אלביסה קדמוסטו

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. אלביסה קדמוסטו (באנגלית: Alvise Cadamosto;‏ 143218 ביולי 1488) היה סוחר עבדים ומגלה ארצות ונציאני,[1] אשר נשכר על ידי הנסיך הפורטוגלי הנרי הנווט וביצע שני מסעות מפורסמים למערב אפריקה בשנת 1455 ו-1456, בליווי קפטן גנואה אנטוניו אוטודיארה. לזכות קדמוסטו וחבריו מייחסים גילוים של איי כף ורדה והנקודות לאורך חוף גינאה, מנהר גמביה ועד נהר הגבה (בגינאה-ביסאו), זאת "הקפיצה הגדולה" ביותר בתגליות מאז שנת 1446. סיפורו של קדמוסטו על המסעות שלו, כולל התצפיות המפורטות שתיעד על חברות מערב אפריקה, הם חומר יקר ערך להיסטוריונים.

רקע כללי

אלביסה נולד בקה דה מוסטו, ארמון בתעלה הגדולה של ונציה שממנו נובע שמו. אביו היה ג'ובאני דה מוסטו, עובד מדינה וסוחר ונציאני, ואמו אליזבת קווריני, ממשפחה ידועה בוונציה. אלביסה היה הבכור מבין שלושה בנים, ואחיו ה הצעירים יותר היו פיטרו ואנטוניו.

בגיל צעיר, קדמוסטו קבע את דרכו כהרפתקן וסוחר. הוא שט עם האוניות הוונציאניות בים התיכון. בין השנים 1442 – 1448, אלביסה ביצע מסעות שונים לחוף הברברים וכרתים, כסוכן מסחרי של בן דודו, אנדראה ברבריגו.[2] בשנת 1451 התמנה לקצין של חיל הים שליווה מטען לאלכסנדריה.[3] בשנה שלאחר מכן הוא כיהן באותה משרה במסע מוונציה לפלנדריה. עם שובו הוא מצא את משפחתו מדורדרת. אביו, שנקלע לשערוריית שוחד, גורש מוונציה ומצא מקלט בדוכסות מודנה.[4] קרובי משפחתו של קווריני ניצלו את ההזדמנות לתפוס את רכוש משפחתו. הכישלון הזה סימן את סיכויי העתיד של הקריירה של קדמוסטו בוונציה, וככל הנראה עודד את רוח ההרפתקה שלו, בתקווה להחזיר את שם משפחתו ואת הונם בזכות מעשים גדולים משלו.

משלחות לאפריקה

באוגוסט 1454, בגיל 22, אלביס ואחיו אנטוניו יצאו למסע מטעם סוחר ונציאני, שהיה מיועד לאזור פלנדריה. במסע מערבה, נעצרה האוניה בגלל מזג אוויר גרוע ליד קייפ סנט וינסנט, פורטוגל. בזמן שחיכה שמזג האוויר ישתפר, הנסיך הפורטוגלי הנרי הנווט, שמושבו היה בקרבת מקום, שיגר כמה מסוכניו המסחריים, ובראשם מזכירתו אנט אנטו גונסאלבס והקונסול הוונציאני המקומי פטריציו די קונטי, כדי לעניין את הסוחרים הוונציאנים בפתיחת חוזי סחר על סוכר ומוצרים אחרים מאי מדיירה של הנסיך.[5] קדמוסטו, "חשק לבקר באזורים אלה שהתגלו לא מכבר",[6] פנה מיד לנסיך הנרי בבית מגוריו ברפוזיירה לבצע משלחת בשמו. הנרי שכר אותו במקום.

המסע הראשון (1455)

אלביס קדמוסטו יצא לדרך ב 22 במרץ 1455 באוניה שסופקה על ידי הנסיך הנרי.[7] הוא המשיך לפורטו סנטו ולמדיירה, ואחר כך עשה את דרכו לאיים הקנריים, ומשם המשיך דרומה. קדמוסטו שט במורד החוף המערב אפריקני עד לפתח נהר סנגל (אותו הוא מכנה "ריו דו סנגה", השימוש הראשון בשם זה.) נראה שהוא לא עצר כאן, ויעדו היה יותר דרומה, לנקודה לא ברורה מספיק - כנראה נקודת סחר של הפורטוגזים עם האפריקאיים שלפי דבריו נפתחה ב-1450. קדמוסטו ביקש לסחור בסוסים תמורת עבדים שחורים, הסחורות העיקריות במקום זה. סוסים הוערכו מאד בחופי סנגל, ומחירם היה גבוה - בין 9 ל-14 עבדים לסוס. קדאמוסטו אמר שמכר שבעה סוסים בתמורה ל-100 עבדים.[8]

