אליאס ח'ורי

אליאס ח'ורי
إلياس خوري

לידה	12 ביולי 1948 אשרפייה, ביירות
פטירה	15 בספטמבר 2024 (בגיל 76) ביירות
מקום לימודים	האוניברסיטה הלבנונית, אוניברסיטת סורבון נוול
שפות היצירה	ערבית, אנגלית, צרפתית

אליאס ח'ורי (בערבית: الياس خوري) (12 ביולי 1948 - 15 בספטמבר 2024) היה סופר, מחזאי, מבקר, אינטלקטואל ופעיל פוליטי לבנוני. פרסם עשרה רומנים, אשר תורגמו למספר שפות זרות וכתב שלושה מחזות. ערך את מוסף התרבות בעיתון הלבנוני היומי "א-נהאר" ולימד באוניברסיטת ניו יורק.

חיים וקריירה

אליאס ח'ורי נולד למשפחה נוצרית אורתודוקסית ממעמד-הביניים ברובע הנוצרי בביירות. ב-1967, עת נוצר קיטוב באינטליגנציה הלבנונית עם עלייתה של אופוזיציה בעלת גוון לאומי קיצוני ופרו-פלסטיני, ח'ורי נסע לירדן. בירדן ביקר במחנה פליטים פלסטיני והתגייס לפת"ח, הארגון הגדול ביותר בתנועת השחרור הפלסטינית. ח'ורי עזב את ירדן ב-1970 לאחר אירועי "ספטמבר השחור"' בהם כוחות הגרילה הפלסטינים בממלכה נפגעו קשות. הוא נסע לפריס כדי להמשיך בלימודיו. בפריס כתב דיסרטציה (חיבור מדעי המוגש לשם קבלת תואר דוקטור) על מלחמת האזרחים בלבנון בשנת 1860. לאחר שובו ללבנון עסק במחקר עבור "מרכז המחקר של הארגון למען שחרור פלסטין" בביירות. היה פעיל במלחמת האזרחים הלבנונית שפרצה ב-1975, אז נפגע קשה ואיבד את מאור עיניו באופן זמני.

מעורבותו הראשונה של ח'ורי בנוף הספרות הערבית הייתה כחבר דֵסק (צוות) העריכה בעיתון "מוואקיף", אליו הצטרף בשנת 1972. חבר נוסף שהצטרף אחר-כך למערכת העיתון הוא המשורר הפלסטיני מחמוד דרוויש.

בשנים 1975–1979 ערך את "שֻאוּן פִלסטינייה" (شؤون فلسطينية, "עניינים פלסטיניים") יד אחת עם מחמוד דרוויש ובשנים 1981–1982 ערך את "אל-כרמל". בשנים 1983–1990 היה העורך הראשי של מדור התרבות ב"אל-סַפיר". את מוסף התרבות של "א-נהאר" הוא עורך מאז הופעתו מחדש עם סיום מלחמת האזרחים.

בין 1993 ל-1998 ניהל את "תיאטרון ביירות".

ח'ורי לימד באוניברסיטת קולומביה בניו יורק, באוניברסיטה האמריקאית בביירות, באוניברסיטה הלבנונית, באוניברסיטה הלבנונית-אמריקאית ובאוניברסיטת ניו יורק. הוא זוכה פרס הרומן הערבי לשנת 2008.

עבודתו הספרותית

הרומנים של ח'ורי מצטיינים בגישתם המורכבת לנושאים פוליטיים כמו גם לשאלות יסוד בדבר ההתנהגות האנושית. שיטתו האֶפִּית נוטה לערב מונולוג פנימי, שלעיתים מגיע לשיא בפרץ של תודעה. בעבודותיו האחרונות הוא פנה להשתמש באלמנטים מן השפה הערבית המדוברת, אף על-פי שהרומנים נותרו בעיקרם כתובים בשפה הספרותית. שימוש בניב המדובר מוסיף לאמינות ולנגישות של סיפוריו. בעוד שימוש בשפה המדוברת נפוץ יחסית בדיאלוגים בספרות הערבית המודרנית, ח'ורי משתמש בה גם בעלילה המרכזית, צעד חריג אולם מזוהה מאוד עם שיטתו של ח'ורי.

ספרו "באב אל-שמס" הוא רומן אֶפִּי המביא את סיפורם של פליטים פלסטינים בלבנון אחרי "הנכבה" ב-1948. לאליאס ח'ורי חשוב להחיות את הזיכרון ובתוך כך ללמד את ההיסטוריה של עמו שידע בעשרות השנים האחרונות לא מעט משברים, פירוד וצער.

