אד קייס
| דיוקנו הרשמי של קייס בבית הנבחרים, 2018 | |||||||
| לידה |
27 בספטמבר 1952 (גיל: 71) הילו, הוואי, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| שם מלא | אדוארד אספנט קייס | ||||||
| מדינה | ארצות הברית ארצות הברית | ||||||
| השכלה | ויליאמס קולג', אוניברסיטת קליפורניה | ||||||
| עיסוק | פוליטיקאי | ||||||
| מפלגה |
 המפלגה הדמוקרטית | ||||||
| דת | נצרות פרוטסטנטית[1] | ||||||
| |||||||
| |||||||
אדוארד אספנט קייס (באנגלית: Edward Espenett Case; נולד ב-27 בספטמבר 1952) הוא פוליטיקאי אמריקאי, המכהן כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס הראשון של מדינת הוואי, שבתוכו שוכן המרכז העירוני של הונולולו, מאז 2019. בשנים 2002–2007 ייצג קייס את מחוז הקונגרס השני של הוואי, בו שוכנים יתר שטחי המדינה. דרכו הפוליטית של קייס הייתה רצופת מהמורות: ב-2002 עזב את בית המחוקקים המדינתי כדי להתמודד לתפקיד מושל הוואי, אך הפסיד בפריימריז למזי הירונו. שבועות לאחר מכן נבחר בבחירות מיוחדות אל הקונגרס של ארצות הברית, אותו עזב ב-2006 כדי להתמודד הפעם לסנאט האמריקאי, בבחירות מקדימות שתמו פעם נוספת בהפסדו. שובו לבית הנבחרים בבחירות 2018 התרחש לאחר שני הפסדים נוספים ב-2010 וב-2012, וכעבור פסק זמן מהחיים הפוליטיים.
ביוגרפיה
תחילת דרכו
קייס נולד בהילו, הבכור מבין ששת ילדי הוריו. ב-1970 הוא סיים את לימודיו במכינה התיכונית של הוואי בוויימאה. בתום לימודיו התיכוניים נסע אל אוסטרליה, שם עבד בתור סוג של רועה צאן (באנגלית אוסטרלית: "Jackaroo") בתחנת כבשים בניו סאות' ויילס, וגם בניו זילנד. לאחר מכן למד בוויליאמס קולג' שבמסצ'וסטס, שם קיבל תואר ראשון בפסיכולוגיה ב-1975. בשנת 1981 השלים במכללת הייסטינגס למשפטים של אוניברסיטת קליפורניה לימודי תואר שני במשפטים. מ-1981 עד 1982 היה קייס עוזר משפטי עבור שופט בית המשפט העליון של הוואי, ויליאם ס. ריצ'רדסון. בשנים 1983–2002 עבד במשרד עורכי הדין קרלסמית' בול בהונולולו, שם הפך לשותף ב-1989, ושימש כשותף-מנהל בין השנים 1992–1994, עת נבחר לראשונה אל בית הנבחרים של הוואי. קייס התפטר לחלוטין מהשותפות שלו במשרד עורכי הדין עם היבחרו אל הקונגרס של ארצות הברית בשלהי 2002.
כניסתו הראשונה של קייס לפוליטיקה של ארצות הברית החלה כעוזר פרלמנטרי עבור ספארק מצונגה (אנ') בשנים 1975–1978. ב-1985 זכה קייס לראשונה בבחירות לתפקיד ציבורי – ונבחר למועצת השכונה מנואה שבהונולולו. ב-1987 התמנה ליושב הראש שלה, תפקיד שמילא עד שעזב את המועצה ב-1989. בבחירות 1994 התמודד קייס על ייצוג מחוז הבחירה ה-23 בבית הנבחרים המדינתי של הוואי. הוא זכה בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית עם 51% מהקולות, ובבחירות הכלליות גבר על מועמד מפלגת הירוקים של ארצות הברית עם 59% מקולות הבוחרים. בשנים 1996, 1998 ו-2000 נבחר מחדש לתפקידו.
