בייסוגלה
 סמל | |
 | |
| אחוזת בייסוגלה, המאה ה-19 | |
| מדינה |
 ליטא |
|---|---|
| מחוז | שיאוליאי |
| מחוז משנה | רדווילישקיס |
| חבל ארץ | זאמוט (סמוגיטיה) |
| תאריך ייסוד | 1539 אזכור ראשון בכתב |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 2,034 (2011) |
| קואורדינטות | 55°38′20″N 23°43′20″E / 55.63889°N 23.72222°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
בייסוגלה היא עיירה קטנה במרכז ליטא על נהר קורש, במחוז משנה רדווילישקיס שבמחוז שיאוליאי, סמוכה לעיר המחוז שאוול, והיא ממוקמת 14 ק"מ דרומית לשדובה. על פי מפקד האוכלוסין של 2011, היו בה 2,034 תושבים[1].
היסטוריה
בייסוגלה מוזכרת לראשונה בכתב בשנת 1539 כאשר זיגמונט הראשון, מלך פולין, הקים קהילה בעיר[2]. מאידך, הארכאולוגים גילו בתי קברות מהמאה החמישית והשישית בסמוך לעיירה, דבר המצביע על כך שאנשים התגוררו באזור הרבה לפני המאה ה-16[3].
במאה ה-17 נמסרה העיר לשליטתם של אצילים מבית משפחת רדזיוויל והיא החליפה בעלות מספר פעמים, בין השאר השתייכה העיירה למשפחת צ'ראפוביצקי. בשנת 1791 הוגדרה בייסגולה כעיר אוטונומית על פי זכויות מגדבורג[3]. החל משנת 1795, העיר כבר הייתה בגבולות רוסיה כתוצאה מהחלוקה השלישית של פולין.
בסופו של דבר, נקנתה העיירה בשנת 1830 על ידי ג'וזף קומר, בעברו אלוף-משנה בצבא נפוליאון בונפרטה[2], שבנה במרכזה אחוזה מפוארת[4]. בשנים 1831 ו- 1863 השתלטו המורדים על האזור פעמיים. בייסוגלה הייתה באזור המנהלי של מחוז וילנה ומאז 1843 במחוז קובנה. בשנת 1880 הפכה העיר לחלק ממחוז שיאוליאי. במקום הוקמו משרד הקומונה, כנסיית הקהילה הקתולית, בית יתומים ובית ספר. ברבע האחרון של המאה ה-19, העיר הפכה ללב האזור, שכן היא הייתה 1.5 ק"מ ממרכז תחנת הרכבת בקו קישיאדוריס-לייפאיה. מקור ההכנסה של העיר היה ירידים ושלושה שווקים שנתיים באוויר הפתוח.
במלחמת העולם הראשונה, בשנת 1915, נכבשה בייסוגלה על ידי הצבא הגרמני הקיסרי, ולאחר מכן, מדצמבר 1918 עד מרץ 1919 נשלטה העיירה על ידי הבולשביקים. לאחר מכן שולבה העיירה בליטא המרכזית.
למרות התהפוכות הפוליטיות השתייכו רוב הקרקעות באזור למשפחת קומר, עד 1940, אז הגלו הסובייטים את בני המשפחה לקזחסטן[2].
בשנים 1944–1958, הייתה העיירה מוקד מרכזי באזור, בשל משרד ניהול הניקוז ומרכז המכונות והטרקטורים. בשנת 1956 שוכן המכון הווטרינרי הממלכתי באחוזה הגדולה של משפחת קומר. האחוזה שמורה למדי, והיא מוקפת בפארק של 12 דונם. מוסד ענק זה, שהיה בעל חשיבות עליונה לכל ליטא, ביצע השקעות נוספות: חנויות, בתי ספר, מתנ"סים, ספריות, מרכזי בריאות, מועדוני ספורט.
קהילת יהודי בייסוגלה
ראשית הקהילה
ראשית הקהילה היהודית בבייסגולה מתחילה בסוף המאה ה-18, כנראה לאחר הגדרת זכויות מגדבורג, והענקת הזכות לערוך בה שלשה ירידים בשנה.
