אלבר קלמט
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות |
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. אלבר קַלְמֶט או בשמו המלא לאון שארל אלבר קלמט (בצרפתית: Léon Charles Albert Calmette, 12 ביולי 1863 ניס - 29 באוקטובר 1933 פריז) היה רופא ובקטריולוג צרפתי. קלמט התפרסם בזכות פיתוח חיסון נגד שחפת, לצד הווטרינר והאימונולוג קאמי גרן. החיסון הקרוי על שמם Bilié Calmette-Guérin (ידוע בראשי תיבות: BCG), פותח בין השנים 1908–1921.
תולדות חייו
שנותיו המוקדמות
אלבר קלמט נולד בשנת 1863, בעיר ניס, כבנו של פרפקט. הוא למד במספר בתי ספר תיכוניים בקלרמון-פראן, בתיכון "סן שארל" בסן בריאק ובברסט, ואחר כך בתיכון "סן לואי" בפריז. בשנים 1883-1881 הוא למד בבית הספר לרפואה של חיל הים בברסט, בו היה לתלמידו של ארמאן קור (Armand Corre)[1] שהדריך את עבודת הגמר שלו.
התחלת הקריירה כרופא וחוקר במושבות שמעבר לים
משנת 1883 עבד כרופא בהונג קונג במסגרת יחידת הרפואה של הצי. במהלך עבודתו שם חקר את מחלת המלריה, לה הקדיש את עבודת הדוקטורט שלו משנת 1886. הוא נשלח בהמשך לסן-פייר ומיקלון, אחר כך עבד במערב אפריקה, בגבון וב"קונגו הצרפתית". באזורים אלה המשיך לחקור לא רק את המלריה, אלא גם את מחלת השינה והפלגרה.
בשנת 1890 השתלם קלמט במעבדתו של אמיל רו בפריז. בהיותו שותף למחקרים של פסטר, הוטל עליו להקים את מכון פסטר בעיר סייגון. הוא ארגן בשלוחה שהקים מעבדה לייצור חיסונים נגד הכלבת. כמו כן התמסר למחקרים בתחום הטוקסיקולוגיה, ענף מדעי שהתפתח לא מכבר, בחיבור ישיר אל האימונולוגיה הוא חקר את הארס של הנחשים והדבורים, הרעלים שבצמחים ובקוררה. במקביל ארגן קלמט ייצור חיסונים נגד אבעבועות שחורות ונגד כלבת וחקר את הכולרה ואת תסיסת האופיום והאורז.
המשך פעלו בצרפת. המכון פסטר בליל. מרפאת קלמט
ב-1894 שב קלמט לצרפת וייצר את הנסיובים הראשונים נגד הכשת נחש באמצעות נסיובים לקוחים מסוסים שעברו חיסון ושיטות אימוניזציה אחרות (הנסיוב על שם קלמט).
מחקרים אלה הומשכו מאוחר יותר במכון בוטנטן בסאו פאולו על ידי הרופא הברזילאי ויטל ברזיל שיצר נסיובים שונים נוספים נגד ארסים של נחשים, עקרבים ועכבישים. קלמט השתתף גם ביצירת הנסיוב המחסן הראשון נגד הדבר, ביחד עם אלכסנדר ירסן (1943-1863) שהיה בין מגלי חיידק מחולל המחלה, Yersinia pestis. הוא נסע לעיר פורטו בפורטוגל כדי לחקור מגפת דבר שפרצה שם ולעזור במיגורה.
החל משנת 1895 קיבל מידי אמיל רו את ניהול המכון פסטר בעיר ליל אותו ניהל אחר כך למשך 25 שנה. בינואר 1901 הקים קלמט את מרפאת "אמיל רו" (שבימינו נקראת על שמו - "מרפאת קלמט") ששימשה דגם לסוג השירותים הרפואיים שנדרש להקים בצרפת לפי החוק ע"ש לאון בורז'ואה שנחקק בשנת 1916 לצורך המאבק בשחפת. ב-1904 הוא הקים את הליגה הצפונית למאבק בשחפת, הקיימת עד ימינו. ב-1905 יחד עם אדואר אמבו נמנה עם חבריו המייסדים של האיגוד הכללי של המהנדסים, האדריכלים, התברואנים והטכנאיים העירוניים שהפך מאוחר יותר לאיגוד הכללי של התברואנים והטכנאים העירוניים (A.G.H.T.M.) ואחר כך לאיגוד המדעי והטכני לענייני מים וסביבה (A.S.T.E.E). ב-1908 נמנה עם מייסדי החברה לפתולוגיה אקזוטית ובשנת 1909 השתתף גם בהקמת שלוחה באלג'יר של מכון פסטר.