בבית הנבחרים של הוואי
קייס מילא ארבע תקופות כהונה בבית הנבחרים של הוואי, מ-9 בנובמבר 1994 עד ל-30 בנובמבר 2002, שם התמקד בשינוי בסיסי של השלטון המדינתי. ב-1999, לאחר שהוביל מאמץ להחליף את הנהגת בית הנבחרים המדינתי, בחרו בו עמיתיו הדמוקרטים כמנהיג סיעת הרוב. ביחס להוואי הפרוגריסיבית, קייס נחשב לדמוקרט שמרן. ב-21 בינואר 1997, בוועדת המשפט של בית הנבחרים המדינתי, היה קייס המתנגד הבודד לחקיקה "HB117", שתאפשר משאל עם האוסר באופן חוקתי נישואים לא מסורתיים. הוא ושישה אחרים התנגדו להצעת החוק שוב במליאת בית הנבחרים. כאשר עמד לבחירה מחדש בנובמבר 1998 התנגד באופן נחרץ למשאל העם המוצע, זאת אף שלקראת הבחירות בנובמבר חזו סקרים באופן עקבי שההצעה תעבור עם 70–75 אחוזי תמיכה, תחזית שהתבררה כמדויקת. בשל הפופולריות של ההצעה, רק שלושה פוליטיקאים או מועמדים נוספים בהוואי חברו לעמדתו של קייס.
בראשית 2001, בתחילת כהונתו הרביעית בבית הנבחרים המדינתי, בחר קייס שלא להמשיך בתפקידו כמנהיג הרוב, ובחודש אוקטובר אותה שנה הכריז על מועמדותו לתפקיד מושל הוואי לקראת בחירות 2002. יריבו בפריימריז היה ראש עיריית הונולולו ג'רמי האריס. תומכיו של קייס לא היו מרוצים מהממסד הדמוקרטי בהוואי – ששלט במדינה במשך 40 שנה ונתפס כמי שהותיר את הכלכלה ללא התקדמות – עמו היה האריס מזוהה. חרף מצבו הטוב בסקרים, האריס פרש במפתיע מהפריימריז בשל חקירה פלילית על שימוש בכספי קמפיים. סגנית המושל, מזי הירונו, עזבה בעקבות זאת את מסע הבחירות שלה לראשות עיריית הונולולו והתייצבה מול קייס בבחירות המקדימות. באחת ממערכות הבחירות המקדימות הצמודות בהיסטוריה של הוואי, הירונו גברה על קייס בפער של אחוז אחד בלבד, אך הפסידה למועמדת המפלגה הרפובליקנית לינדה לינגל.
כהונה ראשונה בקונגרס
ב-28 בספטמבר 2002, הלכה לעולמה חברת הקונגרס פטסי מינק (אנ') שבוע אחרי הבחירות המקדימות, והותירה את מושבה בקונגרס ה-107 ללא איוש. משום שעדיין הייתה מועמדת המפלגה הדמוקרטית, היא נבחרה מחדש לאחר מותה לקונגרס ה-108 בחודש נובמבר. ב-30 בנובמבר 2002, נבחר קייס בבחירות מיוחדות למלא את החודשיים הנותרים לכהונתה של מינק בקונגרס ה-107, וצבר למעלה מ-50% מהקולות בבחירות בהן התמודדו למעלה מארבעים איש. על אף שלא התגורר בתחומי מחוז הקונגרס השני, חוקת ארצות הברית דורשת שמועמד לבית הנבחרים יהיה תושב המדינה אותה הוא מבקש לייצג בקונגרס. במהלך הבחירות המיוחדות ציין קייס כי גדל ב"אי הגדול". ב-4 בינואר 2003 התמודד קייס פעם נוספת בבחירות מיוחדות על איוש מושבה של מינק המנוחה בקונגרס ה-108, ונבחר עם 43% מהקולות.
