דיוגו דיאש

דיוגו דיאש (בפורטוגזית: Diogo Dias) הידוע גם בשם דיוגו גומש (Diogo Gomes), היה מגלה ארצות פורטוגלי מהמאה ה-15. הוא היה אחיו של בארתולומיאו דיאש וגילה כמה מאיי כף ורדה יחד עם אנטוניו די נולי.

במסע הראשון להודו ב-1497, שימש דיוגו דיאש כקצין האוניה על סיפונה של ספינת הדגל של ואסקו דה גאמה סאו גבריאל. דיאש היה בין מובילי המשא ומתן בין דה גאמה למלך קוזי'קוד, הוא נלקח בשבי לזמן קצר כאשר המשא והמתן נתקל בקשיים.

בשנת 1500, ליווה דיוגו דיאש את הארמדה השנייה של פדרו קברל כאחד הקפטנים של הצי, עם הסמכה לפתוח את המסחר עם סופלה. דיאש היה אחד הראשונים לרדת לחוף בעת גילוי ברזיל באפריל 1500. על פי הסיפור שבר דיאש את הקרח עם ילידי דרום אמריקה על ידי פתיחת ריקוד שמחה מאולתר על החוף בליווי חלילי הטופי.

במהלך המסע לאורך כף התקווה הטובה (ייתכן שדיאש שקרא במקור למקום זה כף הסופות) עם פדרו קברל ואחיו, נפרדה הספינה של דיאש מהצי הראשי במהלך מעבר כף התקווה הטובה (הספינה של אחיו טבעה במהלך המעבר הזה). מכיוון שבחר במסלול מרוחק יותר מזרחה, היה דיאש לאירופי הראשון שראה את האי מדגסקר. האי מכונה לעיתים קרובות גם כ"האי של סאו לורנסו", בשל גילויו ביומו של ה"קדוש" סאו לורנסו (10 אוגוסט 1500). למרות שהאי לא היה ידוע, שמו הערבי: "אי הירח", דווח כבר על ידי פרו דה קוויליאן בשנת 1490.

ניסיונות מאוחרים של דיאש למצוא את הצי העיקרי גרמו בטעות למעבר כף גוורדפוי אל מפרץ עדן, אזור שלא נכלל עדיין בתחומי ההפלגה של ספינות פורטוגזית. לכוד על ידי רוחות מנוגדות, דיאש שהה במשך חודשים אחדים באזור. מוכה על ידי סערות, הותקפו על ידי הפיראטים נאלץ בסופו של דבר לעלות על שרטון בחוף אריתריאה, בחיפוש נואש אחר מים ומזון לצוות הגווע. כאשר עזב את השרטון, לדיאש היו רק 6 אנשי צוות.

כאשר לא הצליח למצוא את קברל, השיב דיאש את הספינה הביתה לבד. בסופו של דבר הוא נתקל בניקולאו קואליו, שהוביל את חיל החלוץ של הארמדה של קברל בחזרה, בתחנת השקיה של בבזגואיש (מפרץ דקאר, סנגל) ביוני 1501. והם חזרו יחד לליסבון.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26746121דיוגו דיאש