אלעזר משה סלוצקין (נדבן)
אלעזר משה סלוצקין (1868 - 29 בספטמבר 1945[1][2]) היה איש עסקים ונדבן, מאנשי העלייה השנייה.
ביוגרפיה
סלוצקין נולד למשפחה יהודית אדוקה ממחוז מוהילב ברוסיה, אביו היה[3] אריה ליב סלוצקין (1850-1912), יליד פטרוביץ במחוז מוהילב, ואמו - פרומה גישה (בת יחזקאל באייבסקי) מהעיירה קריצ'ב במחוז מוהילב. משפחת סלוצקין התפרנסה מבית מסחר סיטוני שניהלה האם, האב עסק בלימוד תורה, פעילות ציבורית וצדקה ליהודי קריצ'ב[3][4].
ב-1892 היגר אלעזר סלוצקין מרוסיה, יעדו היה ארץ ישראל אך בהגיעו לנמל יפו לא איפשרו לו השלטונות העות'מאנים לרדת לחוף. הוא השתקע במלבורן, אוסטרליה, ועשה הון רב ממפעל בגדים משגשג שהקים[5].
במלבורן נשא סלוצקין את רוז (רוזה, רוזטה) בתו של פיליפ בלשקי[6]. לסלוצקין ולאשתו נולדו שבעה ילדים: נחום שמואל (1898), אולגה (1899), פיליס שרה (1901), דוד ישראל (1905), דורותי ביאטריס (1907), פרידה, קוויני ויוה[2].
ב-1897 עלו הוריו לארץ ישראל והשתקעו בשכונת נווה שלום, מחוץ ליפו. אלעזר סלוצקין שלח בקביעות כספים להוריו לפעילויות צדקה, לתמיכה במוסדות ובנצרכים ביפו וירושלים[3]. הוא אף ביקר בארץ ישראל בתדירות שנתית.
אחותו לאה נישאה ב-1905 לשאול חנא קוק[3][4] שהיה איש עסקים ופעיל ציבור ביפו ובתל אביב.
ב-1908 הגיע סלוצקין עם משפחתו לביקור בארץ, התגורר בבית משפחת אחותו וגיסו. הוא רכש חלקה להקמת בית ברחובות וחלקות חקלאיות בצפון רחובות למטעי שקדים[5].
על החלקה שרכש סלוצקין נבנה בית מפואר בהשוואה לבתיה הצנועים של רחובות הצעירה באותה עת. בית סלוצקין, הממוקם ברחוב מנוחה ונחלה 60 ברחובות, נחשב בעיני הרחובותיים כאחד מ"ארמונות המיליונרים"[5][7], לצד בתיהם של אפרים זק"ש ושל יעקב ברוידא. הבית שימש בית קיט למשפחת סלוצקין, ששהו לסרוגין ברחובות ובאוסטרליה.
אלעזר סלוצקין היה ידוע במושבה הצעירה בנדיבותו, בין השאר היה זה סוד גלוי כי בהגיעו להתפלל בבית הכנסת - נהג להותיר אחריו מטבעות כנדבת "מתן בסתר"[5].
ב-1910 ניסה לייסד מפעל רקמה בגבעת שאול בירושלים, יחד עם שמואל הכהן קוק, אח גיסו שאול חנא קוק[8]. הוא רכש מכספו את הציוד, וכן התחייב לקנות את הסחורה בכסף מלא, כיוון שעיקר מטרתו בהקמת המפעל היתה מתן פרנסה בקביעות ובדרך כבוד לבני ירושלים[9].
עם תחילת מלחמת העולם הראשונה, יהודים בארץ ישראל בעלי נתינות זרה נאלצו להתעת'מן או לעזוב את הארץ. אלפים עזבו או גורשו לאלכסנדריה. סלוצקין תמך בגולים בדרכים שונות, בין השאר עזר לרב ד"ר אברהם מיכל לבסקי להקים בית ספר עברי באלכסנדריה[10].