קייס נתן את חסותו ל-36 הצעות חוק בין השנים 2003–2006. מתוך הצעות חוק אלו, קיבל הקונגרס החלטה המכירה ב-100 שנות הגירה פיליפינית-אמריקאית לארצות הברית; חוק תוספת הפארק ההיסטורי הלאומי קאלוקו-הונוקוהאו המייעד את מתקן שירות הדואר של ארצות הברית בפאיאה כבניין הדואר ע"ש פטסי טאקמוטו מינק; ואת חוק הרחבת מקלט חיות הבר הלאומי קילוואה פוינט. אמנם קייס נכנס לבית הנבחרים מאוחר מדי בשביל להצביע בעד ההחלטה לצאת אל מלחמת עיראק, אך הוא הביע תמיכה עקבית במלחמה לאורך כל כהונתו. לראיה, כבר ב-2006 התנגד למיסוד לוח זמנים לנסיגת הכוחות המזוינים של ארצות הברית מעיראק[2]. פעמים תכופות צידד קייס ברפובליקנים בהצבעות על חקיקות מיסוי. הוא היה אחד מ-34 הדמוקרטים (שהתייצבו לצד 196 רפובליקנים) אשר תמכו בהפחתת מס עיזבון. הוא גם היה אחד מ-15 דמוקרטים (שחברו ל-229 רפובליקנים) שתמכו בהפחתת מיסוי הכנסות מהשקעות.
במדבר הפוליטי
במהלך הבחירות לסנאט של ארצות הברית ב-2006, קייס קרא תיגר בפריימריז הדמוקרטים על הסנאטור המכהן דניאל אקאקה, ולבסוף הפסיד ביחס של 46%-53%. אקאקה מיקד את מסע הבחירות בהבדלים בינו לבין קייס מבחינת התמיכה במלחמת עיראק. אקאקה היה אחד מקומץ הסנאטורים הדמוקרטיים שהצביעו נגד היציאה למלחמה, וקייס, אף על פי שלא היה חבר הקונגרס בזמן ההצבעה, אמר שהיה מצביע בעד ההחלטה[3]. קייס יצא קירח ומכאן ומכאן – מחד גיסא הפסיד לאקאקה ומאידך איבד את מושבו בבית הנבחרים; חרף הפסדו החליט קייס להמשיך בעשייה הפוליטית.
ב-29 במרץ 2009 הכריז קייס על מועמדותו לייצוג מחוז הקונגרס הראשון של הוואי, לאחר שהתפנה בידי ניל אברקרומבי. יריביו העיקריים היו עמיתתו הדמוקרטית קולין הנבוסה (אנ') והמועמד הרפובליקני צ'ארלס דז'ו (אנ'). קייס והנבוסה ייצגו אגפים שונים במפלגה הדמוקרטית: קייס היה דמוקרטי שמרן וחבר ב"קואליציית הכלבים הכחולים", בעוד הנבוסה הייתה יקירת האגף הפרוגרסיבי[4]. הנבוסה זכתה לתמיכתם של "רשימת אמילי", הממסד המקומי של המפלגה ואיגודי עובדים מקומיים. לעומתה, קייס היה מסוכסך עם הממסד המפלגתי על שהתמודד נגד הסנאטור המכהן אקאקה ב-2006.
קייס והנבוסה הציעו האחד לשני לפרוש מהמירוץ לטובת אחדות המפלגה[5]. ועדת הקמפיין הדמוקרטית בקונגרס (DCCC) שלחה נציג להוואי בתקווה להבטיח לכל הפחות שלא יצוץ מתמודד נוסף בתוך המפלגה הדמוקרטית. חרף מאמצי הוועדה לפשר בין השניים, לא היה סביר שאחד מן השניים יפרוש; הם ייצגו דעות שונות של מחנות שונים וכבר התמודדו בבחירות מיוחדות ב-2002 למחוז הקונגרס השני של הוואי, בהן ניצח קייס[6]. ב-10 במאי 2010, ב-DCCC החליטו שלא להשתמש בעוד משאבים בבחירות המקדימות, והעדיפו לשמור משאבים אלה לבחירות בנובמבר[7].
הבחירות המיוחדות לבית הנבחרים של ארצות הברית התקיימו ב-22 במאי 2010. דז'ו הפך לרפובליקני הראשון שזכה בבחירות לקונגרס בהוואי מאז 1988. הוא גרף 39% מהקולות, יותר מכל מועמד אחר. הנבוסה העפילה למקום השני עם 31% וקייס סיים במקום השלישי עם 28% מקולות הבוחרים. קייס אמר תחילה שהוא יתמודד בפריימריז הבא מול הנבוסה, אך מאוחר יותר שינה את דעתו ופרש מהמירוץ, בנימוק שחשובה לו אחדות המפלגה ושהוא מכיר בהגיעו למקום השלישי בבחירות המיוחדות.
