טריאתלון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף איש ברזל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


טריאתלון הוא ענף ספורט אולימפי המשלב שלושה סוגי ספורט: שחייה, רכיבה על אופניים וריצה. המשתתפים בענף זה נקראים טריאתלטים.

ברוב תחרויות הטריאתלון מתבצעים שלושת המקצים ברצף והמעבר בין מקצה למקצה, על כל הכרוך בו, מהווה חלק בלתי נפרד ממשך התחרות. האימונים של טריאתלטים, להבדיל משחיינים, רוכבים ואצנים למרחקים דומים, מכילים אלמנטים של תכנון ושימור כוחות על מנת לחלקם באופן יעיל לאורך התחרות.

הטריאתלון הוכר לראשונה כספורט אולימפי באולימפיאדת סידני (2000) ושם נקבעו המרחקים האולימפיים.

סוגי טריאתלון

תחרויות טריאתלון נבדלות ביניהן במרחקים. ישנם מספר סוגי טריאתלון "תקניים":

שם שחייה רכיבה ריצה הערות
ילדים גילאי 8-9 100 מטרים  3ק"מ
1 ק"מ
מרחקי הילדים באיגוד הטריאתלון הישראלי.
ילדים גילאי 10-11 200 מטרים 
6 ק"מ
1.5 ק"מ -
ילדים גילאי 12-13 300 מטרים 
8 ק"מ
2 ק"מ -
מיני-ספרינט
נערים (14–15)
500 מטרים 
12 ק"מ
3 ק"מ -
טריאתלון ספרינט 750 מטרים 20 ק"מ
5 ק"מ -
טריאתלון אולימפי 1500 מטרים 40 ק"מ 10 ק"מ -
טריאתלון חצי איש-הברזל 1.9 ק"מ  90 ק"מ
21.0975 ק"מ באירופה רווח יתר המקצה בינוני למרחקים של 2 ק"מ שחייה/ 80 ק"מ רכיבה / 20 ק"מ ריצה.
בישראל - מקצה חצי איש-הברזל זה מתקיים כל שנה בתחרות ישראמן.
טריאתלון איש הברזל 3.8 ק"מ 180 ק"מ
42.195 ק"מ ראו: ריצת מרתון.
דאבל טריאתלון איש ברזל 7.6 ק"מ 360 ק"מ 84.4 ק"מ
טריאתלון איש ברזל משולש 11.4 ק"מ 540 ק"מ 126.6 ק"מ
טריאתלון איש ברזל מרובע 15.2 ק"מ  720ק"מ 168.8 ק"מ
טריאתלון איש ברזל מחומש 19 ק"מ  900ק"מ 211 ק"מ
טריאתלון דקה איש ברזל 38 ק"מ  1800ק"מ 422 ק"מ
טריאתלון דאבל דקה איש ברזל 76 ק"מ  3600ק"מ 844 ק"מ
טריאתלון טריפל דקה איש ברזל 114 ק"מ  5400ק"מ 1260 ק"מ

בנוסף לתחרויות הללו קיימות גרסאות מיוחדות רבות של תחרות הטריאתלון. להלן מספר דוגמאות:

  • "דואתלון" – ריצה, אופניים, ריצה.
  • "אקווטלון" – ריצה, שחייה, ריצה/שחייה וריצה.
  • '"'טריאתלון חורפי: תחרות המתקיימת בתנאי שלג, בדרך כלל מורכבת מסקי Cross Country, רכיבה במסלול הררי וריצה.
  • טריאתלון שטח: שחייה, רכיבה הררית וריצת שדה.
  • טריאתלון "מגדרי": תחרות המיועדת למגדר מסוים או חתך גילאים מסוים.

בעשורים האחרונים התפתחה תופעה נרחבת של שילוב ענפי ספורט שונים לתחרות אחת, והטריאתלון נחשב לדוגמה הבולטת ביותר שלה.

מהלך התחרות

"אזור ההחלפה" לאופניים בטריאתלון של המבורג (2002)

בטריאתלון טיפוסי, מתייצבים המשתתפים לתחרות כשעה לפני הזמן, על מנת לארגן את "אזור ההחלפה". האזור כולל מעמד לאופניים ולידו שטח קטן להנחת בגדים, קסדה, נעליים וכדומה. בתחרויות בהן נקודת הסיום של הרכיבה שונה מנקודת הזינוק, יהיו שני אזורי החלפה: משחייה לאופניים (הנקרא T1 = Transition 1) ומאופניים לריצה (הנקרא T2 = Transition 2). לאחר שאזורי ההחלפה מוכנים, מבוצעת הזנקת התחרות.