לאחר שעבר מארץ ישראל למצרים והתשייב באלכסנדריה הקיים מפעל טקסטיל, במהלך שהוותו פנה אליו מר סיקורל שהיה מנכבדי הקהילה היהודית בעיר וביקש ממנו להכין עבור החיילים היהודים בכוחות האנזא"ק דגל כחול ולבן בעל מגן דוד במרכזו, סלוצקין יצר את הדגל והעבירו לרב"ט לואי סָאלֶק חייל יהודי מחייל הפרשים האוסטרלי אשר תלה אותו במגדל דוד כאשר נכבשה ירושלים[11]
במהלך המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה, שוחררה רחובות ב-14 בנובמבר 1917 על ידי כוחות אנזא"ק בפיקודו של קולונל הנרי שובל. חיילי אנזא"ק, יגעים אחרי שלוש שנות לחימה במדבר, התפעמו מהחזות האירופאית של רחובות על בתיה אדומי הגגות וגינותיה הנאות, ונהנו מקבלת הפנים החמה של התושבים ומהמזון הטרי, בפרט התפוזים והענבים מפרדסי וכרמי המושבה. כאשר שב סלוצקין לאוסטרליה פגש בקולונל שובל מסר לו את מפתחות הבית ברחובות ואמר לו ”כשתגיע לפלשתינה, התיישב שם.” הקולונל שובל הגיע עם מפתח הבית והשתכן בבית סלוצקין שם קבע את מפקדתו. שובל טיפח קשרים חמים עם אנשי המושבה, ארגן תחרויות ספורט ומירוצים ואף נהנה לעבוד בגינת הבית. חיילי אנזא"ק השתתפו במסיבות עם צעירי המושבה ובאירועי חגים. שובל שהה עם חייליו במושבה עד סוף אפריל 1918, השהות הרצופה הארוכה ביותר של המפקדה במקום אחד במהלך כל המערכה[12].
משפחת סלוצקין שהתה לסרוגין בבית סלוצקין מספר שנים לאחר מלחמת העולם הראשונה[13].
בתו של סלוצקין, אולגה מירל, נישאה בשנות ה-20 לבנימין צ'ייקין, נפטרה ב-1926. ילדי צ'ייקין עברו לאוסטרליה.
אלעזר נפטר בשמיני עצרת תש"ו (29 בספטמבר 1945) בבית בנו נחום שמואל בעיר מנצ'סטר[6], אשתו רוז נפטרה כשבועיים אחריו ב-11 באוקטובר 1945, הם נקברו בהר הזיתים בירושלים[14][15][2], זו לצד זה. בסמוך קבורים גם הוריו של אלעזר: אביו אריה נפטר ב-4 במרץ 1912[16], אמו פרומה גישה נפטרה ב-23 בדצמבר 1913[17].
-
מצבת אלעזר סלוצקין -
מצבת רוזה סלוצקין -
מצבת אריה סלוצקין -
מצבת פרומה גישה סלוצקין
פעילותו התורנית
לימוד תורה
בילדותו למד סלוצקין תורה מפי המלמדים והרבנים המקומיים בעיר הולדתו. כבר בצעירותו היה בקי בעל פה בששה סדרי משנה, והוא התמיד בלימודה כל ימיו. סדרי לימודו כללו לימוד ח"י פרקי משנה מדי יום - באופן שמדי חודש חזר על ש"ס משניות. עסקיו ועיסוקיו הרבים הרגילו אותו לנצל את זמנו על מנת לעמוד בסדרי הלימוד אשר קבע לעצמו, וכאשר היו לו מספר דקות פנויות הן נוצלו על ידו להתקדם בסדר לימודו. גם נסיעותיו בין עסקיו בארץ במלבורן ובאנגליה, שבתנאי אותם ימים ארכו זמן רב, נוצלו ללימוד תורה. כמו כן עסק סלוצקין בלימוד בעיון, ופגישותיו עם גדולי תורה היוו בשבילו הזדמנות להרצות את חידושיו ולשאול את קושיותיו[9].