במקום לחזור לאירופה עם המטען האנושי, החליט קדמוסטו לשוט בהמשך החוף, לעבר חצי האי כף ורדה. המטרה הייתה "לגלות מדינות חדשות" מעבר לכף, ליתר דיוק את "הממלכה המסתורית" שנקראה גמברה", שם שמע הנסיך הנרי (משבויים עבדים קודמים) כי נמצא זהב בשפע.[9] הוא הגיע לקייפ ורדה, ביוני 1455, קדמוסטו פגש שתי ספינות פורטוגזיות, בפיקודו של אנטוניו אוסודימארה, בשירותו של הנסיך הנרי, הם הסכימו לאחד כוחות והמשיכו יחד דרומה.

לאחר עצירה קצרה בכמה איים ללא שם (ככל הנראה איל דה מדלן[10]), הפליגו קדמוסטו, אוסודיארה והצי הפורטוגזי הקטן דרומה, במורד Petite Côte עד שהגיעו לדלתא סין-סאלום. קטע המיושב על ידי אנשי סררי (Serer). לקדמוסטו לא היה שום דבר טוב לומר עליהם, ואפיין אותם כאכזריים ועובדי עבודה זרה.[11] קדמוסטו כתב שהוא היה זה שכינה את נהר סלום כ"ריו די ברבצ'יני", השם שיופיע על המפות אירופיות לאחר מכן. קדמוסטו ואוסודימאר ניסו להיכנס לנהר, אך החליטו במהירות לסגת כי הילידים הסרריים, התנפלו והרגו את המתורגמן שהם שלחו.

כשהם שטו דרומה, קדמוסטו ואוסודימאר גילו את שפך נהר גמביה בסוף יוני או תחילת יולי 1455. הם התחילו להפליג במעלה הנהר, אך התקדמותם התמודדה עם עוינות בלתי פוסקת מצד התושבים, אנשי המנדיקה, במעלה הנהר. הם היו נתונים להתקפות, ובקושי הגנו על עצמם ממתקפת המונים שניסתה ללכוד את האוניות שלהם. על פי מתורגמני קדמוסטו, המנדינקה האמינו שהפורטוגזים הם קניבלים, כי הם הגיעו לאזור לקנות גברים שחורים כדי לאכול אותם.[12] קדאמוסטו, החליט להסתלק מהנהר.

בפתח נהר הגמביה ציין קדמוסטו את היעלמותו של כוכב הקוטב הצפוני באופק, ושרטט בצורה גסה את כוכבי השמיים בדרום. כנראה התיאור הראשון הידוע של קבוצת הכוכבים של הצלב הדרומי.[13] קדמוסטו כינה אותה האוסטרו קארו דל (מרכבה דרומית).[14]

ידוע שהצי היה שוב בפורטוגל לפני סוף השנה, שכן אנטוניו אוסודימר כתב מכתב ב-12 בדצמבר 1455 לנושיו בחזרה בגנואה, ומדווח על תוצאות המסע שלו.

המסע השני (1456)

קדמוסטו יצא לדרך במאי 1456, הפעם לא לבד, אלא יחד עם אנטוניו אוסודימארה וספינת קרוול נוספת עם קברניט פורטוגזי - משרת נוסף של הנסיך הנרי. שלוש הספינות לא ביצעו עצירות מסחר כרגיל, והתכוונו להפליג היישר לנהר גמביה (ככל הנראה לפי הוראות הנסיך הנרי).

כשהתפתחה סערה סביב חצי האי כף ורדה, הצי הקטן נאלץ להפליג מערבה, הרחק מהחוף במשך יומיים ושלושה לילות (כ-300 מיילים), וגילה ארכיפלג שטרם נחשף של איי כף ורדה. קדמוסטו, אוסודימארה והקברניט השלישי תיצפתו על כמה מהאיים הבלתי מיושבים, והאמינו שהם ארבעה במספר, למעשה קיימים עשרה איים. הם עגנו תחילה באי שקראו לו בואונה ויסטה (בואה ויסטה), לפני שהמשיכו הלאה לאי גדול יותר, אותו כינו סן ג'ייקובו (סנטיאגו). הם מצאו את האיים לא מעניינים.

