אמל-מרדוך
אָמֵל מְרדוך או אָמֵל מְרֹדַךְ או בכינויו המקראי אֱוִיל מְרֹדַךְ, היה בנו ויורשו של נבוכדנצר השני. כיהן כמלך בבל, מחודש אלול בשנת 397 לפנה"ס עד חודש תשרי בשנת 375 לפנה"ס, בנו (או אחיו),[1] בלשאצר מלך תחתיו.
דמותו במקרא
כינויו המקראי אויל מרודך, משמעותו איש-מרדוך awīl-Marduk (מרדוך נחשב לראש פנטאון האלילים בבל), נחשב למלך סבלן כלפי העמים הכבושים אשר היו בחסותו, יותר מאשר אביו. מעשיו הציתו מחדש את תקוות גולי יהודה לחידוש מלכות בית דוד, אשר הנצר האחרון שלה היה יהויכין בן יהויקים, שישב בכלא הבבלי.
המקרא מספר שבסוף שנת המלכתו שחרר את יהויכין מלך יהודה מכלאו, כעבור 37 שנה מאז שאביו נבוכדנצר הגלה אותו לבבל בשנת 597 לפנה"ס. השחרור אירע בסוף חודש אדר שנת 561 לפנה"ס, מספר ימים לפני חגיגות ראש השנה הבבלי בתחילת חודש ניסן.
"וַיְהִי בִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְגָלוּת יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ-יְהוּדָה בִּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ נָשָׂא אֱוִיל מְרֹדַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת מָלְכוֹ אֶת-רֹאשׁ יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ-יְהוּדָה מִבֵּית כֶּלֶא. וַיְדַבֵּר אִתּוֹ טֹבוֹת וַיִּתֵּן אֶת-כִּסְאוֹ מֵעַל כִּסֵּא הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ בְּבָבֶל. וְשִׁנָּא אֵת בִּגְדֵי כִלְאוֹ וְאָכַל לֶחֶם תָּמִיד לְפָנָיו כָּל-יְמֵי חַיָּיו. וַאֲרֻחָתוֹ אֲרֻחַת תָּמִיד נִתְּנָה-לּוֹ מֵאֵת הַמֶּלֶךְ דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ כֹּל יְמֵי חַיָּו"
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
הערות שוליים
- ^ רש"י ד"ה, [דניאל ה, א ד"ה בלשאצר מלכא]
| הקודם: נבוכדנצר השני 442–397 לפנה"ס |
מלך ממלכי בבל בתקופה הנאו-בבלית 375-397 לפנה"ס |
הבא: בלשצר 375–372 לפנה"ס |
