האיסור לכהן להורות בשכרות

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
האיסור לכהן להורות בשכרות
(מקורות עיקריים)
מקרא ספר ויקרא, פרק י', פסוק ט'
תלמוד בבלי מסכת כריתות, דף י"ג, עמוד ב'
ספרי מניין המצוות ספר החינוך, מצווה קנ"ב

ספר המצוות, לאו ע"ג

האיסור לכהן להורות בשכרות אוסר על כהן להורות בהלכות התורה כשהוא שיכור. אף שמקור האיסור נאמר על שבט הכהונה, אך בראשונים הרחיבו את האיסור כלפי כל מורה הוראה בישראל.

לדעתו של רבי יהודה האיסור אינו מוגבל להוראה אחרי שתיית יין, אלא גם להוראה אחרי שתיית משקאות משכרים אחרים[1].

מקור האיסור

מקור האיסור מופיע בחומש ויקרא פרשת שמיני:

וַיְדַבֵּר ה' אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר. יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם. וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר. וּלְהוֹרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַחֻקִּים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֲלֵיהֶם בְּיַד מֹשֶׁה.

הכהנים נחשבים בתורה, כמורי ההוראה בישראל, ולכן עוסק האיסור בכהנים[2]. לדעת הרלב"ג האיסור בכהנים חמור יותר מבאלו שאינם כהנים:

וּלְהוֹרֹת ..זה לכהן באזהרה לפי מה שנתבאר בזה המקום, וישראל אינו באזהרה, לפי שזה הדין יותר ראוי בכהן כי השגגה תהיה בהוראתו תזיק יותר לפי שהוא משותף לכל ישראל בעניין ההוראה כעניין שנאמר "יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב.." (דברים, ל"ג, י') ו.."כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט..וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם " (דברים, י"ז, ח') ואין העניין כן בישראל המורה הוראות

פירוש הרלב"ג לספר ויקרא, פרק י', פסוק י"ב

הרחבת האיסור לכל מורה

פרשת איסור עבודה והוראה בשכרות כפי שמופיעה בתורה

הספרא מרחיב את האיסור לא רק כלפי כהן, אלא לכל מורה הוראות בישראל. פרשני הספרא מסבירים כי האיסור בתורה נכתב על כהנים מאחר שלדעת התורה יש לכהנים לפעול כמורי הוראה לעם הרחב,[3] אולם אין תפקיד ההוראה נחלה בלעדית לכהנים.[4]

בספר יוחסין השלם מובא כי הכהנים שמשו בימי התנאים ואף בימי האמוראים כמורי הוראות בתורה ומייסדי התורה שבעל פה.[5] יש אף המרחיבים את פעילות הכהנים כמורי הוראה לתקופת הגאונים.[6]

תחולת איסור ההוראה

הספרא והתלמוד, פרשו את כוונת הכתוב להוראה במקצועות אלו דווקא:[7]

משמעות ציווי התורה לכהנים להורות בהלכות התורה
ביטוי המקרא שיטת הספרא התלמוד בבלי[8]
ולהבדיל בין הקדש ובין החל דיני ערכין דמין וערכין חרמין והקדשות[9]
ובין הטמא ובין הטהור דיני טומאה וטהרה דיני טומאה וטהרה
ולהורת את בני ישראל הוראות[דרושה הבהרה] הוראה
את כל החקים הוראת מדרש מדרשות
אשר דבר ה' אליהם הוראת הלכה הלכה
ביד משה הוראת מקרא תלמוד

בגדרי ההוראה האסורה נחלקו תנאים וראשונים[10]:

  • הוראה הידועה לכל, ואפילו הצדוקים מודים בה, אינה אסורה[11].
  • הוראה שאינה מביאה לידי מעשה אף היא אינה אסורה, אלא אם כן המורה הוא חכם שלא ייתכן שידרוש ברבים בלי שיורה הוראות[12].
  • לדעת רש"י, האיסור להורות הוא רק בהלכה פסוקה ומעשית, ולא נאסר פלפול בתורה שמטרתו אינה מעשית[13].
  • לדעת הרמב"ם חכם "הקבוע להוראה" אסור לו ללמוד כל לימוד שהוא בעודו שיכור, כיון "שלימודו הוראה היא"[14].

עונש המורה בשכרות

לפי משמעות המקרא, יש לאיסור תוקף של כל איסור לאו שעונשו מיתה[דרושה הבהרה].[15] לדעת הספרא ישראל שהורה בשכרות אינו חייב מתיה מאחר שהתמעט מהפסוק "יכול יהו ישראל חייבין מיתה על ההוריה. תלמוד לומר: "אתה ובניך אתך... ולא תמתו", אתה ובניך במיתה, ואין ישראל חייבין מיתה על ההוריה".

