אונומטופיה

המילה "בקבוק" היא דוגמה לאונומטופיה

אוֹנוֹמָטוֹפֵּיָה או אוֹנוֹמָטוֹפֵּאָה (על פי האקדמיה ללשון העברית: תַּצְלִיל) היא מילה או צירוף מילים שצלילם מזכיר את הדבר שהם מסמנים. לדוגמה: הפועל צפצוף, והשם בקבוק. ביוון העתיקה סברו שתצליל הוא מקורה של השפה כולה, אך דעה זו נדחתה במדע המקובל. עם זאת, במחקרי בלשנות משווה ושיטות מחקר מגוונות, עדיין בוחנים גישה זו. יש אישוש לכך שחלק נרחב מן השפות המדוברות אכן מקורו במילות תצליל. המונח מתאר הן שימוש במילים בשפה הטבעית אשר נוצרו כתוצאה מחיקוי של צלילים בטבע, והן שימוש מושכל בצליל מחקה-משמעות בספרות, ברטוריקה ובשירה.

מקור המילה והגדרתה

התואר 'אונומטופאי' בא מן הפועל היווני ὀνοματοποιία אונומטו-פואיאה המורכב משתי מילים ὄνομα אונומה - שמשמעותו שם, ו "ποιέω פוֹעֵיוּ שמשמעותו יוצר, כלומר יוצר שמות. באונומטופיה נעשה שימוש במילים שצליל הגייתן מזכיר או מחקה את המסומן שלהן. לדוגמה בעברית המילים "בקבוק", " רישרש", "זימזם", "טפטוף" הן אונומטופיות. לקבוצת מילים זאת יש מעמד מיוחד בחקר השפה והוא שגם בלשנים שמצדדים בגישה שהשפה שרירותית מודים שלאונומטופיה יש להתייחס בצורה שונה. האונומטופיה שימשה כראיה לטובת פילוסופים שהחזיקו בדעה שהשפה טבעית במחלוקת לגבי טבע או הסכמה בלשון.

תצלילי עבר נפוצים בשפה

בשפה האנושית בכלל ובעברית בפרט יש מילים רבות שמקורן בצלילים מן הסביבה. אך הֶקשר זה אבד להם עם הזמן בגילגולי ההגיה ובתוך שינויי הצורה של השפה ממגוון סיבות. מחוסר יכולת להוכיח חד-משמעית השתלשלות מילים מתצלילים, זיהוי מקורות תצליליים של מילים נחשב אטימולוגיה עממית לא-מדעית. מילה מוגדרת כאונומטופיה אך ורק אם החיקוי נשמר באופן ברור ומכוון לכך.

שינויים שחלים בשפה גורמים לעיתים לאיבוד הצליל המקורי שנועד למילה, ובכך המילה חדלה להוות תצליל. הסיבות לאבדן הֶקשר התצליל בעברית החדשה הן שינויי ההגיה של השפה המביאה להגיה שונה מזו המקורית, השפעת הגיית העיצורים המשתנית לפי כללי הדקדוק, ושינויי התנועות בתבניות השפה העברית: הטיות הפועל ובנייניו ומשקלי שמות העצם.

חילופי הגיה הבאים עם הזמן, לעיתים מאבדים את הצליל המקורי שנועד למילה. למשל המילים ציפור ושיר במקורן היו עם הגאים שורקים ואחריהם רטיטה, המחקים את השריקה והרטט המושמעים ממקור הציפור. בארמית ברכת צפרא טבא (בוקר טוב) נגזרת מקול הציפורים המצפצפות עם שחר. אך הצד"י והשי"ן, שתיהן נשתנו, אולי אפילו במעבר לעברית המקראית ולארמית הרשמית, ובוודאי שהשתנו מאז ועד ימינו, ואין מזהים בהם יותר את התצליל המקורי.

