אליהו מרזוק
החכם אליהו בן יצחק מרזוק (נולד ב-25 בינואר 1937) הוא החכם[1] הראשי לשעבר לעדת הקראים, ראש הקהילה הקראית באופקים לשעבר, וממנהיגיה הבולטים של העדה הקראית בעת המודרנית.
ביוגרפיה
נולד בתרצ"ו, בתאריך 25 בינואר 1937, בשכונת הקראים שברובע היהודי בקהיר שבמצרים ליצחק בן אברהם מרזוק ולרחל בת משה איוב שמש.
אמו ואביו החליטו לקרוא לו בשם אליהו[דרוש מקור] בשל חלום אותו חלמה אמו בזמן הריונה, כאשר הופיע אליהו הנביא בחלומה, הגיש לה ענף הדס ירוק ורענן ואמר לה: "בן זכר את עתידה ללדת, בן חכם אשר ידבק בתורת אלקים וצדיק יהיה".
בצעירותו למד בבית הספר של העדה הקראית ברובע היהודי בקהיר, בין היתר אצל החכם יוסף יום-טוב. וכמו כן, מחוץ לכתלי בית הספר למד חזנות אצל החזן ליאטו נונו, ושימש כאחד החזנים בבית הכנסת העתיק "הרב שמחה" שברובע היהודי.
בגיל 18 שנה וחצי, לקח לו לאישה את פלור בת שמואל אלגזר, ובמצרים נולדה לו בת ראשונה רחל, ובישראל נולדו לו עוד ארבע בנות ובן.
כשהיה בן 20 שנה, בשנת תשי"ז (ינואר 1957), לאחר מבצע סיני, עלה לארץ ישראל, יחד עם רבים מבני הקהילה. ביחד עִמו גאל מבית הכנסת "רב שמחה" שבשכונת הקראים בקהיר שני ספרי תורה עתיקים, והביאם ארצה לבית הכנסת שהקים באופקים.
כשהגיע אליהו מרזוק ארצה, עבר להתגורר באופקים ביחד עם כשלושים משפחות מבני העדה הקראית, והיה ממקימי העיירה. בבחירות המקומיות הראשונות שהתקיימו בעיירה נבחר כחבר במועצה המקומית, וכיהן כסגן-יו"ר המועצה המקומית באופקים.
בשנת 1958 נתמנה מטעם העדה הקראית ומטעם המשרד לענייני דתות כחזן וכאחראי על כל ענייני העדה הדתיים והרוחניים באופקים במשרה חלקית, אך התפרנס מעבודה בליטוש יהלומים, כשאת משכורתו מעבודתו הרוחנית תרם לצורכי העדה.
בתקופה זו לָמַד שחיטה, מוהלות, ביאור-מצוות ודיינות, בין היתר אצל עמנואל בן משה מסעודה, מי שהיה הרב הראשי לעדה. כעבור כ-7 שנים מאז עלייתו ארצה, בשנת 1964 נתמנה כרב העדה באופקים במשרה מלאה. עם מינויו כרב העדה במשרה מלאה, עזב את מקצוע ליטוש היהלומים ממנו התפרנס והתמסר אך ורק לענייני העדה.
במהלך תפקידו כרב לימד והכשיר מוהלים, שוחטים וחזנים רבים. אהבתו להוראת הנוער הייתה ידועה בקרב הציבור, והוא השקיע רבות בחינוך הדור הצעיר.
במהלך כהונתו כרב, יזם את הקמת האטליז ובית השחיטה באופקים לעופות, צאן ובקר, כדי לספק לבני הקהילה באופקים וברנן בשר בכשרות קראית.
בשנת 1990, לאחר שהרב הראשי לשעבר, חיים בן יצחק הלוי, פרש מתפקידו, נתמנה אליהו כממלא-מקום הרב הראשי בפועל, ובתוך כך מונה על ידי שר הדתות כרושם נישואין וגירושין. ובשנת התשנ"ב (סוף 1991) נתמנה כרב הראשי.
בראשית כהונתו כרב ראשי יזם את הקמת ישיבת "חיזוק אמונה" בירושלים, אשר הכשירה חכמים קראים רבים. אף לאחר תום מחזור הלימוד בישיבה, הסמיך שלושה חכמים נוספים לשורות ההנהגה הדתית. ביוזמתו ובעידודו קיבלה העדה שעות חינוך ממשרד החינוך, נפתחו בתי כנסת חדשים, והתקיימו פעילויות רבות.
בראשית שנת 2002 יצא מרזוק לגמלאות אך הוסיף לכהן כרב קהילת אופקים וכרב הראשי, בהתנדבות, עד ראשית שנת 2011. בראשית שנת 2011, פרש מתפקידו כרב הראשי, ובמקומו נבחר משה פירוז כרב ראשי. בשנה זו עבר להתגורר בעיר אשדוד.
התאלמן מאשתו.
חיבוריו
- שערי אמונה מוסר ודעת - ספר הכולל דרשות ונאומים שנישאו בפני קהל ועדה, ויועדו ברובן לציבור הרחב. עקב סגנונו של הספר כאסופת דרשות ונאומים, השפה בה הוא כתוב היא שפה המתאימה לדיבור ולנאום בפני הציבור ולא שפה כתובה. רבים מהנאומים נישאו באירועים ציבוריים מרכזיים כגון: כנסים, ישיבות וביקורים אצל ראשי המדינה; נאומים אחרים נישאו באירועי אבלות שונים, כגון אזכרות וביקורי תנחומים; נאומים אחרים נישאו לציבור המתפללים בבתי הכנסת השונים של העדה. הספר נועד להביא מסרי אמונה, מוסר ודעת לציבור הרחב בצורה קצרה, פשוטה וברורה. מכאן – מקור שמו של הספר: "שערי אמונה, מוסר ודעת", והוא נועד לפתוח פתח לציבור הרחב לכיוון דרך האמונה, המוסר והדעת. את הספר ערך נריה הרואה.