השחייה - ברוב התחרויות מתבצע מקצה זה באגם, בנחל, או בים הפתוח. ההזנקה מבוצעת בהתאם לסוג התחרות ולמספר המשתתפים בה: בהזנקה אחת של כל המשתתפים (בדרך כלל בתחרויות איש ברזל ובתחרויות מועטות משתתפים) או בהזנקות קבוצתיות כל מספר דקות, כאשר לרוב הקבוצות נבדלות זו מזו בגיל (בדרך כלל בתחרויות קצרות עם מספר גבוה מאוד של מתחרים חובבים). השחייה מתבצעת לרוב מסביב למסלול סגור המסומן על ידי מצופים, כאשר נקודת הסיום קרובה ככל האפשר לאזור ההחלפה.

ההחלפה הראשונה - מהמים רצים המתחרים אל שטח ההחלפה, שבו הם מחליפים את ציוד השחייה בבגדי רכיבה מהר ככל האפשר. בשל הכללת זמן ההחלפה בתחרות, התפתחו עם השנים בגדים מיוחדים לטריאתלון אשר מתאימים גם לשחייה וגם לרכיבה, ובכך חוסכים את זמן החלפת הבגדים. כיום כוללת ההחלפה בקרב טריאתלטים מקצוענים רק הסרתם של משקפי השחייה וכובע השחייה וחבישת קסדת אופניים ומשקפי רכיבה. נעלי הרכיבה החדישות מחוברות לדוושות האופניים והמתחרה נועל אותם למעשה תוך רכיבה. מאזור ההחלפה יוצא המתחרה בריצה עם האופניים, עד מחוץ לשטחי ההחלפה, שם ניתן לעבור לרכיבה.

הרכיבה מתנהלת גם היא לרוב סביב מסלול סגור, ובסיומה מתבצעת ההחלפה השנייה הכוללת הצבת האופניים במעמד, הסרת הקסדה, ונעילת נעלי ריצה. לאחר מכן יוצאים המתחרים למקצה הריצה.

חוקי התחרות העיקריים

  • המתחרים: נהוג להבדיל בין טריאתלטים "מקצוענים" לבין "חובבים", המהווים את רוב המתחרים בטריאתלון. עוד בשלב ההרשמה המתחרים נחלקים לפי קטגוריות מין וגיל, בדרך כלל במרווחים של חמש שנים בין קטגוריות הגיל. חלוקה זו משמעותית בעיקר עבור החובבים, ומאפשרת להם להשוות את הישגיהם לאלה של בני אותו גיל ומין.
  • בתחרויות רבות, ובמיוחד במרחקים הגדולים, קיימת מגבלה על הגיל המינימלי המותר בהשתתפות (בדרך כלל 18).
  • תחרות הטריאתלון הנה אישית ואסור למתחרה להיעזר בכל אדם שהוא, מתוך התחרות או מחוצה לה. יוצאות מכלל זה ה"תחנות" המפוזרות לאורך המסלול ומציעות למתחרים מזון ושתייה.
  • רוכבים מעוניינים לרכוב בסמיכות לרוכב אחר, על מנת להקטין את החיכוך עם האוויר: במשך שנים רבות נחשבה רכיבה בסמיכות (דראפטינג) לעבירה הגוררת פסילת משתתף, אך עם הפיכת הענף לספורט אולימפי הוסר האיסור על כך בחלק מהתחרויות.
  • בתחרויות טריאתלון מושם דגש רב על בטיחות לכל אורך התחרות: הכניסות והיציאות משטחי ההחלפה נעשות בצורה מבוקרת, ציוד בטיחות לרכיבה על אופנים ותקינותם המכנית נבדקים בטרם כל תחרות ומהווים תנאי להשתתפות בתחרות.

הבדלי טכניקה בין טריאתלון לבין שחייה, רכיבה וריצה

בשל היות הטריאתלון תחרות משולבת, נדרשת התאמה של טכניקות השחייה, הרכיבה והריצה הרגילות לתנאים הבלתי רגילים של טריאתלון. התאמת הטכניקות משמעותית מאוד להישגי המתחרים.