בבחירות לסנאט האמריקאי שהתקיימו ב-2012, התמודד קייס אל מועמדות המפלגה הדמוקרטית, בשאיפה להחליף את הסנאטור הפורש דניאל אקאקה[8]. פעם נוספת ניצב בפני מזי הירונו, והפסיד לה בפער של 17%[9].
כהונה שנייה בקונגרס
ביוני 2018 התמודד קייס על ייצוג מחוז הקונגרס הראשון של הוואי במסגרת בחירות האמצע שנערכו באותה השנה[10]. בבחירות המקדימות ניצח עם 40% מהקולות, והביס שישה מתמודדים אחרים, בהם דאג צ'ין, סגן המושל המכהן[11]. ביום הבחירות הכלליות ניצח קייס בפער בן חמישים אחוזים (23.1%-73.1%) ונבחר אל בית הנבחרים של ארצות הברית לאחר מספר שנים מחוץ לפוליטיקה. הוא הושבע לתפקידו עם התכנסות הקונגרס ה-116 של ארצות הברית. ב-29 בינואר 2019 הצטרף מחדש לקואליציית הכלבים הכחולים.
ב-25 ביולי 2019 הקים קייס ביחד עם טד יוהו, דון יאנג ובראד שרמן את "שדולת האיים הפסיפיים בקונגרס" במטרה להגדיל את תשומת הלב של חברי הקונגרס לאזור האינדו-פסיפי[12]. בדצמבר אותה שנה הצביע בעד שני סעיפי ההדחה של דונלד טראמפ[13].
קישורים חיצוניים
- קובץ:Green globe.svg אתר האינטרנט הרשמי של אד קייס בבית הנבחרים האמריקאי (באנגלית)
- אתר האינטרנט האישי של קייס (באנגלית)
- אד קייס באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ ההשתייכויות הדתיות של חברי הקונגרס ה-116 של ארצות הברית, מסמך מאת Pew Research Center (באנגלית)
- ^ Ed Case on War & Peace, באתר On The Issues (באנגלית)
- ^ כריס סיליזה, Hawaii Results: Akaka Hangs On, מאורכב מאתר וושינגטון פוסט, 24 בספטמבר 2006 (באנגלית)
- ^ ג'וש קרושאאר, GOP sets sights on blue Hawaii, באתר פוליטיקו, 21 בדצמבר 2009 (באנגלית)
- ^ שון ג'. מילר, Lingering resentment could play into Hawaii congressional race, באתר The Hill, 26 בדצמבר 2009 (באנגלית)
- ^ Victorious Case sees end of old-style politics, באתר Honolulu Star-Bulletin, 6 בינואר 2003 (באנגלית)
- ^ ג'ף זלני, National Democrats Bow Out of Hawaii Race, באתר הניו יורק טיימס, 10 במאי 2010 (באנגלית)
- ^ AP, Former US Rep Ed Case running for Senate in 2012, באתר סן דייגו טריביון, 11 באפריל 2011 (באנגלית)
- ^ Hirono, Lingle win primaries, set to fight for Hawaii Senate seat, באתר The Hill, 12 באוגוסט 2012 (באנגלית)
- ^ ריק דייסודג, Ed Case joins crowded race for Congress, but some see him as a front-runner, באתר Hawaii News Now, 6 ביוני 2018 (באנגלית)
- ^ דילן מת'יוז, Hawaii primary elections: live results for governor and House races, באתר Vox, 13 באוגוסט 2018 (באנגלית)
- ^ צ'אד בלייר, New Congressional Pacific Islands Caucus Formed, באתר Honolulu Civil Beat, 24 ביולי 2019 (באנגלית)
- ^ שון או'קיי וזכארי ב. וולף, How each member of the House voted on impeachment, באתר CNN, 18 בדצמבר 2019 (באנגלית)