קובץ:Gambia River (1732).jpg
מפת השפך של נהר גמביה 1732

הם המשיכו לנהר גמביה, הפעם ללא התנגדות. הם הפליגו בערך 10 מיילים איטלקיים (15 ק"מ) במעלה הנהר ועגנו באי בנהר שקראו לו סנטו אנדריאה (לזכר איש צוות שנפטר, בשם אנדראה; האי כנראה הוא אי הכלבים המודרני.[15] ).

השלישייה המשיכה במעלה הנהר ולוותה על ידי סירות קאנו עם אנשי מנדינקה. הפעם לא התפתחו פעולות איבה או מארבים. בסופו של דבר הצליחו המתורגמנים לפתות כמה מהילידים לעלות על סיפון האוניות הפורטוגזיות ונפתח קשר אתם. הילידים הזדהו כנתינים של המלך פורוסאנגולי (מהגדה הדרומית של גמביה) וכי הוא, ומרבית מלכי המנדינקה האחרים לאורך נהר גמביה, היו כולם וואסאליים של הקיסר של מאלי. נדע להם כי חלק מהמלכים המקומיים יהיו מוכנים לפגוש את הפורטוגזים. בעקבות הנחיותיהם של בני שיחו, הפליג קדמוסטו כ-60 מיילים איטלקיים במעלה נהר גמביה, והגיע למקום מגוריו של מלך המנדינקה.[16] הם התקבלו יפה, אך היו מאוכזבים מהעדויות המעטות לכמויות הזהב הגדולות שציפו למצוא. הם עסקו בסחר פשוט עם המקומיים, וקנו את המושק, שלא יסולא בפז עבור הבשמים האירופים.[17]

קדמוסטו וחבריו שהו שם במשך 11 יום לפני שעזבו את המקום. אבל הם חלו במלריה. ככל הנראה המגפה הזו היא שהניעה את קדמוסטו לקצר את שהותו ולעזוב את נהר גמביה, בחזרה לאוקיינוס, שם המצב השתפר.

השלישייה של קדמוסטו החליטה להמשיך ולחקור את חוף מערב אפריקה, והפליגה דרומה, והקיפה את קייפ סנט מרי וגילו כמה פתחי נהרות, באזור הגבול בין סנגל וגינאה ביסאו. מאחר שלא הצליחו ליצור תקשורת עם המקומיים, הם החליטו לחזור לפורטוגל.

חזרה לוונציה

לאחר שובו בשנת 1456, המשיך קדמוסטו להתגורר בפורטוגל במשך שנים רבות, וכנראה המשיך לעסוק, במישרין או בעקיפין, בסחר המערבי אפריקני. לא ידוע אם קדמוסטו עצמו ביצע סיורים נוספים לאורך החוף האפריקני. קדמוסטו הצהיר בבוטות כי לא היו מסעות אחרים בעלי חשיבות על ידי מישהו לאחר שנת 1456, עד המשלחת של פדרו דה סינטרה בשנת 1462.

פטרונו של קדמוסטו, הנסיך הנרי הנווט, נפטר בנובמבר 1460 והמונופול על הסחר האפריקני חזר לכתר הפורטוגזי ומבצעיו הועברו בהדרגה מלגוס לליסבון. ככל הנראה קדמוסטו לא ראה עתיד ועזב את פורטוגל וחזר לוונציה בפברואר 1463. על פי ההערכה, קדמוסטו הביא עמו כתבים, בולי עץ וכמה מפות ימיות. קדמוסטו השתמש באלה כדי לחבר את מפת הניווט המפורסמת שלו באמצע שנות ה -60. על פי ההערכה, הוא העביר חלק ניכר מהחומר העיקרי שלו לקרטוגרף הוונציאני גרציוסו בנינקסה, כאשר בנינקסה המשיך לייצר אטלס בשנת 1468, המתאר את החוף המערבי אפריקני ברמת דיוק גבוהה.[18]

הספר שכתב ומפת הניווט יוצרה ככל הנראה במאמץ לפרסם את הישגיו ולהציל את שם משפחתו. עם שובו, הצליח קדמוסטו לשחזר חלק מהרכוש של משפחתו מקרובי משפחתו של קווריני, וכמה שנים לאחר מכן התחתן עם אליזבטה די ג'ורג'יו ונייר, אשת אצולה עשירה אך בריאות שברירית - היא נפטרה בלי שילדה לו ילד.[19] הוא חזר למסחר, בספרד, אלכסנדריה, סוריה ואנגליה. בנוסף אליהם פיתח קריירה דיפלומטית ומינהלית עבור הרפובליקה של ונציה.