בשנים הראשונות לכינון הקהילה – השתמשו בני הקהילה בשירותי הדת של העיר גרינקישוק הסמוכה, כגון בית העלמין היהודי, ה'חדר' וכן הרב והשוחט של גרינקישוק. בהמשך נוסדו בית כנסת עצמאי וקרן צדקה מקומי, שסביבם התרקמו החיים הקהילתיים. החברא קדישא הוקמה בעיר בשנת תקס"א (1801), ופנקסיה נשמרו משנת תקע"ג (1813). בשנת 1847 מנתה הקהילה 461 חברים - 229 גברים ו -232 נשים.
סוף המאה ה-19
הקהילה נפגעה מרעב בשנות ה-60 של המאה ה-19, והיא קיבלה סיוע מהקהילה היהודית בממל. את פרנסתם מצאו היהודים במסחר זעיר, רוכלות, גננות, ומשקי עזר קטנים.
בשנת תרכ"ב (1862) מונה רבה הראשון של העיירה - רבי אברהם יצחק גרושקין, שכיהן בתפקיד עד תרמ"א (1881). לאחר מכן כיהנו: רבי שמואל אביגדור פייבלזון[5]; רבי אהרן בקשט[6], רבי אברהם יצחק פייבלזון בן רבי שמואל אביגדור; אחיו רבי ישראל בנדט פייבלזון (מונה בשנת תרנ"ח)[7]; ורבה האחרון - הרב יוסף פייבל פייבלזון.
בייסוגלה התפרסמה בעולם היהודי ברבניה ובאישים ילידי המקום, ביניהם רבי נחום מהורודנה, הרב מאיר אטלס, הרב ברוך משה פייבלזון.
בסוף המאה ה-19 צצו מגמות חילוניות וציוניות בבייסוגלה, לאחר שצעירים רבים למדו בבתי ספר חילוניים והצטרפו לתנועת חיבת ציון. נתן למצוא שמותיהם של יהודים רבים בעיירה ברשימת התורמים לפלשתינה (1898–1899). כמו כן כמה מיוצאי העיירה היו ממייסדי חובבי ציון בארצות הברית, ביניהם: רפאל גרושקין, אליעזר אטלס ומשה מירליס.
בשנת תרנ"ז (1897) התגוררו בבייסוגלה 634 תושבים יהודים, שהיוו 53% מכלל האוכלוסייה.
תחילת המאה ה-20
בשנת תרע"א (1911) פרצה בעיירה שריפה גדולה שכילתה את נכסי הקהילה, והיא הייתה על סף קריסה, בית התלמוד תורה נהרס לחלוטין ובית הכנסת ובית "אחוות חולים" נהרסו במידה מסוימת, ובשל כך היגרו מרבית משפחות הקהילה, ועוד לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה התגוררו בבייסוגלה רק 15 משפחות יהודיות, כמאה איש.
בשנת תרע"ה (1915), עם כיבוש האזור על ידי הצבא הגרמני הקיסרי, גירשו הרוסים הנסוגים את היהודים המקומיים עמוק לתוך האימפריה. בתום המלחמה חזרו רק חלק מהתושבים, והללו גילו שהליטאים השתלטו על בתיהם והרסו את בית הכנסת הוותיק. כשש משפחות יהודיות היוו את הגרעין לקהילה היהודית המשתקמת, והללו בנו בתים חדשים ליד תחנת הרכבת.
בליטא העצמאית
לאחר מלחמת העולם הראשונה והורדת העול הרוסי מעל המדינות הבלטיות, זכתה ליטא לעצמאות מידי רוסיה יחד עם לטביה, אסטוניה ופינלנד. בתחילת שנות ה-20 זכתה הקהילה היהודית לאוטונומיה שהתבטאה בהקמת משרד לענייני יהודים בממשלה הליטאית. בבייסוגלה נבחרו חמישה חברי ועד הניהול המקומי. הוועדה הייתה פעילה מאוד. יושב ראש הוועדה היה יהושע קאופמן; המזכיר היה מנחם ויזמן.