"כמו "באב אל ואד / לנצח זכור נא את שמותינו", גם לצד השני במלחמת השחרור יש זיכרון.. "באב אלשמס" עוסק בנכבה. ב–1948, שעבור דרי מחנה פליטים לבנוני היא שואה. נראה אתכם משכנעים אותם שהם טועים." מתוך "גאוגרפיה של מילים", אריאנה מלמד.

הבמאי המצרי יוסרי נסראללה עיבד את הספר לסרט שהשתתף בפסטיבל קאן (2004) והוקרן גם במסגרת פסטיבל ירושלים.

בריאיון לעיתון הישראלי "ידיעות אחרונות", שהתקיים לאחר הדפסתו של התרגום העברי ל"באב אל-שמס", אמר ח'ורי:

"בעבודתי על הספר גיליתי שה"אחר" הוא הראי של ה"אני" ומאחר ובמשך חצי מאה כתבתי על החוויה הפלסטינית, בלתי אפשרי לקרוא אותה בלי הראי של ה"אחר" הישראלי. לכן, כאשר כתבתי את הרומן השתדלתי לעקור לא רק את הסטריאוטיפ הפלסטיני, אלא גם את הסטריאוטיפ הישראלי כפי שהוא מוצג בספרות הערבית.. הישראלי אינו רק השוטר או הכובש. הוא ה"אחר" שגם לו יש חוויה אנושית ועלינו ללמוד על חוויה זו."

עבודותיו של ח'ורי תורגמו לאנגלית, צרפתית, גרמנית, עברית, איטלקית ושוודית.

מעורבות פוליטית עכשווית

מוסף התרבות ב"א-נהאר" בעריכתו של חורי הפך ל"שופר האופוזיציה" שנותן ביטוי להיבטים השנויים במחלוקת לגבי בנייתה המחודשת של ביירות בהנהגתו של איש העסקים והפוליטיקאי רפיק אל-חרירי בתקופה שלאחר מלחמת האזרחים. הריסתם של שרידי המורשת הארכאולוגית באזור ה"בּוּרג'" וכמו כן הריסתו של הרובע היהודי בשדרת "עודאי אבו ג'מיל" עוררו תרעומת מיוחדת.

במרס 2001 חתם ח'ורי יחד עם מחמוד דרוויש ושנים-עשר אינטלקטואלים נוספים על גילוי-דעת המבטא התנגדות לקיומו של כנס הכחשת השואה שנערך בביירות. הצהרה זו זכתה לשבחים מפי שגריר ישראל בצרפת בעיתון הצרפתי "לה-מונד". ח'ורי זעם על תגובתו של השגריר וביקר את שיטת הדיכוי בה נקטה ישראל כלפי האינתיפאדה ושאיפת העצמאות הפלסטינית.

ח'ורי, יחד עם סמיר קאסיר, אינטלקטואלים ופעילים פוליטיים נוספים יסד את "תנועת השמאל הדמוקרטית".

בקיץ 2009 התראיין ח'ורי לגיליון החמישי של כתב העת לשירה וביקורת דקה, והפתיע בהכריזו על זהותו כ"יהודית". ח'ורי הבהיר כי לא התכוון לזהות יהודית-לאומית, כי אם לזהות יהודית מתוך עמדה ביקורתית של תפיסת האדם בחולשותיו ועל הפגיעות שבו. הריאיון עם המשורר והעורך ערן צלגוב אף תורגם לערבית וראה אור במצרים במוסף הספרות של עיתון אח'באר אל-יום (أخبار اليوم) בגיליון הראשון של יולי 2009.

ספריו שתורגמו לעברית

• באב אלשמס, בתרגום משה חכם, עורך: אנטון שמאס, הוצאת אנדלוס, 2002
• יאלו, בתרגום מלי ברוך, עורכת: יעל לרר, הוצאת אנדלוס, 2005
• פנים לבנות (الياس خوري – الوجوه البيضاء), בתרגום יהודה שנהב-שהרבני, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת כבשה שחורה, 2014
• מסעו של גנדי הקטן (الياس خوري – رحلة غاندي الصغير), בתרגום יהודה שנהב-שהרבני, תל אביב: הוצאת חרגול, 2016
• פקעת של סודות (مجمع الاسرار), בתרגום יהודה שנהב-שהרבני, סדרת מכתוב, הוצאת מכון ון-ליר ועולם חדש, 2017
• ילדי הגטו - שמי אדם (أولاد الغيتو- إسمي آدم), בתרגום יהודה שנהב-שהרבני, סדרת מכתוב, הוצאת מכון ון-ליר ועולם חדש, 2018
• סטלה מאריס (نجمة البحر, أولاد الغيتو ٢) בתרגום יהודה שנהב-שהרבני, סדרת מכתוב, מכון ון-ליר וידיעות ספרים, 2019
• יהודה שנהב-שהרבני. סיפור שמתחיל בגבות של ערבי: תרגום בדיאלוג עם אליאס ח'ורי. סדרת משא, אוניברסיטת בר-אילן, 2021.
• כאילו היא ישנה (كأنها نائمة), בתרגום יהודה שנהב-שהרבני, סדרת מכתוב, מכון ון ליר ופרדס הוצאה לאור, 2023.