הספר הנווט

קובץ:Henry the Navigator1.jpg
דמותו של הנרי הנווט, יזם לגילויי ארצות חדשות, ושולט בסחר בין יבשתי. פורטוגזי, 1470 בערך.

עבור היסטוריונים של התגליות הפורטוגליות בתקופת הנרי הנווט, התיאורים של אלביס קדמוסטו, "הנווט" (The Navigazioni) הוכחו כמסמך שלא יסולא בפז. הדיווחים של קדמוסטו, הכרוניקה של גומס דה זוררה וזכרונותיו של דיוגו גומס, הם כמעט כל מה שנשאר מהתיעוד הכתוב על התגליות הנריקניות. ואכן, עד לפרסום "דקאדאס דה אסיה" של ז'ואו דה בארוס בשנת 1552, Navigazioni של קדמוסטו הייתה היצירה היחידה שפורסמה באירופה על התגליות הפורטוגזיות. קדמוסטו הדגיש את תפקידו המרכזי של הנסיך הנרי, וסייע בבניית דמותו של נסיך הנווט לדורות הבאים. בהשוואה לאחרים, היסטוריונים מעריכים את האמינות והפרטים שסיפק קדמוסטו, שהעניקו מבט עשיר וברור יותר על אופן פעולתו של "המפעל ההינריאני".

הכתבים של קדמוסטו בעלי חשיבות רבה גם עבור היסטוריונים של אפריקה. המספקים את הדו"חות המפורטים הראשונים שנכתבו על אזור סנגמביה, מעבר לשוליים שנגעה במאה שנה קודם לכן על ידי ההיסטוריון הערבי אבן בטוטה. קדמוסטו נתן סיכום של הידע האירופי על מערב אפריקה. הוא מתאר את האימפריית מאלי ואת הסחר הטרנס-סהרי. איך שיירות של ברבריים נושאים את המלח הסהרי ממלחות מדבריות כמו טגאזה (טגאצה) לערים גבולות כמו טימבוקטו.[20] הוא הסביר כיצד הזהב שיוצא מלב מאלי יוצא בשלושה חלקים, האחד לקוצ'יה (קוקיה) ואז מזרחה אל מצרים, השני דרך טימבוקטו לטו (טואט) ואז צפונה לכיוון תוניסיה, חלק שלישי, גם דרך טימבוקטו, עובר מערבה להודן (Ouadane) ומיועד למרוקו, שחלקו חורג לאזור הפורטוגזי בארגין.[21]

אחרית ימיו

בשנת 1481 נבחר אלביס קדמוסטו למפקד צי הספינות של אלכסנדריה הוונציאנית, וסיים את הקריירה הימית שלו באותן אוניות בהן התחיל. הוא נפטר בשנת 1483 בעודו בשליחות דיפלומטית לרוביגו כדי להעריך את השלל שרכשה הרפובליקה הוונציאנית לאחר ניצחונם על ארקול הראשון, דוכס פרארה במלחמת פרארה.[22]

המורשת

לא נראה כי היה תיעוד של תגליות פורטוגזיות לפני אלביס קדמוסטו מעבר לדלתא סין-סלום. נוסעים פורטוגזים לפניו, לא הצליחו לחדור לתוך הנהרות שגילו, בגלל התקפות הילידים השונים - כפי שקרה ל במסעו הראשון. קדמוסטו לא רק הפליג דרומה יותר מכל אחד אחר אלא גם הצליח להיכנס ולעלות בנהר גמביה. הוא נחשב לאירופאי הראשון (יחד עם אנטוניו אוסודימארה וחבריהם האלמונים) שהפליג במעלה גמביה. לא בטוח מה גרם לשינוי הגישה של הילידים.

