אהרן מיכל ברכיהו
 | |
| לידה |
12 בדצמבר 1869 כ"א בטבת תר"ל וילנה, ליטא,  האימפריה הרוסית |
|---|---|
| פטירה |
15 בפברואר 1946 (בגיל 76) י"ד באדר א' תש"ו ירושלים |
| מקום קבורה | בית הקברות הר הזיתים |
| פעילות בולטת | פובליציסט ציוני, מזכיר הוועד האודיסאי |
| בת זוג | חיה שרה (לבית פראם) |
אהרן מיכל ברכיהו (בורוכוב) (כ"א בטבת תר"ל, 12 בדצמבר 1869 - י"ד באדר א' תש"ו, 15 בפברואר 1946) היה פובליציסט ציוני, מזכיר הוועד האודיסאי, איש העלייה השנייה, ולימים מזכיר בצלאל.
קורות חיים
ברכיהו נולד בשם אהרן מיכל בורוכוב בווילנה, ליטא (רוסיה), בנו של הרב אבא יעקב הכהן בורוכוב, בעל ה"חבל יעקב", ורחל בריינה, ואחיו של ד"ר מרדכי ברכיהו. למד בישיבת וולוז'ין יחד עם חיים נחמן ביאליק, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, מיכה יוסף ברדיצ'בסקי ואלתר דרויאנוב ואחר כך בסלובודקה. לימים עזב את הישיבה ונעשה ציוני. למד באוניברסיטה בעיר ברן שבשווייץ.
החל משנת 1899 התחיל לכתוב מאמרים פובליציסטיים בנושאי היהדות והציונות בעיתונים וכתבי העת העבריים ולאורך השנים כתב מאות מאמרים ומסות[1]. בין השאר השתתף ב"המליץ", "הזמן", "מאזנים", "גליונות", "דואר היום", "הארץ", "הבקר" וכו'. ב־1905 חזר לרוסיה ושימש בתפקיד אחד המזכירים של הוועד האודיסאי של חובבי ציון עד 1909. באודסה התיידד עם שאול טשרניחובסקי, המו"ל ח. רבניצקי, מנחם אוסישקין ועם עוד סופרים ופעילים ציוניים. ידיד נעוריו חיים נחמן ביאליק גר אף הוא באודסה באותן השנים. ב־1909 עבר לווילנה במזכירות המרכז הציוני ובין היתר ערך לזמן קצר את "העולם"' ביטאון של ההסתדרות הציונית. עם העברת מרכז חובבי-ציון לפטרבורג עבר אתו לשם.
ב־1912 עלתה המשפחה לארץ ישראל. אשתו חיה שרה לבית פראם וילדיהם, הבנות רבקה ומרים והבן הצעיר מתיתיהו עלו איתם בעוד בנם הבכור אלחנן שלמד באוניברסיטה בצרפת הגיע ארצה בקיץ 1914. הם השתקעו בירושלים שם שימש כמזכיר (ככל הנראה כמנהל אדמיניסטרטיבי) של בצלאל.
לאחר הצטרפות טורקיה למלחמת העולם הראשונה גירשו הטורקים מהארץ את נתיני מדינות האויב צרפת, אנגליה ורוסיה. כדי להימנע מן הגירוש הפכו אהרן מיכל ואחיו הרופא ד"ר מרדכי ברכיהו (בורוכוב), שעלה אף הוא לארץ, לנתינים עות'מאניים. תנאי החיים בארץ נעשו בהמשך קשים מאד: היה מחסור במזון והשלטונות הטורקים הציקו ליהודים. אהרן מיכל נאסר על ידי המשטרה הטורקית והוגלה לדמשק, שם היה צפוי לחרפת רעב. אחיו הצעיר מרדכי שהיה רופא ושירת בזמן המלחמה בצבא הטורקי כקצין רופא בבית חולים צבאי בעיר זחלה שבלבנון הציל אותו. הוא נסע לדמשק, חילץ את אהרן מיכל ממאסר והביא אותו לזחלה שם נשאר עד סוף המלחמה.
בשנות ה-20 או ה-30 שינה כנראה את שם המשפחה שלו לברכיהו, ומאז התחיל לחתום על מאמריו בשם זה.
אחרי סיום המלחמה חזר לירושלים ויחד עם אחיו מרדכי היה בין ראשוני המתיישבים בשכונת בית הכרם[2]. בשנים הבאות עבד כמורה בגימנסיה העברית וכן בבית המדרש למורים בבית הכרם. בתחילת המנדט הבריטי נבחר לוועד הזמני של יהודי ארץ ישראל ולמרכז המורים (הנהלת אגודת המורים) ובשנים 1925–1927 היה חבר ויו"ר מרכז המורים ושליחם לקונגרס הציוני. כן היה בין מייסדי אגודת הסופרים. הירבה לכתוב מאמרים בעניינים לאומיים בעיתונים, בעיקר בעיתון "הארץ". בשנת 1938 ליקט 27 מאמרים שהיו חשובים לדעתו לספר בשם "נכסים וערכים" (בהוצאת דביר).
נפטר בתש"ו, 1946 ונקבר על הר הזיתים ולידו נקברה גם אשתו חיה שרה.
בנו הבכור, המהנדס אלחנן ברכיהו, היה מנהל המחלקה הטכנית של הקק"ל, ממקימי חברת "מקורות" ואחד ממנהליה, ובשנות עבודתו האחרונות בקק"ל עמד בראש מפעל ייבוש החולה.
ספרו
- נכסים וערכים, הוצאת דביר ת"א תרצ"ח (1938). (לקט מאמרים)
לקריאה נוספת
- ח"נ ביאליק, על א. מ. ברכיהו, בנשף היובל למלאות לו ששים שנה (אדר תר"ץ).
- א.מ. ליפשיץ, "א. מ. ברכיהו". מאזנים, שנה ב', גל' א' (51) (י' באייר תר"ץ, 8 במאי 1930), עמ' 12.
- צבי וויסלבסקי, "א. מ. ברכיהו", שנתון דבר תש"ו (תל אביב 1946) עמ' 611–619.
- מ. רבינזון, “א. מ. ברכיהו (הריאליסטן שבין ה‘הרוחניים’)”. מאזנים, שנה כ"ב, גל ג', (סיון תש"ו, 1946), עמ' 175–177.
- דוד תדהר (עורך), "אהרן מיכל ברכיהו (ברוכוב)", אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 210-209.
- אליעזר שביד, "מולדת וארץ יעודה", עם עובד תל אביב (1979) עמ' 135–138.
- ד"ר רות בורשטיין, מלחמת השפות ותולדות בית המדרש למורים העברי.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: שם |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שם |
- אהרן מיכל ברכיהו באתר לקסיקון הספרות העברית החדשה.
- רשימת הפרסומים של אהרן מיכל ברכיהו, בקטלוג הספרייה הלאומית.
- תמונות של אהרן מיכל ברכיהו בארכיון הציוני המרכזי.
הערות שוליים
