אוח מצוי
 אוח מצוי
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | דורסי לילה |
| משפחה: | ינשופיים |
| סוג: | אוח |
| מין: | אוח מצוי |
| שם מדעי | |
 Bubo bubo
| |
| תחום תפוצה | |
| |
האוֹחַ המצוי, אוח עיטי או אוֹחַ איראסיאני (שם מדעי: Bubo bubo) הוא מין אוח שתפוצתו העיקרית היא באירופה ובאסיה והוא דורס הלילה הגדול ביותר.
תיאור
האוח הוא עוף גדול, למעשה זהו דורס הלילה הגדול בעולם. כללית הנקבה גדולה בממדיה מהזכר. משקל הזכר בין 1.5 ל-3 קילוגרמים, הנקבה עשויה להגיע ל 4.2 ק"ג. מוטת כנפיו הפרושות יכולה להגיע ל-160 ס"מ (זכר) ועד 200 ס"מ (נקבה). הזכר והנקבה דומים בצבעיהם.
לאוח שתי נוצות ציציות דמויות קרניים מעל העיניים. עיני האוח גדולות וחומות / כתומות.
תפוצה
תפוצה: לאוח שני תת-מינים בישראל, צפוני (B. b. interpositus, אוח עיטי) ודרומי (B. b. ascalaphus, אוח מדברי), והם נבדלים ביניהם בעיקר בצבע ובגודל; תת-המין הצפוני גדול וכהה מתת-המין הדרומי. ההבדל בגודל מתאים לכלל ברגמן. תת-המין הצפוני נפוץ בחלקים ניכרים של אירופה ואסיה, ותת המין הדרומי שכיח בצפון אפריקה, במזרח התיכון ובחצי האי ערב.
בישראל נפוץ האוח באזורים הרריים, החל מהחרמון בצפון ועד דרום הנגב.
מקום חיוּת אופייני: האוח נוהג לצוד במקומות פתוחים, אך לרוב הוא מקנן במצוקים. קיני האוח ממוקמים בדרך כלל הרחק מיישובי האדם.
התנהגות
האוח יחידאי על פי רוב, מלבד בעונת הרבייה, מציג התנהגות טריטוריאלית תוך-מינית תוקפנית, הנחלות יחפפו רק בחוסר מזון מספק. אוחים יעזבו את נחלתם רק במקרי הפרעה חמורים מצד בני מינם ובמחסור מזון.
למרות גודלם, התנהגותם חמקמקה וחששנית ומקשה על מחקר בשטח המחיה הטבעי. פעילותו לילית ומתחילה בדמדומי הערב, במשך היום ניצב ללא תזוזה על ענפי צמרות עצים.
האוח ידוע בקריאתו הרמה, הנשמעת למרחוק מבלי שיראה כלל. תפקיד הקריאה בשמירה על הנחלה, היא מגוונת בצליליה וברצפיה - קרקורים ושריקות - כל רצף בעל משמעות שונה לפריטי המין. האוח מסוגל לזהות את גודל הפרט ומרחקו מהנחלה בהתאם לעצמת הקריאה. בעונת הרבייה נוסף צליל גרוני עמוק המשמש בחיזור.
עיקר המחקר על המין מתרכז בתזונה ומושג על ידי מחקר הצנפות - מזון שלא עוּכַּל בשלמותו והוצא בהקאה. הצנפות מכילות שיער, נוצות ועצמות דרכן ניתן לזהות את טרפו של המין.
רבייה
.jpg)
לאוח זוגיות מתמשכת לאורך שנים. כאמור, נפגשים הזוויגים היחידאים בעת החיזור לצורך הזדווגות. כאות למוכנותם לרבייה, הם חופרים גומחה קטנה באדמה ומפיקים צליל סטקטו ומס' קרקורים.
האוח נוהג לקנן בחרכי סלעים, מדפי צוקים ופתחי מערות, כמו גם בקנים נטושים של עופות גדולים. הוא רגיש לסביבתו, קיים מתאם בין כמות המזון הזמין לגידול צאצאים לבין מועד ותדירות ההזדווגות וכן לכמות הביצים בתטולה. על פי רוב, כל שנה תטולה יחידה כוללת כביצה עד ארבע ביצים, המוטלות בין החודשים פברואר ואפריל.
הנקבה דוגרת על הביצים לבדה, בעוד שהזכר מביא טרף לקן ואף מאכיל את הנקבה הוא ממשיך בכך עד לשבועיים אחרי הבקיעה. הנקבה מגנה על הגוזלים ומלמדת אותם איך להזון בכוחות עצמם.
הגוזלים קשורים לאימם ומחקים את פעולותיה דרך מנגנון ההטבעה. גוזלים שיראו אדם בעת לידתם יחשבו אותו לאימם, בשל כך קשה לשחרר אוח משביה אם לא גודל בידי אוח בוגר.
שלושה שבועות מבקיעתם, מסוגלים הגוזלים להזון בכוחות עצמם. בשבוע החמישי הוא נעים בקרבת הקן ומסוגלים בתעופה (למרחק מטרים אחדים) כעבור 60 ימים מבקיעתם. בסתיו הם עוזבים את הקן מיוזמתם או בלחץ הוריהם. בגרות מגיעה בגיל שנתיים, יכולת הרבייה עד גיל 30 לערך.
לאוח תוחלת החיים רבה אחר הגיעו לבגרות, בהיעדר אויבים טבעיים שקולים לו. בשבי הוא עשוי להגיע ל-60 שנה, בטבע ל-20 שנה בקירוב.
מזון
מזונו של האוח מגוון ואינו בוחל כמעט בשום טרף. בין היתר הוא צד ארנבים, צבים, עופות קטנים ובינוניים (חגלות, יונים) יצוין כי הוא חובב קיפודים, (האויב היחיד של הקיפוד בשרשרת המזון) אותם צד ואחר נוהג להסיר את עורם ואת קוציהם ולאכול את בשרם. לעיתים קרובות אפשר להבחין בשרידים של קיפודים בקרבת הקן.
שימור
גורמי סיכון והפרעה: האוח, כדורסי לילה אחרים, חשוף להרעלות, מכיוון שמזונו מבוסס על טרף מן החי. פגיעה במצוקים באופן ישיר והפרעה עקיפה באזור הקינון מסכנות גם הן את קיומו. בשל גודלו והופעתו המרשימה, בתרבויות שונות רואים בו סימן ל"עין הרע" ולכן הוא נפגע גם מציד.
אזכורים בתנ"ך
בעל חיים בשם אוח מוזכר במקרא, בספר ישעיהו:
וְרָבְצוּ שָׁם צִיִּים וּמָלְאוּ בָתֵּיהֶם אֹחִים וְשָׁכְנוּ שָׁם בְּנוֹת יַעֲנָה וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם.
אף על פי כן, לא נהוג לזהותו כדורס המוכר היום בשם זה. מדקדק ימי הביניים יונה אבן ג'נאח בספרו "ספר השורשים" סובר כי מדובר בנמייה[1], בעוד על פי מילון Brown–Driver–Briggs זהו תן[2].
לקריאה נוספת
- מיכה לבנה, לקסיקון החי והצומח של ארץ ישראל, כרך שני, עורך - עזריה אלון, משרד הבטחון ההוצאה לאור, 1995
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אוח |
- אוח, באתר www.owlpages.com
הערות שוליים
- ^ יונה אבן ג'נאח, ספר השורשים, ברלין תרנ"ו
- ^ אֹחַ, מילון Brown–Driver–Briggs
