איסור כריתת ברית עם עובדי עבודה זרה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

איסור כריתת ברית עם עובדי עבודה זרה הוא כמשמעו, איסור תורה לכרות ברית עם גוים עובדי עבודה זרה, כדי שלא ימשכו את עם ישראל אחריהם.

מקור

נאמר בתורה, לגבי שבעת עמי כנען שבאו בני ישראל לכבוש: ”לֹא תִכְרֹת לָהֶם וְלֵאלֹהֵיהֶם בְּרִית”[1]. האיסור מופיע פעמיים נוספות בתורה[2]. משמעות הפסוק היא שאין לכרות ברית שלום עם הכנענים, אלא להשמידם. במקרה שבכל אופן נצרך לכרות להם ברית כיון שלא הצליחו לכובשם, נחלקו הראשונים האם צריך להתנות איתם קודם לכן שיפרשו מעבודה זרה[3], או שדי במה שהם עבדים לישראל, וניתן לחייבם שלא לעבוד עבודה זרה רק אחרי כן[4].

שאר האומות

נחלקו הראשונים האם האיסור קיים לגבי שאר האומות העובדות עבודה זרה.

יש הסוברים שדין זה חל על כל האומות, ולא רק על שבעת העממים[5]. יש המפרשים שמקורם מכך שהתורה ציוותה לקרוא לכניעה לפני כבישת עיר, דבר הכולל פרישה מעבודה זרה[6], ויש שמבארים שמאחר וטעם האיסור הוא שמא ימשכו את ישראל לעבודה זרה, אין סיבה לחלק בין שבעה עממים לשאר האומות[7].

לעומתם, יש חולקים שהאיסור נאמר על שבעת העממים בלבד, ועם שאר האומות ניתן לכרות ברית גם כשאינם מתחייבים לפרוש מעבודה זרה[8], כהבנה הפשוטה בפסוק. קיימים כמה ביאורים בטעמם: משום שהם האדוקים ביותר בעבודה זרה[9], כדי שנכבוש את כל הארץ ולא נשאיר מהם שריד[10] ושאלו הגויים יושבים בקרב עם ישראל, ועל כן יש חשש גדול יותר שימשכו אותם לעבודה זרה[11].

יש מי שכתב שלשיטת האוסרים לכרות ברית לשאר אומות, אין למדינת ישראל להשתתף באו"ם[12].

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34279201איסור כריתת ברית עם עובדי עבודה זרה