ברגע שפתחו את נהר הגמביה, קדמוסטו ואוסודימאר הובילו את ההישג הגדול הבא של תגליות הנריקניות באפריקה - איי כף ורדה, נהר קאסמנס, קייפ רוקסו, נהר קאצ'ו ולבסוף נהר הגבה ואיי ביסגוס. אורכו של החוף שגילו בשנת 1456 היה הגדול ביותר בעידן התגליות הפורטוגזי מאז 1446. כמעט אותו חוף יסקר שוב על ידי דיוגו גומס בסביבות 1458.

לקריאה נוספת

  • J. Brotton (1998) Trading territories: mapping the early modern world, Cornell University Press
  • Bühnen, S. (1992) "Place Names as an Historical Source: An Introduction with Examples from Southern Senegambia and Germany", History in Africa, Vol. 19, pp. 45–101
  • Castilho, A.M. de (1866) Descripção e roteiro da costa occidental de Africa, desde o cabo de Espartel até o das Agulhas. 2 vols, Lisbon: Impresa Nacional. vol. 1
  • Cortesão, Armando (1931) "Subsídios para a história do Descobrimento de Cabo Verde e Guiné", Boletim da Agencia Geral das Colonias, No. 75. As reprinted in 1975, Esparsos, vol. 1, Coimbra. online
  • G.R. Crone, ed. (1937) The Voyages of Cadamosto and other documents on Western Africa in the second half of the fifteenth century, London: Hakluyt.
  • da Mosto, Andrea (1883) "Il portulano attribuito ad Alvise da Cà da Mosto", Bollettino della Società geografica italiana, vol. 30, p. 540 offprint
  • Diffie, Bailey W., and George D. Winius (1977) Foundations of the Portuguese empire, 1415–1580. Minneapolis, MN: University of Minnesota Press
  • Damião de Góis (1567) Chronica do prinçipe Dom Ioam: rei que foi destes regnos segundo do nome, em que summariamente se trattam has cousas sustançiaes que nelles aconteçerão do dia de seu nasçimento atte ho em que el Rei Dom Afonso seu pai faleçeo, 1905 edition, A.J. Gonçálvez Guimarãis ed. Coimbra: Imprensa da Universidade. online
  • Diogo Gomes De prima inventione Guineae (Portuguese translation by Gabriel Pereira (1898–99) as "As Relações do Descobrimento da Guiné e das ilhas dos Açores, Madeira e Cabo Verde" in Boletim da Sociedade de Geografia de Lisboa, no. 5 online)
  • Hughes, A. and D. Perfect (2008) Historical Dictionary of the Gambia, 4th ed., Lanham, Maryland: Scarecrow.
  • LeGrand, G. (1928) "La Gambie: notes historiques et géographiques" Bulletin du Comité d'études historiques et scientifiques de l'Afrique Occidentale Française, Jul-sep, p. 432-84
  • Major, R.H. (1868) The Life of Prince Henry, surnamed the Navigator. London: Asher & Co. 1868 ed.
  • Mauro, Alessandra (1988) "O "Carro do Austro" de Alvise da Ca' da Mosto: observaçoẽs astronómicas e fortuna editorial", Revista da Universidade de Coimbra, vol. 24, p. 463-75. offprint
  • Quintella, Ignacio da Costa (1839) Annaes da Marinha Portugueza, Lisbon: Academia Real das Sciencias, vol. 1.
  • Russell, Peter E. (2000) Prince Henry 'the Navigator': a life. New Haven, Conn: Yale University Press.
  • C. Schefer (1895) "Introduction" in Relation des voyages à la côte occidentale d'Afrique d'Alvise de Ca' da Mosto, 1455–1457, Paris: Leroux
  • Teixera da Mota, Avelino (1946) "A descoberta da Guiné", Boletim cultural da Guiné Portuguesa, Vol. 1. Part 1 in No. 1 (Jan), p. 11–68, Pt. 2 in No. 2 (Apr), p. 273–326; Pt. 3 in No. 3 (Jul), p. 457–509.
  • Teixira da Mota, A. (1972) Mar, além Mar: Estudos e ensaios de história e geographia. Lisbon: Junta de Investigações do Ultramar
  • Verrier, F. (1994) "Introduction", in Voyages en Afrique Noire d'Alvise Ca'da Mosto (1455 & 1456). Paris: Chandeigne.
  • Zurla, P. (1815) Dei viaggi e delle scoperte africane di Alvise da Cà da Mosto, Patrizio Veneto, Venice. online
  • Wright, D. (1976), Niumi: the history of a western Mandinka state through the eighteenth century. Bloomington: Indiana University.
    • French (1515): trans. by Mathurin du Redouer, Sensuyt le Nouveau monde & navigations faictes par Emeric Vespuce Florentin: Dez pays & isles nouvellement trouvez auparavant a nous inconneuz tant en l'Ethiope que Arrabie, Calichut et aultres plusiers regions estranges, published in Paris, 1515. (1916 reprint online) (Reprint 1895, C. Schefer ed., Relation des voyages à la côte occidentale d'Afrique d'Alvise de Ca' da Mosto, 1455–1457, Paris: Leroux online; New translation by Frédérique Verrier (1994) Voyages en Afrique Noire d'Alvise Ca'da Mosto (1455 & 1456). Paris: Chandeigne.)
    • Italian (Ramusio ed.): "Il Libro di Messer Alvise Ca da Mosto Gentilhuomo Venetiano" & "Navigatione del Capitano Pietro di Sintra Portoghese scritta per il medesimo M. Alvise da Ca da Mosto", as printed in Venice (1550), by Giovanni Battista Ramusio, ed., Primo volume delle navigationi et viaggi nel qua si contine la descrittione dell'Africa, et del paese del Prete Ianni, on varii viaggi, dal mar Rosso a Calicut,& infin all'isole Molucche, dove nascono le Spetierie et la navigatione attorno il mondo. online
    • English: "Original Journals of the Voyages of Cada Mosto and Piedro de Cintra to the Coast of Africa, the former in the years 1455 and 1456, and the latter soon afterwards", reprinted in R. Kerr, 1811, A General History of Voyages and Travels to the end of the 18th century, vol. 2, Edinburgh: Blackwood. Ch.4 [Another English edition is found G.R. Crone, ed, 1937, The Voyages of Cadamosto, London: Haklyut]
    • Portuguese: "Navegações de Luiz de Cadamosto, a que se ajuntou a viagem de Pedro de Cintra, capitão Portuguez, traduzidas to Italiano.", in Academia Real das Sciencias, 1812, Collecção de noticias para a historia e geografia das nações ultramarinas: que vivem nos dominios portuguezes, ou lhes são visinhas, vol. 2, Pt.1 offprint

