אלבטרוס מלכותי
 אלבטרוס מלכותי
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | יסעוראים |
| משפחה: | אלבטרוסיים |
| סוג: | אלבטרוס גדול |
| מין: | אלבטרוס מלכותי |
| שם מדעי | |
 Diomedea epomophoraלֶסון, 1785 | |
אלבטרוס מלכותי (שם מדעי: Diomedea epomophora) הוא אלבטרוס גדול החי באוקיינוסים שבחצי הכדור הדרומי. כיום הוא מחולק לשני תת-מינים - האלבטרוס המלכותי הצפוני (D. e. sanfordi) והאלבטרוס המלכותי הדרומי (D.e. epomophora). הראשון מבין השניים נוהג לקנן באיי קמפבל ובאיי אוקלנד, בעוד השני מביניהם נוהג לקנן כמעט באופן בלעדי באיי צ'טהאם, הממוקמים כמה מאות קילומטרים מזרחית לניו זילנד.
האלבטרוס המלכותי נחשב לאחד מן הגדולים שבעופות הימיים, ולאחד מהעופות הגדולים ביותר המסוגלים לעוף. מבין האלבטרוסיים, הוא שני בגודלו רק לאלבטרוס הנודד. הוא ידוע בזכות כנפיו הארוכות והדקות דמויות-הסכין. אורכו מגיע ל-115 סנטימטרים, משקלו תשעה קילוגרמים בממוצע, ומוטת כנפיו מגיעה ל-351 סנטימטרים. ההבדלים בין שני תת-המינים קטנים. מרבית הנוצות של שניהם לבנות, ומקוריהם צבועים בורוד חיוור. תת-המין הצפוני קטן יותר וכנפיו שחורות לחלוטין, בעוד שכנפיו של תת-המין הדרומי לבנות למעט קצוותיהן השחורים. ההבדלים בין הזוויגים (זכר ונקבה) קטנים יחסית; באופן כללי הזכרים גדולים יותר במעט מן הנקבות.
האלבטרוס המלכותי נפוץ כאמור באוקיינוסים שבחצי הכדור הדרומי, ומעולם לא תועד צפונית לקו המשווה. במרבית חייו האלבטרוס חשוף לאוקיינוסים הפתוחים, הקרים והבוגדניים של חצי הכדור הדרומי. הם מעדיפים לקנן באיים מבודדים, לרוב על מדרונות המכוסים דשא המספקים הגנה כלשהי. עם זאת, לעיתים יקים את קנו באתרים חשופים, שכן בסמוך לאלו יקל עליו להתחיל בתעופה ולנחות על האדמה. תזונת תת-המין הצפוני מורכבת ברובה המוחלט מדיונונים, ובאופן פחות בהרבה - מדגים.
בים, האלבטרוסים המלכותיים נוהגים לעוף בגפם. הם מתאספים במספרים גדולים באזורים בהם נמצאת כמות גדולה של מזון זמין, ובייחוד ליד סירות דיג. בנוסף, מאות פרטים, ובמיוחד צעירים או בוגרים שלא מצאו בן או בת זוג, עשויים להתאסף על האדמה באזורים ייחודיים. הם אינם פעילי-יום או פעילי-לילה באופן מובהק, ועשויים לרכז את פעילותם בכל אחת משעות היום. האלבטרוסים הללו עפים מרחקים ארוכים במשך השנה, ומוערך כי הם גומאים למעלה מ-150,000 קילומטרים בכל שנה במהירויות שעשויות לעלות על 110 קילומטרים בשעה. בשל גודלם הרב, קשה להם לנפנף הרבה בכנפיהם, ולכן תעופתם מתבססת על דאייה שנעזרת באוויר העולה מפני הים. מסיבה זו, הם מתקשים לעוף כאשר מזג האוויר רגוע והרוחות אינן חזקות מספיק, ובחלק מהמקרים הם נאלצים לנטוש את התעופה ולשוט במימי האוקיינוס. מראה האלבטרוסים המלכותיים מלא הוד (ומכאן שמם), אך בניגוד חד מראה האלבטרוס הממריא או הנוחת הוא חסר כל חינניות: האלבטרוס נוהג לרוץ מרחק רב כשכנפיו פרושות על מנת לצבור מהירות מספקת להמראה, וכשהוא נוחת, הוא חייב להמשיך לנפנף בכנפיו עד לעצירה מוחלטת או שיתרסק על הרצפה. מסיבה זו האלבטרוסים נפצעים בנחיתה פעמים רבות.
