איתי (שם פרטי)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
איתי הוא שם פרטי עברי לבנים, שמקורו בתנ"ך.
השם -בכתיב חסר ובכתיב מלא אִתַּי או אִיתַי מופיע בתנ"ך כשמם של שני בני אדם:
- בספר שמואל (שמואל ב', פרק ט"ו, פסוקים י"ט-כ"ג), מסופר כי אִתַּי הגִּתִּי (כלומר, מהעיר גת) עמד בראש קבוצה מאנשי עירו, והיה נאמן לדוד המלך בזמן מרד אבשלום. העובדה שגת הייתה עיר פלשתית מרמזת שאיתי היה פלשתי, ולא יהודי, ועל אף שהוא יכול היה לפטור את עצמו מהשתתפות בקרב, הוא בחר להישאר עם דוד ולהילחם עמו. מאוחר יותר, אף מינה דוד את איתי למפקד על שליש מצבאו, לצד אבישי ויואב בני צרויה, לקראת הקרב הגדול נגד אבשלום.[1]
- איתי בן־ריבי היה אחד הגיבורים אשר לדוד - אִתַּי בֶּן־רִיבַי מִגִּבְעַת בְּנֵי בִנְיָמִן.[2]
משמעות
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.
בלשון הקודש לא נשמעת משמעות לשם, בארמית מילה קרובה בכתיב מלא המורה על קיום כמו המילה "יש" -אית איתא בארמית. בתנ"ך ”בְּרַם אִיתַי אֱלָהּ בִּשְׁמַיָּא” (ספר דניאל, פרק ב', פסוק כ"ח) בדרך הרמז נהוג לציין כי השם ראשי תיבות של הפסוק "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" וכן של "ארץ ישראל תורת ישראל".
איתי היה שמם של שני אמוראים, האחד בן דורו של רב והשני בן דורו של רב אשי.[3] [4] לא ברור אם זהו אותו השם ואם נהגה כמותו.
כיום נהוג לכתוב את השם בכתיב מלא כדי להבדילו משם החיבה הנפוץ אֶתִּי. איתי היה השם הפופולרי ביותר בדירוג השמות שניתנו לתינוקות יהודיים שנולדו בישראל ב־2007. לעיתים השם הוא קיצור לשמות איתמר או איתיאל
ראו גם
הערות שוליים
- ^ ספר שמואל ב', פרק י"ח, פסוק ב'
- ^ שמואל ב', כ"ג, כ"ט, דברי הימים א', י"א, ל"א
- ^ ראה יעקב לויפר, "רב איתי", בתוך: משונצינו ועד וילנא, ירושלים תשע"ב, עמ' 241-248.
- ^ רבה או רבא בר איתי נזכר בבא מציעא י"ד ע"א שבועות ל"ד ול"ז וכריתות כ"ד