איתי הגתי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אִתַּי הַגִּתִּי, היה איש עובד כוכבים מגת, שעמד לצידו של דוד בראש גדוד צבאי, של אנשים מגת, בעת מרד אבשלום. שמו מופיע שלוש פעמים במקרא.

נסיונו של דוד לדחות את איתי

בזמן מרד אבשלום, כאשר ברח דוד מירושלים, באו עמו שש מאות אנשים גִּתִּים ובראשם אִתַּי הגתי להצטרף אל מסעו. דוד ניסה לשכנע את איתי לשוב אל עירו, מתוך הטענה שמפני שהוא זר, וכבר גלה ממקום למקום, אין טעם שיטלטל שוב את עצמו ללכת עם דוד, מה עוד שדוד בעצמו אינו יודע בוודאות לאן פניו מועדות: ”וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל אִתַּי הַגִּתִּי: לָמָּה תֵלֵךְ גַּם אַתָּה אִתָּנוּ? שׁוּב וְשֵׁב עִם הַמֶּלֶךְ, כִּי נָכְרִי אַתָּה, וְגַם גֹּלֶה אַתָּה לִמְקוֹמֶךָ; תְּמוֹל בּוֹאֶךָ, וְהַיּוֹם (אנועך) אֲנִיעֲךָ עִמָּנוּ לָלֶכֶת, וַאֲנִי הוֹלֵךְ עַל אֲשֶׁר אֲנִי הוֹלֵךְ?! שׁוּב, וְהָשֵׁב אֶת אַחֶיךָ עִמָּךְ חֶסֶד וֶאֱמֶת”[1].

על אף דברי דוד, מיאן אִתַּי לשמוע בקולו, והתעקש ללכת אתו לכל מקום בו יהיה: ”וַיַּעַן אִתַּי אֶת הַמֶּלֶךְ, וַיֹּאמַר: חַי ה' וְחֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, כִּי אִם בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁם אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, אִם לְמָוֶת אִם לְחַיִּים, כִּי שָׁם יִהְיֶה עַבְדֶּךָ”[2][3].

גדודו של איתי

לפני היציאה לקרב חילק דוד את צבאו לשלושה גדודים, כאשר גדוד אחד הלך בראשותו של אִתַּי, ככתוב: ”וְהַשְּׁלִשִׁת, בְּיַד אִתַּי הַגִּתִּי”[4].

מוצאם של איתי וגדודו

בתלמוד בבלי[5] מבואר שאיתי היה נכרי, וכן פשטות לשון הכתוב, שהיו אתי ואנשיו מהפלשתים שישבו בגת, וכן פירשו כמה מן המפרשים. אך הרד"ק[6] פירש, שהם היו ישראלים שגרו בגת.

לפי המבואר שאִתַּי ואנשיו היו פלשתים, ייתכן כי צבא השכירים הוקם בעקבות הניצחון על הפלשתים. מלבד זאת, לעירו של אִתַּי, גת היו קשרים עם דוד עוד מזמן שהותו אצל אכיש מלך גת[דרושה הבהרה][7].

הערות שוליים

  1. ^ שמואל ב', ט"ו, י"ט-כ'.
  2. ^ שמואל ב', ט"ו, כ"א.
  3. ^ אלכסנדר רופא (מבוא לספרות ההיסטורית שבמקרא, ירושלים, כרמל, 2001, ע"מ 27) טען, כי דברי דוד לאתי נועדו בשביל לבדוק את מידת נאמנותו. אך לדעת שמעון בר-אפרת (מקרא לישראל: שמואל ב', ירושלים, מאגנס, 1996, ע"מ 167), דוד לא רצה להטריח את אִתַּי לנוע אתו ממקום למקום.
  4. ^ שמואל ב', י"ח, ב'.
  5. ^ מסכת קידושין, דף ע"ו עמוד ב', מסכת עבודה זרה, דף מ"ד , הגמרא שם מספרת שאיתי הגיתי שהיה נכרי, ביטל את שם העבודה זרה מעטרת אליל עמון, וכך יכל דוד המלך להשתמש בה
  6. ^ פירוש הרד"ק על שמואל ב', ט"ו, י"ח.
  7. ^ משה גרסיאל, עולם התנ"ך: שמואל ב', תל אביב, דודזון עתי, 1996, ע"מ 85-84.