אוברוץ'
,synagogue.jpg) | |
| ציור של בית הכנסת באוברוץ' | |
| מדינה |
 אוקראינה |
|---|---|
| אובלסט |
 ז'יטומיר |
| ראש העיר | ולרי שווב |
| שטח | 9 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 16,681 (2013) |
| ‑ צפיפות | 1853 נפש לקמ"ר (2013) |
| קואורדינטות | 52°19′N 28°48′E / 52.317°N 28.800°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| אתר העירייה | |
אוְברוץ' (באוקראינית: Овруч; באנגלית: Ovruch; ביידיש: אַוְורוּטְש, אווריטש) היא עיירה השוכנת במחוז זיטומיר, על הגבול הצפוני של אוקראינה, בעברה עיירה חסידית מפורסמת.
היסטוריה
העיר נזכרת לראשונה בכרוניקה הרוסית הראשונה בשנת ד'תשל"ח (977). העיר נכבשה בפלישה המונגולית והייתה חלק מאורדת הזהב. במחצית השנייה של המאה ה-14, השליטה על העיר עברה לידי סמכות הדוכסות הגדולה של ליטא. משנת ה'ש"ל (1569), העיר נהפכה להיות חלק מפולין, אך לאחר חלוקת פולין בשנת ה'תקנ"ד (1793), עברה לידי סמכות האימפריה הרוסית.
בעקבות אסון צ'רנוביל, בו התפוצץ הכור הרביעי בתחנת הכוח הגרעינית של צ'רנוביל, הזיהום התפשט גם לאוברוץ', וגרם לזיהום בעיר.
יהדות אוברוץ'
רבה הראשון של העיר הידוע לנו הוא רבי נתן נטע, תלמיד הבעל שם טוב. לאחר פטירת המגיד ממזריטש נסעו רבים מתלמידיו לרבי נתן נטע, ביניהם רבי מנחם נחום מצ'רנוביל[1].
לאחר פטירתו בשנת ה'תקמ"ה (1785), מונה חתנו רבי אברהם דוב מאבריטש למלא את מקומו ברבנות העיירה, עד שנת תקפ"ה[2]. רבי אברהם דוב יחד עם רוב תושבי העיר היו מחסידי רבי מרדכי טברסקי מצ'רנוביל, שקהילתו התפרסה על כל מחוז והלין.
לאחר פטירת רבי מרדכי בשנת ה'תקצ"ז (1839), נחלקו חסידיו באוברוץ', בין בנו הבכור, רבי אהרן מצ'רנוביל, לבין בנו השלישי רבי יעקב ישראל טברסקי שכיהן אז בהורניסטייפול (אנ'). בין חסידי שני האחים ניטשה מחלוקת עזה, ובשנת ה'תרי"ט (1859), כאשר רבי יעקב ישראל ביקש למנות לרב בעיר את חתנו ואחיינו רבי יוסף יצחק שניאורסון (המהריי"צ), בנו של הצמח צדק, פנו חסידי רבי אהרן אל הצמח צדק בבקשה שימנע מבנו להיענות לבקשת חמיו, משום שהם רואים זאת כהתערבות במחלוקת[3]. לאור פנייתם, פנה רבי מנחם מנדל לבנו, והודיע לו על בקשת חסידי רבי אהרן. רבי יוסף יצחק השיב לאביו שהרבנות תועיל לו בפרנסה, והן משום שאינו רוצה לפגוע בחמיו ולהכביד עליו[4]. אך לאחר שאביו ביקש [4] ממנו שלא יתערב במחלוקת, נמנע רבי יוסף יצחק מלהגיע לעיירה[5]. עם זאת, לאחר זמן, עבר רבי יוסף יצחק לאוברוץ' לכהן כרב העיירה[6].
בסוף 1918 פרעה כנופיית אוקראינים ביהודי העיר במשך שלושה ימים ובמהלך פרעות אלו 80 יהודים נרצחו.
במלחמת העולם השנייה, לאחר שנכבש האזור בידי הגרמנים בקיץ 1941, רצחו הנאצים את רוב יהודי הקהילה, ומרבית העיירה נהרסה במלחמות עם הפרטיזנים שהתבצרו בה.
לאחר השואה שבו יהודים לעיר והיוו בה כרבע מהאוכלוסייה. משנות השישים ועד שנות השמונים, התקיימו בעיר מנייני תפילה בבתים פרטיים.
לאחר התפרקות ברית המועצות נתרם מבנה לקהילה היהודית המתחדשת ובית כנסת הוקם בו. באותה תקופה, מרבית התושבים היהודים עלו לישראל.
בשנת 1998 נחנכה אנדרטה לנספים היהודים בשואה.
לפי נתוני הארגונים היהודיים, בתחילת שנות ה-2000 האוכלוסייה היהודית מנתה כ-60 נפש. והיהודים שבה נעזרו בקהילת חב"ד בז'יטומיר
נכון לשנת 2014 עדיין חיים בעיירה פחות ממאה יהודים, רובם קשישים שאין להם קרובי משפחה בישראל. ארגון הג'וינט מסייע בחלוקת מזון ליהודים אלו.
בעיר קיימים שלושה בתי עלמין. שניים מהם ישנים וכמעט ללא מצבות והשלישי מטופל על ידי העירייה, ועדיין משמש לקבורה גם של תושבים שאינם יהודים.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של אוברוץ'- אוברוץ', באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- "אוברוץ'", באתר JewishGen (באנגלית)
- קהילת אוברוץ' באתר בית התפוצות
- אוברוטש, בתוך: אליעזר דוד רוזנטל, מגילת הטבח, כרך ראשון עמ' 7, באתר היברובוקס
הערות שוליים
- ^ רבי ישראל דב בער מווילעדניק, שארית ישראל, הוצאת מכון אור ישראל, מונסי ה'תשנ"ח, עמ' מ"ג דרוש ו'.
- ^ אז מונה כאב בית דין בז'יטומיר.
- ^ רבי מנחם מנדל שניאורסון, אגרות קודש, אגרת ס"ו.
- ^ 4.0 4.1 רבי מנחם מנדל שניאורסון, אגרות קודש, אגרת ס"ז.
- ^ רבי מנחם מנדל שניאורסון, אגרות קודש, אגרת ס'.
- ^ חיים מאיר היילמאן, בית רבי, חלק ג', פרק ח'.
אוברוץ'29452038