בשנת תרפ"ג (1923) היו בבייסוגאלה 106 יהודים (48 גברים, 58 נשים), המהווים כ-6% מהאוכלוסייה. בבחירות הראשונות לפרלמנט הליטאי שנערכו בשנת 1922 הצביעו 29 יהודים למפלגה הדמוקרטית.
בקיץ תרפ"ג (1923) האשימו השכנים הנוצרים בעיר את היהודים ברצח פולחני, בנוסח עלילות הדם. היחסים בין יהודים לשכניהם קיבלו תפנית עוינת. ב־21 ביוני 1923 שלחה הוועדה בבייסוגאלה דו"ח מפורט על המצב לוועד היהודי הלאומי בקובנה.
בתקופה שבין המלחמה התפרנסו יהודים בעיקר ממסחר, רוכלות, עיבוד מטעים ושדות וגידול עופות. בשנת תרצ"א (1931) היו ליהודים שלוש חנויות: שתיים מוכרות בדים וחנות מכולת אחת. בשנת תרצ"ז (1937) היו בעיר שישה אומנים יהודים: שלושה קצבים, אופה, זגג זכוכית, פועל מתכת, ומוכר ברזל. ביוזמת הרב יוסף פייבל פייבלסון, רב העיירה האחרון, נאספו תרומות מיוצאי העיירה שהיגרו לדרום אפריקה ולארצות הברית. אחד מהם, צבי טראוב מברוקלין, תרם לקהילה 3,000 דולר. כספים שימשו לבניית חמישה בתים, שיפוץ בית הקברות והקמת מקווה מודרני בן שתי קומות.
בשואה
לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה נותרו בעיר רק קומץ יהודים, ביניהם רב הקהילה הרב יוסף פייבל פייבלזון. כשפלשה גרמניה הנאצית לברית המועצות אספו הליטאים את הקהילה כולה והסיעו אותם לקרוקי, שם נרצחו לצד יהודי המקום ב -2 בספטמבר 1941. אף אחד מבני הקהילה היהודית בבייסוגלה לא שרד את השואה.
קישורים חיצוניים
- בייסוגלה באתר "שטעטל וירטואלי" מבית המוזיאון לתולדות יהודי פולין.
- קהילת יהודי באיסוגאלה באתר מוזיאון העם היהודי - בית התפוצות
- הערך בייסוגלה בויקיפדיה האנגלית
- ספר יזכור לקהילת יהדות ליטא, בספריית העיר ניו יורק עמוד 292, עמוד דיגיטלי 310. ספר קהילה, בייסיגולה, בתוך יהדות ליטא חלק ג, תל אביב תשכ"ז, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
הערות שוליים
- ^ "2011 census". Statistikos Departamentas (Lithuania). נבדק ב-16 באוגוסט 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 2.0 2.1 2.2 Semaška, Algimantas (2006). Kelionių vadovas po Lietuvą: 1000 lankytinų vietovių norintiems geriau pažinti gimtąjį kraštą (בליטאית) (4th ed.). Vilnius: Algimantas. p. 220. ISBN 9986-509-90-4.
- ^ 3.0 3.1 Simas Sužiedėlis, ed. (1970–1978). "Baisogala". Encyclopedia Lituanica. Vol. I. Boston, Massachusetts: Juozas Kapočius. pp. 241–242. תבנית:LCC.
- ^ תוכננה על ידי תומאש טישצקי
- ^ כיהן גם בשוואקשנה, אניקשט ופלונגיאן.
- ^ כיהן גם בסמיאטיץ', צריצין, טולה (מדרום למוסקבה), פולטבה, שדובה, לומז'ה, סובאלק ושאוול.
- ^ נולד בשנת תרכ"ה, חיבר ספרי "לבני ישראל", "חרדת קודש", "הדרת קודש". ראו: שמואל נח גוטליב, "אהלי שם", עמ' 22.