לפי דרכו של בעל הספר החינוך, אין עונש מוות לכהן לפי הכלל שכתב בספרו, שאין עונש מוות על איסור חסר מעשה ואין דיבור נחשב כמעשה לחייבו מוות[דרושה הבהרה].

מוני המצוות

הרמב"ם וכן ספר חינוך אינם מביאים את האיסור כלאו בפני עצמה, אלא ייחד עם האיסור לכהן להקריב קרבנות בשכרות.

הרמב"ן חולק ולדעתו יש למנות אותם בשני מצוות נפרדות[דרוש מקור].

טעם האיסור

לפי פרשנות המקרא, סיבת האיסור לכהן להורות בהלכות התורה כשהוא שיכור הוא כי היין מבלבל לכל אדם את דעתו הצלול ולא יוכל להבחין בדקדוק הלכתי. אולם, רבי דובער שניאורי, האדמו"ר האמצעי מאדמו"רי חב"ד מרחיב את הדיבור בביאורו כי למען הבחנה בין טמא לטהור דרוש כל אדם לחכמה צלולה ודעה מיושבת -דברים שמקורם בספירת החכמה, ו"שורש הקבלי" של כהן הוא מספירת החסד -שמושרשת בספירת החכמה. לכן, לפי האדמו"ר, התורה דורשת מהכהן להורות בהלכותיה. ואילו יין מושרש בבינה -שממנה מסתעפת אש ודין קשה. ומחמת ההתנגדויות של שתי ספירות הללו, הקדוש ברוך הוא אסר לכהן להורות בתורה כשהוא תחת השפעה של יין המשכר.[16] הרב מנחם רקנטי מפרש את האיסור כתוצאה מכך שיש לבני ישראל לשמור על קדושת מחנתם כפי הכתוב "וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ" (דברים כג טו) ומכיוון שהתורה (המקדש את מחנתם במצוות) היא בא ממדת החסד, והוראת הכהן נחשב כ"הוראת חסד" כפי הכתוב "וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ" (משלי לא כו) -אין לפגל ההוראה בהלכות התורה ביין שמגביר מדת הדין ובכך יתחלל קודש.[17][18]

הערות שוליים

  1. ספרא, שמיני, פרשה א
  2. פירוש "עזרת כהנים" לספרא דף לד. פירוש רבינו יונה לחומש (ירושלים תש"מ). פירוש הש"ך לפרשת שמיני'; וכך גם בספרות המחקר: עולם התנ"ך, ויקרא, ו', ב'; י', י"ב. אילו לפי משמעות המאירי למסכת פסחים,
  3. פירוש ה"תורה והמצווה" להרב המלבי"ם לפרשת שמיני
  4. פירוש עזרת כהנים לספרא
  5. תקנת השבים (צדוק מלובלין), דף ל"א. וגם לדעת המאירי, סתם כהן משתדל בהוראה תורנית -בית הבחירה למסכת פסחים דף מט עמוד א
  6. מבוא של פירוש רב שמואל בן חפני גאון לתורה (על פי תשובות רב שר שלום גאון 975 עמוד ח, אגרת רב שר שלום גאון דף קיח הערה א)
  7. ספרא לפרשת שמיני סעיף קטן לז, רש"י למסכת כריתות דף יג עמוד ב
  8. תלמוד בבלי, מסכת כריתות, דף י"ג, עמוד ב'
  9. כדוגמה, לפדות "צינורא" של הקדש צריכה להיעשות על ידי עשרה כהנים -רש"י סנהדרין דף פח עמוד א
  10. ראו מחלוקת תנא קמא ורבי יוסי בר יהודה, תלמוד בבלי, מסכת כריתות, דף י"ג, עמוד ב', לעניין הוראת "תלמוד", ובשיטות הראשונים במחלוקתם, כפי שסוכמו באנציקלופדיה תלמודית, ערך הוראה, כרך ח טור תצה והלאה
  11. ספרא לפרשת שמיני סעיף קטן לז, רש"י למסכת כריתות דף יג עמוד ב
  12. כריתות שם, משנה תורה לרמב"ם, ספר ביאת מקדש, הלכות א, פרק ג'
  13. ראו בדעתו רד"ל לכריתות שם (הובא ב"אוצר מפרשים" לסוף "ש"ס וילנא החדש")
  14. משנה תורה לרמב"ם, ספר ביאת מקדש, הלכות א, פרק ד'
  15. מסמיכות פרשה זו למעשה נדב ואביהוא דרש רבי אליעזר בן הורקנוס (תלמוד_בבלי, מסכת עירובין, דף ס"ג ע"א) כי הם נענשו למוות על שהורו בפני משה רבן.
  16. מאמרי אדמו"ר האמצעי "קונטרוסים", עמוד 546
  17. פירוש הרקנטי לתורה עם ביאור הלבוש
  18. טעמי המצוות להרקנטי
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0