משניות עם פירוש דרך הנשר
במסגרת לימוד המשניות העסיק את סלוצקין הקשר בין דברי המשנה ופסיקת ההלכה. לעת זיקנותו, החל לכתוב ביאור למשנה המשלב את דברי הרמב"ם בפירוש המשניות ובספרו היד החזקה, במטרה להראות את השתלשלות הפסיקה מהמשנה להלכה. הוא החל לכתוב את ביאורו למשנה בחודש תמוז תש"ב, וסיים בחודש אלול תש"ה[18], כחודש וחצי לפני פטירתו. לאחר מכן המשיך בכתיבת מילואים לביאורו עד לפטירתו בשמיני עצרת תש"ו. ביאורו היה כתוב במחברות רבות אשר נשמרו בידי נכדו צבי סלוצקין, ולימים נמסרו לרב אליהו חיים דורדק מחבר ספרי משנה סדורה לעריכה.
בחודש תמוז תשס"ח, למעלה מששים שנה לאחר פטירתו של סלוצקין, תמה המלאכה, והמשניות הודפסו בשבעה כרכים עם פירוש רבי עובדיה מברטנורא וביאורו של סלוצקין דרך הנשר. למשניות צורפו מכתבי המלצה והערכה מהרב שמחה הכהן קוק רבה של רחובות, עירו של סלוצקין, וקרוב משפחתו, מרבי ברוך שמעון סלומון, רבה של פתח תקוה, עירו של הנכד צבי סלוצקין, ורבי יוסף קאפח, אשר ליווה את עריכת הפירוש[18]. כמו כן נדפסו הקדמת הנכד צבי סלוצקין, הקדמת העורך והמסדר, הרב אליהו חיים דורדק, והספדו של רבי יחיאל מיכל טוקצינסקי אשר נאמר בישיבת עץ חיים בחודש חשוון תש"ו, המספר אודות פעילותו של סלוצקין מנקודת מבטו של שותפו לרבות מפעילויות החסד וענייני העסקנות הציבורית של סלוצקין.
בית סלוצקין
בית סלוצקין נבנה במהלך השנים 1908-1910 על ידי אפרים צבי חרל"פ, מבוני המושבה. הבית נבנה כורכר כמקובל באותה תקופה, עוטר באלמנטים יצוקים ורצפות מצוירות. לבית הייתה גינה מרשימה, שנחשבה היפה בגינות המושבה. במרכזה הייתה בריכת דגי זהב. דפנות שבילי הגן ודפנות הבריכה שובצו צדפים[5][19].
בעיצוב הבית נכללו אלמנטים סמליים רבים בהשראת רעיונותיה של אשת אלעזר, רוז (רוזה), ביניהם:
- בכניסה לבית - חמש עשרה מדרגות המסמלות את חמישה עשר מזמורי שיר המעלות בתהילים.
- ארבעה פתחים בחזית הבית, שכיוונם ארבע רוחות השמיים מסמלים את אוהלו של אברהם אבינו.
- ציורי קיר: פרח גדול המסמל את רוז, וזר של שישה פרחים המסמל את ששת ילדי המשפחה. (במאה ה-21 שוחזרו ציורי הקיר על ידי המועצה לשימור אתרים).
במאורעות תרפ"א, ב-6 במאי 1921, הותקפה רחובות על ידי פורעים שהתאספו ברמלה לרגל חגיגות נבי צלאח. רחובות נערכה למתקפה בראשות מפקד ההגנה ברחובות, משה סמילנסקי, והוקמו חמש עמדות הגנה במבואות המושבה. אחת מעמדות התצפית וההגנה הייתה בבית סלוצקין, שהיה הבית הקיצוני בצפון המושבה, ניצב על גבעה המשקיפה על הדרך לרמלה. הפורעים הגיעו מצפון והוכרעו על ידי מגיני רחובות למרגלות בית סלוצקין[5].