שחייה

השימוש ברגלים בשחיית טריאתלון קטן משמעותית מאשר בתחרות שחייה רגילה, בשל הצורך לשמור את הכוח ברגליים למקצה הרכיבה והריצה.

מתחרים רבים משנים מדי פעם תוך כדי התחרות את סגנון השחייה שלהם על מנת להתמודד עם מערבולות וגלים, וכן לשם שמירת אנרגיה למשחה הארוך.

השחייה, שמתבצעת לעיתים בדבוקה, שונה לחלוטין משחייה במסלול מופרד בבריכה, ועל המתחרה להיזהר שלא להיפגע ולא לפגוע במתחרים אחרים, לשמור על נתיב קרוב ככל האפשר לסימון ולשם כך להרים את הראש מדי פעם על מנת שלא לסטות מהמסלול. כמו כן עשויה השחייה לכלול צלילות לצורך התחמקות מגלים, וכן "תפישת גלים" בדרך חזרה אל החוף על מנת להגביר את המהירות תוך שימור אנרגיה.

טריאתלטים רבים כוללים באימוני השחייה שלהם שחייה בים פתוח לשם ההתנסות בתנאי השחייה השונים לחלוטין מאלה של בריכת שחיה. היות שלעיתים קרובות טמפרטורת הים קרה מאוד, הביא הדבר לפיתוח חליפות שחיה מיוחדות עבור טריאתלטים. חליפות אלה הנקראות Aquablade, שומרות חום, מגבירות את כוח הציפה ומקטינות את החיכוך עם המים – שני גורמים המגבירים את מהירות השחייה. כיום השימוש בחליפות שחייה חוקי כמעט בכל תחרויות השחייה וההיתר להשתמש בהן לרוב נקבע בבוקר התחרות לפי טמפרטורת המים, מכיוון שהן מהוות יתרון יחסי.

רכיבה

שלא כמו במרוצי אופניים, בהרבה תחרויות טריאתלון אסורה עדיין ההיצמדות לרוכב (דראפטינג). הדראפטינג נעשה בדבוקה (שני רוכבים ומעלה) ומטרתו לחסוך באנרגיה (עד כ-25%) ומאמץ על השרירים כאשר הראשון בדבוקה הוא ש"חוסם" את מרבית הרוח. איסור זה אינו קיים במשחקים האולימפיים ובתחרויות המאורגנות על ידי ה-ITU, ואף ישנן לא מעט תחרויות מאורגנות בארץ שמאפשרות רכיבה מסוג זה (במקצי הנוער בעיקר). בשל האיסור על הרכיבה בדבוקה, רמת הקושי של הרכיבה בטריאתלון גבוהה יותר - בדומה לתחרויות אופנים שהן " מרוץ נגד השעון". בעת רכיבה בטריאתלון יעדיפו טריאתלטים רבים סיבוב מהיר יותר של הדוושות ושימוש בהילוכים נמוכים בהשוואה למקובל במרוצי אופנים, וזאת על מנת להפחית את העומס על שרירי הרגלים הפעילים בריצה אשר תחל בסיום הרכיבה.

ריצה

המאפיין הייחודי הבולט ביותר של מקצה הריצה בתחרות טריאתלון נובע מהיותו המקצה האחרון. שרירי הגוף עייפים מאוד עוד בטרם תחילת הריצה. ההשפעה של עייפות זו, יחד עם שינוי צורת התנועה של הגוף מהתנועה המונוטונית של רכיבה לריצה, חזקה מאוד ומתוארת לפעמים על ידי טריאתלטים כיוצרת הרגשה של מעין "ריצת חלום" או "רגלי בטון" - תחושה שהרגלים נעות אך הגוף אינו מתקדם. תחושה זו עוברת לאחר כמה מאות מטרים של ריצה, כאשר הגוף מתרגל לתנועת הריצה. לשלב הראשון של הריצה מתווסף לפיכך גם קושי נפשי. על מנת להתגבר עליו כוללים הטריאתלטים באימוניהם תרגולים של מעבר זה.


ראו גם

קישורים חיצוניים


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34342756טריאתלון