השפעת כללי ההגיה: שינויי היגוי אותיות בג"ד כפ"ת לחוככות אם הן באות אחרי תנועה (כלומר אחרי עיצור המונע בתנועה) גורם לאיבוד התצליל המקורי. וכך המילה המקראית דלף ואפילו הפועל החדש טפטף מאבדים את הצליל המקורי עקב השתנות הגיית האות פ"ה הרפֿה בצליל שפֿתי-שיני חוכך אטום (חוכך - כלומר לא סתום כמו בפ"ה הדגושה, ואטום - כלומר לא קולי כמו באות בי"ת). מילים דומות לדֶלֶף באנגלית הן drip טפטוף וגם drop טיפה, ומכאן בהשאלה למשמעות נפילה בשפה זו. גם באנגלית למילים אלו אבד הֶקְשֵׁר התצליל, כאשר הגיית האות r השתנתה מרטיטה ללשונית שפתית פתוחה באנגליה, וביותר בארצות הברית. דוגמה נוספת להשפעת כללי הבג"ד כפ"ת הוא אבדן צליל הפעפוע והבעבוע בהטיית הפּוֹעַל "נובע" ובַשֵּׁם "נביעה". הדיו נשמרים במילים רבות הקשורות במים כמו מבוע, בועה ומקווה (בקו"ף גרונית ווי"ו מעוגלת w). ובאופן דומה גם בשפות אחרות, לדוגמה באנגלית bubble ripple, ובלטינית aqua אקווה.

השפעת שינויי התנועה: בעברית וברוב השפות השמיות משמעותן העיקרית של המילים נסמכים על עיצורי השורש (שורש כת"ב הוא היסוד של הפועל "כותב" או "כתבו", של העצם "מכתב" או "כְּתִיב" ושל התיאור "כָּתוּב") ואילו התנועות משמשות להטיה וקביעת התצורה בבנייני הפועל ומשקלי השם. לעומת שפות בהן התנועה נשמרת ואף חשובה למשמעות המרכזית של המילה, התנועות בעברית ובאחיותיה משתנות והצליל המקורי של המילה מתעוות. לדוגמה במילה בהמה ניתן לשמוע הן את צליל קולם של הכבשים והעיזים בֶּה, והן את קולם של הבקר מוּ (בקמץ מעוגלת). אך בהטיית הפועל "מתבהמים" צלילים אלו אובדים. כך גם "חוּכַא" בארמית שפירושו צחוק המושמע מן החיך שבפה, איבד את משמעות התצליל בעוברו לשם הפעולה "חיוך", והגיע לעברית כך.

יחד עם זה, מעבר קל ופשוט בין תצורות הפועל לתצורות השם, ובין שמות עצם לפעלים ותיאורים יצר מילים רבות שמקורן העתיק הוא צלילי, הנובע מפעולות עם ועל החפצים שבהם מדובר - כמו פיצוץ ופצצה, תיפוף ותופים, או מקולות האדם המושמעים עם הפעולה המתוארת - כמו המילים רוח, רחרוח, נחירה, וחרון, אף ואנפוף, נשיפה ונפש, הֲפָחָה ופחם (במקור: המכשיר להפחת הרוח), יניקה שקיקה תינוק ויונק, גמיעה בליעה גמילה גמל וּגם בֶּלַע, הד והדהוד, עד ועדות, ועוד.

סוגי האונומטופיה

בבלשנות נהוג לחלק את האונמטופיה לסוגים:

1. אונומטופיה אקוסטית - קבוצת המילים שמחקות את הצליל שמייצר הגוף אותו הם מתארים (ובלעז: צליל הרפרנט שלהן). דוגמה מוכרת היא השמות cuckoo באנגלית, kakuk בהונגרית, Kuckuck בגרמנית וקוקייה בעברית - שם דומה בשפות שונות, לציפור על ידי חיקוי קולה ובהתאם למבטא המקובל לאותה שפה. המילונים בעברית, רובם ככולם, מציינים את המילה 'בקבוק' כאונומטופאית, וכך כתב הרד"ק:

" 'בקבוק' הוא כלי חרש או זולתו שפיו צר ולפיכך נקרא בקבוק כי כאשר שותה בו אדם או שופך ממנו עושה בקבוק"

— רד"ק שורשים, בקבוק.