ראו גם

• ברנרד לואיס

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אליאס ח'ורי בוויקישיתוף

• אליאס ח'ורי, פנים לבנות (الياس خوري – الوجوه البيضاء). תרגום מערבית: יהודה שנהב-שהרבני, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת כבשה שחורה, 2014. 
• אליאס ח’ורי, מסעו של גאנדי הקטן (الياس خوري – رحلة غاندي الصغير). תרגום מערבית: יהודה שנהב-שהרבני, תל אביב: הוצאת חרגול, 2016.
• אליאס חורי, באב אלשמס, באתר ynet, 13 בפברואר 2002
• אליאס ח’ורי, ילדי הגטו – שמי אדם, תרגום מערבית: יהודה שנהב-שהרבני, גרנטה, כתב עת לספרות, גיליון 4, 2016, עמודים, 19-25.
• שרה כרמי ורזגר, דור שני לניצולי הנכבה מאיר פינות לדור שני לניצולי שואה: על הספר "ילדי הגטו- שמי אדם", בבלוג מכתוב- חוג המתרגמים מערבית לעברית, 19 ביולי 2018.
• אריאנה מלמד, גיאוגרפיה של מילים, באתר ynet, 20 בפברואר 2002
• ynet, יאלו, באתר ynet, 25 ביולי 2005
• אלמוג בהר, חיים של בן אדם צריכים חמישים עמודים, לפחות, באתר הארץ, 31 באוגוסט 2005
• מיה סלע, הסופר אליאס ח'ורי לא מאמין בשלום הישראלי־פלסטיני, באתר הארץ, 1 במאי 2014
• אריק גלסנר, על "פנים לבנות", של אליאס ח'ורי, באתר "מבקר חופשי", פורסם במקור במדור לספרות ב"7 לילות" של "ידיעות אחרונות", 11 באפריל 2014
• אריק גלסנר, על "מסעו של גאנדי הקטן", של אליאס ח'ורי, בהוצאת "חרגול" ו"מודן" ועל "יאלו" של אותו סופר, ביקורת אחת מתוך "7 לילות" של "ידיעות אחרונות" וביקורת שנייה מ"מקור ראשון"
• אליאס ח'ורי, פקעת של סודות (مجمع الاسرار). ירושלים: הוצאת מכון ון-ליר ועולם חדש, חבר המתרגמים, סדרת מכתוב, 2017.
• ג'קי חוגי, "פקעת של סודות": אליאס ח'ורי מסתבך בקורים של עצמו, באתר הארץ, 6 בדצמבר 2017.
• אברהם בורג, "ילדי הגטו" של אליאס ח'ורי: לישראלים אין מונופול על פסיכולוגיית הגטו, באתר הארץ, 11 באוגוסט 2018.
• שלומית רמון-קינן, ‏באב אלשמס : ״אי אפשר לכתוב רומן״, מכאן י"ז, ספטמבר 2017, עמ' 112–121
• יהודה שנהב-שהרבני, התחביר הפוליטי של הנעדרים: אחרית דבר לרומן "סטלה מאריס", באתר סדרת מכתוב-مكتوب.
• יהודה שנהב-שהרבני, סיפור שמתחיל בגבות של ערבי: תרגום בדיאלוג עם אליאס ח'ורי. סדרת משא, אוניברסיטת בר-אילן, 2021
• אליאס ח'ורי: "אנחנו כולנו מהגרים בדרך זו אחרת", הקוגיטו – אברום בורג משוחח עם אנשים מעוררי מחשבה, באתר All•in
• שירין פלאח סעב, הסופר הלבנוני אליאס ח'ורי מת בביירות בגיל 76, באתר הארץ, 15 בספטמבר 2024

פרקים מספריו

• אליאס ח'ורי, אובדן הזיכרון הוא אויב הדמיון: פרקים נבחרים מתוך "ילדי הגטו", באתר סדרת מכתוב-مكتوب.
• אליאס ח'ורי, פתיחה/צוואה: פרק מתוך "ילדי הגטו", באתר "העוקץ", 17 במרץ 2018
• אליאס ח'ורי, אז כיצד מת איברהים נצאר: פרק 2 מתוך "פקעת של סודות", באתר "העוקץ", 20 ביולי 2017
• אליאס ח'ורי (1948-), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

39632969אליאס ח'ורי