בדומה לרוב האלבטרוסים, בן או בת הזוג של האלבטרוס יהיו לצדו במשך כל חייו עד למותו (או מות בן הזוג). נוהגי החיזור מגוונים מאוד, והם כוללים השמעת קולות, הפניית הראש מעלה, פרישת הכנפיים וטקסים שונים הנוגעים למקור. יצירת הקשרים נעשית לפני עונת הרבייה. הזוג יבחר יחד אתר קינון, והוא יחזור אליו בכל שנה. הזוג מזדווג אחת לשנתיים בדרך-כלל, בשל תקופות הדגירה והגידול הארוכות. הנקבה מטילה ביצה אחת. אם קורה מקרה והביצה אובדת, הזוג לא יוכל להטיל ביצה מחדש באותה עונת רבייה, ובמקום זאת יהיה עליו לחכות לעונת הרבייה הבאה. עד הבקיעה יעברו כ-80 ימים, ולאחר 240 ימים מהבקיעה הגוזלים יחלו לעוף. אלו יגיעו לבגרות בגיל 9 עד 11 שנים.
התיאום בין הזכר והנקבה בזמן עונת הרבייה כמעט מושלם. הזכר מגיע לאתר הקינון כמה ימים לפני הנקבה, ועד הגעתה הוא עוסק בהגנה על הטריטוריה מפני זכרים אחרים ובשיפוץ הקן הקיים (במידת הצורך יבנה אחד חדש). כשהנקבה מגיעה, השניים מקבלים בקצרה זה את פניו של זה, ואז מזדווגים. מיד לאחר מכן השניים יעופו לים ויחלו בבניית מאגר מזון. בסמוך להטלת הביצה שני ההורים יחזרו לקן. לאחר ההטלה הנקבה תשוב לים לחפש מזון, והזכר ידגור על הביצה באופן רצוף עד חזרת בת-זוגו, לעיתים במשך שבועיים או שלושה. בשובה, יעוף הזכר לים ויתאושש מתקופת הצום. כך ההורים ימשיכו בתהליך עד לבקיעת הביצה. לאחר שישה שבועות יעזבו שניהם את הקן יחד על מנת להביא מזון לגוזלים.
לאלבטרוס המלכותי אין טורפים טבעיים, כנראה בשל גודלו הרב ואורח חייו הסוליטרי. בעבר בני האדם איימו לצמצם את אוכלוסיותיו, אולם כיום הטלת קנסות כבדים על הריגת אלבטרוס הביאה לכך שהאוכלוסיות שלו נותרו יציבות. האיום המרכזי על המין בעבר הגיע מצד דייגים, שלא הקפידו על שיטות דיג בטוחות לאלבטרוסים. עם זאת, כיום שיטות הדיג השתכללו, ובניו זילנד למשל קיים איסור על שימוש בציוד ישן שעלול לסכן את האלבטרוסים. כך, ההערכות גורסות כי כיום יש אוכלוסייה יציבה של אלבטרוסים מלכותיים שגודלה בין 10,000 ל-20,000 זוגות. מצב השימור, כפי שנקבע על ידי איגוד השימור העולמי (IUCN), שונה עבור שני תת-המינים: מצב השימור של תת-המין הצפוני מוגדר כ"בסכנת הכחדה" (Endangered), וזה של הדרומי - "פגיע" (Vulnerable). תוחלת חייו גבוהה מאד - ועשויה לעלות בנקל על 50 שנים.
הערה: באשר לטקסונומיה הרלוונטית למין - כיום, אין הסכמה על המיון הנכון של המין. חוקרים אחדים גורסים כי מדובר במין ובו שני תת-מינים; זוהי הגרסה המסורתית, ובה ננקוט בערך זה ובאחרים. אחרים, לעומת זאת, טוענים כי ההפרדה בין תת-המינים עקרונית יותר, ומפרידים את המין לשני מינים נפרדים. לפי גישה זו, המין הצפוני נקרא "Diomedea sanfordi", והדרומי - "Diomedea epomophora".
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אלבטרוס מלכותי צפוני |
| תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אלבטרוס מלכותי דרומי |
- תת-המין הצפוני והדרומי באתר BirdLife International
- תמונות וסרטונים של תת-המין הצפוני והדרומי באתר ARKive
הערות שוליים
22812445אלבטרוס מלכותי