עקב שינויי הצורות בעקבות הדקדוק העברי, פעמים רבות אובד ההקשר לתצליל, למשל נקש - מילה שמקורה כנראה דו או תלת עיצורי ללא תנועות, ומקבילותיו בשפות אירופיות דוגמת knock קנאק ביידיש, ובערבית طرق טרק. בכולם חל שינוי באופן ההגיה המקורי והמילה מאבדת אף בצורתה הקרובה ביותר למקורית, מעט ממשמעותה כתצליל.

2. אונומטופיה פונוקינטית (תצליל בהנעה קולית - מיוונית κινηο ניידות והנעה קולית כלומר תנועות אברי הקול) - מילים שבהם חיקוי הקולות המושמעים מאברי הקול האנושיים בשעת ביצוע פעולות: לדוגמה, הצליל המופק מהלשון והאף בשעת הליקוק והיניקה בפעלים "ינק", "שקק", ו"ליקק" (ודומות לה בגרמנית lecken, trinken באנגלית lick, drink). כך גם בליעה וגמיעה .

3. אונומטופיה פונומטפורית (צלילי חיווי) - מילים שהאדם מפיק בתרבות לשונית מסוימת על מנת להביע רגשות או חוויות. במילים אלו מזהים מורפמות שמכוח צלילן מעניקות הקשר לשורש המילה. לדוגמה הפועל אווה (רצון חזק) - הנובע מצליל השמחה או התחנונים "הו-הא!" המילה אבוי וביידיש "אוי וויי" כהבעת חלחלה ופחד, אך גם מילים בשפה כמו רטט ורעד - הנובעות מצלילי הגוף המביע את רגשותיו. השמעה נמשכת של האות מ"ם, "מממ" - לציון מזון טעים. וכדומה

4. אונומטופיה ויזואלית (תצליל נחזה) - מילים אשר תנועת אברי הדיבור בעת הגייתן מזכירה תמונה של חפץ או סיטואציה. כמו מילת השאלה בעברית מה, המשאירה את האדם פעור פה בהפתעה, והמילה "סוד" - הנאמרת תוך עיגול הפה ומציינת את צורת הפה בעת אמירת סוד, וכך גם המילה חיריק (והביטוי המקראי חירוק שיניים) הנאמרת תוך הצמדת השיניים וחשיפתן מבעד לשפתיים, על מנת להשמיע את התנועה. דוגמה מובחנת יותר היא המילה המקראית נִפתּוּל, ובעברית החדשה פִּתּוּל, וכך גם עִגּוּל ועִקּוּל. אמנם זהו למעשה אימוץ של משקל קִטּוּל, אך מהשימוש במקרא נראה שמקורו בצורת הפה הרומזת לתיאור אותו רוצים להשיג. המילה הצרפתית bobine שמשמעה "סליל", מבוטאת גם היא בעיגול הפה, ומוכרת כאונומטופיה.

דוגמאות למילים אונומטופֵיות

מילים המתארות קולות וצלילים הן בדרך-כלל אונומטופיות. בעברית נפוצות גם מילים אונומטופיות המייצגות גם שמות עצם ותארים. להלן מספר דוגמאות:

• ייצוגים לשוניים של קולות בעלי חיים: ביטויי הפועַל בעברית אמורים לייצג את התצליל, אך בחלקם איבדו את משמעותם המקורית:
  • כלב: נבח (ובעברית החדשה: הב הב, או האו) חתול: יללה - מיאו, פרה: געוּ - מוּ, חמור: נעירה - אִיָה, ציפור: צפירה וציוץ - צפצוף, צויץ, אווז: וברווז: געגוע גע-גע ובאנגלית קוואק, יונה: הומה גירגור, כבשה פעה בֶאֶ-אֶ-אֶה
• שמות חיות וסוגי חיות: על שם קולותיהם הטיפוסיים
  • ציפור על שם הצפרוּר (בריש רוטטת)
  • צרצר מצרצורי החיזור, קוקייה - המשמיע "קוּקוּ", צפרדע המקרקר "דּע דּע", סיקסק
• שמות עצם ותיאורים מצליל הקשור בהם:
  • בקבוק - נגזר מהצליל המופק בהתרוקנו, פקק, פינג פונג, פיצוץ/פצפוץ
  • כפכף (לפי אחת הסברות)
• תיאורי קולות:
  • קולות פעולה: זמזום, רשרוש, גרגור, שקשוק, קשקוש, צלצול, דינדון, שכשוך
  • תיאורי דיבור: לחש לחשש, גמגם, המהם, אנפף, הדהוד, הד, עד, עדות, דבר, פטפוט, לעלע, להג, לעג,
• בסביבת האדם וגופו
  • קולות הקשורים בתגובות גוף: רעד (ברי"ש רוטטת), רטט, ברד, קרר, קרח (באנגלית: afraid), שיהוק (אנגלית hickup), גיהוק, פיהוק
  • מילים מקולות אפיים וגרוניים: אף, נפש, נשף, נשם, נפח, נחר (בערבית אנף, באנגלית נוז)
  • מילים הקשורות בהשמעת אותיות שורקות: שרק, שר, לחש, לחשש, נחש, לוחך, שקט, הס, שתק, אש (לוחשת),
  • קולות הקשורים במים: טיפה וטפטוף, בעבוע, פעפוע, מקווה, מטר
  • מילים הקשורות בקול האש הלוחשת (כולל מילים ובהן צליל פֿ רפויה) שרפה, בערה, אפר (ומקבילתן fire, burn, ash)
  • מילים מקולות שמחה ועצב עתיקים: יללה הלל, צחוק, שחוק, שיהוק, חכה (חיוך, חה חה), לצץ (לץ)

אונומטופֵיָה כאמצעי ספרותי

בשירה משמשת לעיתים מילה אונומטופיית אחת לחידוד המשמעות של מספר מילים קרובות אליה, המשתמשות באותו צליל. דוגמה טובה לשימוש כזה ניתן למצוא בשתי השורות הבאות, מאת המשורר זלי גורביץ':

חוֹפֵר חוֹפֵר בְּחוֹל נוֹזֵל

לַהֲפוֹך שֶׁטָח לְבוֹר צֵל

המילה "חופר" אונומטופאית, כי הצליל "ח" מחקה את צליל חדירת האת (או הציפורניים) לאדמה^{[דרוש מקור]}. החזרה על המילה פעמיים מחדדת את התמונה הצלילית של פעולת החפירה (חזרה על חדירה לקרקע). חזרתו של הצליל במילים נוספות בשתי השורות הללו (בחול, להפוך, שטח) הופכת את פעולת החפירה לתמונה צלילית כוללת, המתרחשת במקביל לשיר כולו. כמו כן, צליל ה- o שחוזר בשורות אלו (חופר, בחול, נוזל, להפוך, בור) מחדד את תחושת העומק והתת-קרקעיות של צליל החפירה.

גם בתנ"ך ניתן למצוא פסוקים אונומטופאיים. בפסוק "כקול הסירים תחת הסיר כן שׂחוק הכסיל" (קהלת ז, ט), הצליל "ס" החוזר ארבע פעמים (שלוש פעמים כ-ס',אחת כ-שׂ') בפסוק מזכיר את רחש שריפת הסירה הקוצנית. בצורה דומה, בפסוק "לכן, כאכול קש לשון אש וחשש להבם ירפה שרשם כמק יהיה..." (ישעיהו ה, כד) מחקה הצליל החוזר "ש" את קולה של האש האוכלת את כל הנקרה בדרכה.

ראו גם

• מצלול (ספרות)

קישורים חיצוניים

• זיוה שמיר, שירים ופזמונות גם לילדים - לחקר שירת ביאליק לילדים ולנוער, הוצאת פפירוס, 1986, הפרק: זיק ברק-נור, הך! - למעמד האונומטופיאה בשירי הילדים של ביאליק, עמ' 145–152.
• המילה המזמזמת רוביק רוזנטל על התצליל
• אונומטופיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אונומטופאה, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אונומטופיה35656743Q170239