הערות שוליים

  1. ^ http://www.bookrags.com/biography/alvise-da-cadamosto/
  2. ^ Verrier, F. (1994) "Introduction", in Voyages en Afrique Noire d'Alvise Ca'da Mosto (1455 & 1456). Paris: Chandeigne.
  3. ^ Verrier (1994: p.7).
  4. ^ Verrier, 1994: p.8
  5. ^ Russell (2000: p.292) for the identities of the Henry's emissaries.
  6. ^ הציטוטים בהמשך מקדמוסטו מיוחסים לרשימת המקורות ותרגומים השונים שלו שמופיעים באנגלית, איטלקית וצרפתית Cadamosto, in Kerr, p.204
  7. ^ Quintella (1839: p.114) follows Gois's dating, placing Cadamosto's first trip in 1445. See the review in Cortesão (1931:p.27)
  8. ^ Verrier (1994: p.136), Russell (2000: p.299-300).
  9. ^ Cadamosto (Kerr, p.237; Ital: p.114; Port, p.49)
  10. ^ s proposed in Kerr (p.238n) and Verrier (1994: p.139). Russell (2000: p.304
  11. ^ Cadamosto (Kerr, p.239; Ital, p.115; Port: p.51).
  12. ^ Cadamosto (Kerr, p.243; Ital: p.116r ; Port: p.57
  13. ^ Cadamosto (Kerr, p.244; Ital: p.116r Port: p.57
  14. ^ See Mauro (1988) for a fuller discussion.
  15. ^ Kerr (p.248), LeGrand (1928: p.442), Teixera da Mota (1946), Verrier (1994: p.141).
  16. ^ Cadamosto (Kerr, p.249; Ital: p.118 Port. p.63
  17. ^ Kerr, p.249-50
  18. ^ Brotton (1998: p.60); Russell, (2000: p.341)
  19. ^ A. da Mosto (1883), Verrier (1994: p.14)
  20. ^ Cadamosto (in Kerr, p.215; Ital: p.108; Port: p.21)
  21. ^ Cadamosto (Kerr, p.218; Ital: p.110; Port: p.25)
  22. ^ Verrier (1994: p.15)
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0