ב-1922 הוכנה תוכנית הגנה בריטית על רחובות, בשרטוט הנלווה סומנו בין השאר בתים בהם הופקדו רובים, אחד מהם היה בית סלוצקין[20][21].
הבית שימש עמדת הגנה ותצפית גם במאורעות תרפ"ט (1929) ובמאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (1936-1939). במאורעות תרפ"ט הייתה על גג הבית תחנת איתות ששירתה את כל יישובי הסביבה. בשנות ה-40 שימש הבית מק"ל (מקום לימוד, שם כיסוי למקום אימון) של הגדנ"ע - נוער ההגנה[5].
ב-1937 נוסדה ברחובות גימנסיה שפעלה תחילה בספרית המושבה ועברה בהמשך לבית סלוצקין. ב-1947 התאחדו כיתות התיכון של "בית החינוך" עם הגימנסיה, ויצרו את "התיכון המאוחד רחובות" (תמ"ר) ששירת שנים רבות את כל יישובי האזור. שם המוסד שונה בהמשך ל"קריית החינוך ע"ש עמוס דה-שליט". בית סלוצקין משמש בנין המנהלה של קריית החינוך[22][5].
קישורים חיצוניים
- תמונות אליעזר סלוצקין ובית סלוצקין בימיו, באתר מסלולרי.
הערות שוליים
- ^ ראו כיתוב המצבה בצילום המצורף
- ^ 2.0 2.1 2.2 Lazer Moshe Slutzkin, באתר Geni
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 דוד תדהר (עורך), "אריה ליב סלוצקין", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 95
- ^ 4.0 4.1 דוד תדהר (עורך), "לאה קוק", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 99
- ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 5.5 5.6 5.7 ישראלה קומפטון, "רחובות - אתרים ומסלולים", הוצאת עירית רחובות, מהדורה שנייה 1995
- ^ 6.0 6.1 הקדמת נכדו, צבי סלוצקין, למשניות עם פירוש דרך הנשר, נדפס בתחילת כרך א' - זרעים
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים נורית גרץ, חזרה 100 שנה לאחור, אל הנשים של העלייה השנייה, באתר הארץ - מאמר ביקורת על הספר "חיק האם של הזכרונות" מאת תמר ס' הס - ^ דוד תדהר (עורך), "שמואל הכהן קוק", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 919
- ^ 9.0 9.1 הספד רבי יחיאל מיכל טוקצינסקי על סלוצקין שנאמר בעץ חיים ביום כ"ח לחודש חשוון תש"ו, נדפס בתחילת כרך א' - זרעים - ממשניות דרך הנשר
- ^ דוד תדהר (עורך), "הרב ד"ר אברהם מיכל לבסקי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 501
- ^ מיכאל טוכפלד,סיפורו של החייל שתלה דגל ישראלי בירושלים מעל לאפם של הבריטים, הדגל של סלוצקין בירושלים, 5 בפברואר 2018
- ^ עזרא פימנטל, עם היהודים במושבות הדרום, מתוך הספר "נתיב אנזק בארץ-ישראל", באתר העמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בישראל
- ^ בית סלוצקין, באתר הארכיון לתולדות רחובות
- ^ קבר אליעזר סלוצקין, אתר הר הזיתים
- ^ קבר רוז סלוצקין, אתר הר הזיתים
- ^ קבר אריה סלוצקין, אתר הר הזיתים
- ^ קבר פרומה גישה, אתר הר הזיתים
- ^ 18.0 18.1 הקדמת הרב אליהו חיים דורדק למשניות דרך הנשר, נדפסה בתחילת כרך א' - זרעים
- ^ בית סלוצקין, אתר מסלולרי
- ^ הערך "רחובות", עמ' 7432 באנציקלופדיה אריאל
- ^ ספר תולדות ההגנה, כרך ב', ספר שלישי, עמ' 1285
- ^ בית הספר התיכון הראשון, האתר לתולדות רחובות
24608671אלעזר משה סלוצקין (נדבן)