמר. הקרב הגדול הראשון של אדייר היה במרדף אחר הצבא הגרמני הנסוג לקו הינדנבורג.[2] הדיוויזיה השתתפה אז בקרב פשנדל, אולם אדייר לא השתתף בקרב, עקב פציעה שנגרמה לו בתאונת אופניים בתחילת יולי 1917. הוא חזר לגדודו בינואר 1918.
מה-22 בספטמבר עד 11 בנובמבר 1918,[1] פיקד אדייר על פלוגה, ואף על פי שנפצע ברגלו ב-4 בנובמבר, הוא המשיך בפיקוד עד שהוחלף למחרת, ועל כך קיבל את עיטור הצלב הצבאי.
בין המלחמות
לאחר שביתת הנשק ב-11 בנובמבר 1918, גדודו של אדייר חזר ללונדון, וב-29 בספטמבר 1923 הועלה לדרגת קפטן בגדוד ה-2. הוא הועלה לדרגת מייג'ור ב-22 במאי 1932, וחזר לגדוד ה-3 לשמש כסגן המפקד עד ה-11 באפריל 1940, שבעה חודשים לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה.
מלחמת העולם השנייה
לאחר זמן קצר כמדריך הראשי ביחידה להכשרת צלפים של יחידת הרגלים 161 בסנדהרסט, הוא חזר לגדודו ב-8 במאי 1940 שם מונה למפקד הגדוד ה-3 בדרגת לוטננט קולונל.[1] הגדוד, שהיה חלק מחטיבת המשמר ה-1 של הדיוויזיה ה-1, מצא את עצמו במהרה בעובי הקורה וחייליו לחמו במהלך קרבות בלגיה וצרפת והחזיקו את ההיקף נגד התקפות גרמנים במהלך פינוי דנקירק. רב-טוראי הארי ניקולס מגדודו של אדייר, זכה באחד מצלבי הוויקטוריה הראשונים של המלחמה.
ב-17 באוקטובר 1940 הוא מונה למפקד חטיבת המשמר העצמאית ה-30, וב-15 בספטמבר 1941 מונה למפקד חטיבת המשמר המשוריינת ה-6, והועלה לדרגת בריגדיר.[1]
ב-12 בספטמבר 1942 מונה אדייר למפקד דיוויזיית המשמר המשוריינת במקום אוליבר ליס,[1] ולאחר אימון הדיוויזיה ברחבי בריטניה במשך 21 חודשים, נחתה הדיוויזיה בנורמנדי כחלק מהמערכה בנורמנדי ב-28 ביוני 1944, כחלק מהקורפוס ה-8 בפיקודו של ריצ'רד אוקונור, ונטלה חלק מבצע גודווד ביולי, ולאחר מכן במבצע בלוקוט ביולי / אוגוסט. לאחר הפריצה של בעלות הברית מנורמנדי, התקדמה הדיוויזיה ברחבי צפון צרפת ובלגיה כחלק מהקורפוס ה-30 בפיקודו של בריאן הורוקס.[3] הדיוויזיה שחררה את בריסל, לאחר התקדמות חסרת תקדים מדוואי, 97 מיל (156 קילומטרים) משם, תוך 14 שעות בלבד. [4] הדיוויזיה קיבלה תפקיד מוביל במתקפה הקרקעית במבצע גן השוק בספטמבר. היא הוחזקה בעתודה במהלך קרב הבליטה בדצמבר, ולאחר מכן לחמה בקרב הרייכסוואלד (מבצע וריטבל) בפברואר ומרץ 1945. לאחר התקדמותה בגרמניה והכניעה הגרמנית במאי 1945 נותרה דיוויזיה כחלק מחיל הכיבוש, אך ב-12 ביוני 1945 היא הוסבה לדיוויזיית חי"ר, דיוויזיית המשמר.
מדצמבר 1945, שלושה חודשים לאחר כניעתה של יפן, עד נובמבר 1946, שימש אדייר כמפקד הדיוויזיה ה-13, שהוצבה ביוון במהלך מלחמת האזרחים, והועלה לדרגת גנרל ב-25 ביולי 1946.[1] אדייר פרש משירות פעיל ב-11 במרץ 1947, אך נשאר בעתודת המילואים עד ה-3 בנובמבר 1957, יום הולדתו ה-60.
לאחר המלחמה
אדייר מונה לאקסון ב"יומן של המשמר", שומרי ראש הטקסיים של המלך, ב-21 בנובמבר 1947, זכה לקידום לדגל ב-30 ביוני 1950 ואז לסגן ב-31 באוגוסט 1951, ולבסוף פרש ב-14 בנובמבר 1967.
הוא כיהן כמנהל בית הספר הארו משנת 1947 עד 1952, היה קולונל הכבוד של משמר הגרנדירים בשנים 1961 עד 1974, וסגן הגרנד מאסטר של לשכת הבונים החופשיים בין השנים 1969 עד 1976.[1]
חיים אישיים
ב-28 באפריל 1919 התחתן אדייר עם אניד ויולט אידה וורד (1897–1984). נולדו להם שני בנים; לוטננט דזמונד אלן שפטו אדייר (1920–1943), נהרג בפעולה באיטליה, [5] ורוברט דאדלי שפטו אדייר (1923–1925), ושלוש בנות; ברידג'ט מרי אדייר (נולדה ב-1928), ג'ולייט אניד אדייר (נולדה ב-1930) ואנבל ויולט אדייר (נולדה ב-1937). [6]
אדייר ירש את אביו בתפקיד הברונט השישי ב-9 באוקטובר 1949[1] וכן את בית המשפחה בפליקסטון הול בסאפוק. עם זאת, נטל האחזקה והתחזוקה שלו, בשילוב עם חובות מוות כבד, גרמו לו למכור את הנכס בשנת 1950. בזכרונותיו ב-1986 תיאר אדר את פליקסטון הול כ"מוזוליאום עצום ולא נוח, ללא הסקה מרכזית ראויה. בחורף הילדים נאלצו ללבוש את המעילים שלהם כשעברו מחדר לחדר". הוא נהרס תוך שנתיים. לאחר מכן התיישב אדייר בכפר ראוונינגהאם שבנורפוק. [7]
אדייר נפטר ב-4 באוגוסט 1988 בגיל 90, ומאחר ולא הותיר בנים נכחד תוארו.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 1.7 1.8 Hans Houterman & Jeroen Koppes. "British Army Officers 1939–1945 (Acarnley to Aizlewood)". unithistories.com. נבדק ב-15 באוקטובר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Doherty, pps. 167–168
- ^ "Guards Armoured Division" (PDF). britishmilitaryhistory.co.uk. נבדק ב-15 באוקטובר 2011.
{{cite web}}: (עזרה)(הקישור אינו פעיל, May 2019) - ^ "Adair, Sir Allan". ww2guards.com. נבדק ב-15 באוקטובר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Casualty Details: Adair, Desmond Allan Shafto". Commonwealth War Graves Commission. 2016. נבדק ב-24 ביולי 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Townend, Peter (1970). "Maj.-Gen. Sir Allan Henry Shafto Adair, 6th Bt.". Burke's Peerage and Baronetage (105th ed.). London, UK: Burke's Peerage Ltd. נבדק ב-15 באוקטובר 2011.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Hancock, Ian. "The Adair Family". aviationmuseum.net. אורכב מ-המקור ב-4 בנובמבר 2011. נבדק ב-15 באוקטובר 2011.
{{cite web}}: (עזרה)