בימי מלחמת העולם הראשונה התמנה קלמט לסגן מנהל שירותי הרפואה באזור הצבאי 1 בליל, אך לא הצליח להגיע לעיר שנכבשה על ידי הכוחות הגרמנים. הוא עסק בארגון מתקני עזר צבאיים לאשפוז.
מחקריו בתחום השחפת
מחקריו המדעי העיקרי שהביאו לו תהילה עולמית והנציחו את שמו בתולדות הרפואה עסקו ביצירת חיסון נגד השחפת, מחלה שכונתה גם "הדבר הלבן" ושעשתה שמות בקרב בני האדם באותה תקופה. ב-1882 גילה המיקרוביולוג הגרמני רוברט קוך את החיידק האחראי למחלה: Mycobacterium tuberculosis או :המתג על שם קוך". התגלית עוררה את עניינו של פסטר. ב-1906 קאמי גרן, רופא וטרינר ואימונולוג קבע שיכולת החיסון נגד השחפת קשורה לחיידק החי בדם. תוך שימוש בשיטות של פסטר, שאף קלמט לדעת אם כושר חיסוני זה יתפתח אצל בעלי חיים בעקבות הזרקת באצילים מוחלשים של שחפת הפרות. סוג זה של חיסון נקרא על שם שני ממציאיו, קלמט וגרן. מפני שההחלקה הושגה על ידי גידול הבאצילים בתרבית שכללה מרה, לפי רעיון של חוקר נורווגי בשם כריסטיאן פייר אנדוורד (1934-1855), נקרא החיסון "קלמט-גרן מרתי" (Bilié Calmette Guérin), בקיצור BCG.
בשנים 1921-1908 עמלו גראן וקלמט על ייצור זני באצילים פחות ופחות אלימים, תוך העברות זו אחר זו על שורה של תרבויות. לבסוף, ב-1921 השתמשו בהצלחה ב-BCG אצל ילודים בבית החולים שאריטה בפריז. תוכנית החיסונים קיבלה מכה רצינית כשבשנת 1930 72 ילדים בעיר הגרמנית ליבק שקיבלו חיסון לקו בשחפת. חקירת המקרים הוכיחה שמכון פסטר סיפק זנים מתאימים ושהרופאים האחראים בליבק היו רשלנים בצורה פושעת: הם נידונו בהמשך לעונשי מאסר בפועל, בעוד שהמכון פסטר נמצא חסר אשמה.
אחרי שנת 1932 חיסונים מסיביים של ילדים נגד שחפת חודשו ביתר שאת בארצות רבות, תוך שימוש בשיטות ייצור עוד יותר בטיחותיות. דבר השערורייה מליבק פגע מאוד בבריאותו של קלמט שנפטר במכון פסטר בפריז שנה לאחר מכן.
אלבר קלמט היה אחיו הצעיר של גסטון קלמט (1914-1858), שהיה בשנים 1903–1914 העורך הראשי של העיתון "לה פיגרו" ונרצח ב-1914 על ידי אנרייט קאיו, אשת שר האוצר הסוציאליסטי ז'וזף קאיו.
פרסים ואותות הוקרה
- 1919 - נבחר לחבר באקדמיה הלאומית לרפואה
- 1922 - חבר באקדמיה למדעים לענייני המושבות שמעבר לים
- 1927 - חבר באקדמיה למדעים
הנצחה
רחובות, מוסדות חינוך ורפואה מרובים בצרפת ובמושבות צרפתיות לשעבר נושאים את שמו כמו כן קיבלו את שמו:
- 2009 - גשר בעיר הו צ'י מין סיטי, קרוב ליציאה ממנהרת תו תיים
- תחנת חשמלית (tramway) בעיר גרנובל
- מרכז אשפוז אזורי אוניברסיטאי בעיר ליל
- תחנת מטרו בליל
- בית חולים אוניברסיטאי בלוריאן
- בית חולים בפנום פן, בירת קמבודיה
- בית ספר תיכון בעיר ניס
- בניין במתחם בית החולים אלבר שנווייה בקרטיי.
לקריאה נוספת
- Noël Bernard, Léopold Nègre Albert Calmette, sa vie, son œuvre scientifique (1940)
קישורים חיצוניים
- אלבר קלמט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ ארמאן קור ההיא רופא של חיל הים הצרפתי ששירת בארצות ובמושבות טרופיות והתפרסם בין היתר, פרט לפעילותו הרפואית, גם במאמריו וספריו בתחום האתנו-סוציולוגיה והקרימינולוגיה
אלבר קלמט29455129