אדלברט, נסיך פרוסיה (1811–1873)
 | |||||||||
| אדלברט, נסיך פרוסיה | |||||||||
| לידה |
29 באוקטובר 1811 ברלין, ממלכת פרוסיה  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
6 ביוני 1873 (בגיל 61) קרלסבאד, האימפריה הגרמנית  | ||||||||
| שם מלא | היינריך וילהלם אדלברט, נסיך פרוסיה | ||||||||
| מדינה | פרוסיה | ||||||||
| בת זוג | תרזה אלסלר פון בארנין | ||||||||
| שושלת בית הוהנצולרן | |||||||||
| |||||||||
אדלברט, נסיך פרוסיה (בגרמנית: Adalbert von Preußen; 29 באוקטובר 1811 – 6 ביוני 1873), היה אדמירל ותאורטיקן ימי פרוסי.
ביוגרפיה
בצעירותו
אדלברט נולד ב-29 באוקטובר 1811 בברלין, לוילהלם, נסיך פרוסיה, אחיו הצעיר של המלך פרידריך וילהלם השלישי, ומריה אנה, נסיכת הסן-הומבורג בתם של פרידריך החמישי, רוזן הסן-הומבורג וקרולינה, רוזנת הסן-דרמשטדט. אדלברט הצטרף בצעירותו לצבא הפרוסי ושירת ביחידות ארטילריה. בין השנים 1826 ו-1842 ערך אדלברט מסעות אחדים מעבר לים וביקר בהולנד, בריטניה, רוסיה, טורקיה, יוון וברזיל.
חלקו בהקמת הצי הפרוסי
במהלך הפלגותיו הכיר בחשיבות העוצמה הימית למדינה תעשייתית ומסחרית מודרנית. הוא למד בקפידה את תאוריית הלוחמה הימית ובשנים 1835-1836 כתב תוכנית להקמת צי מלחמתי פרוסי. פרוסיה באותה עת הייתה מעצמה יבשתית שהתמקדה באירופה הקונטיננטלית ולמעשה לא החזיקה בצי מלחמתי משל עצמה; במקום זאת סמכה על בעלות בריתה הימיות – בריטניה, הולנד ודנמרק. ברם, במהלך מלחמת שלזוויג-הולשטיין (1848-1851), נתחוור לה כי האסטרטגיה בה נקטה נכשלה: בריטניה והולנד נותרו נייטרליות בעוד דנמרק הפכה לאויבתה. בתוך ימים אחדים שיתק הצי הדני את הספנות המסחרית הגרמנית בים הצפוני ובים הבלטי.
תוך כדי מהפכות 1848 נתכנס הפרלמנט של פרנקפורט בכנסיית פאולוס ה"קדוש" בפרנקפורט על המיין, והחליט כמעט פה אחד על הקמת צי גרמני. האספה העמידה את הנסיך אדלברט בראש "ועדה טכנית ימית" האחראית לתכנון ולבניית הצי. אדלברט הציג את המלצותיו ב"מזכר על הקמת צי גרמני" (Denkschrift über die Bildung einer deutschen Flotte) בפוטסדאם, 1848. במזכר, אשר עדיין נחשב מאד בשל תובנותיו בענייני אסטרטגיה ימית, הבחין אדלברט בין שלושה מודלים של ציים:
- כוח ימי המיועד להגנת החופים בלבד.
- כוח ימי התקפי, המגן על חופי המדינה ועל מסחרה הימי.
- מעצמה ימית.
אדלברט עצמו העדיף את הפתרון האמצעי, שלא ירגיז את המעצמות הגדולות (כמו בריטניה), אלא יעניק לצי המלחמתי הגרמני ערך מיוחד כבעל ברית.
ב-1849 ציווה עליו דודנו, פרידריך וילהלם הרביעי, מלך פרוסיה, להתפטר ממשרתו בצי. המלך הריאקציונר לא נתן אמון באספה הלאומית בשל אופייה המהפכני, ואף חזר בו מהצעתו ליטול את הכתר הקיסרי הגרמני. למרות מכשלה זו המשיך הנסיך אדלברט להעניק תמיכה פעילה להמשך בניית הצי.
ב-1852 טען אדלברט, כי פרוסיה חייבת להקים בסיס ימי בים הצפוני. הוא הסדיר את חוזה יאדה מ-20 ביולי 1853, לפיו פרוסיה והדוכסות הגדולה של אולדנבורג ייסוגו שתיהן מאזור בגדה המערבית של מפרץ יאדה, אשר משנת 1854 ואילך הקימה בו פרוסיה את המבצר, הבסיס הימי והעיר וילהלמסהאפן.
ב-30 במרץ 1854 קיבל אדלברט את התואר אדמירל של החוף הפרוסי והמפקד העליון של הצי המלחמתי. בקיץ 1856, במהלך הפלגת אימונים של אוניות המלחמה הפרוסיות, הוא נורה על ידי פירטים סמוך לחופי מרוקו ונפצע קל. ב-1864, במלחמת שלזוויג השנייה (הידועה גם כ"מלחמת דנמרק-פרוסיה"), הוא פיקד על שייטת הים הבלטי מבלי שיוכל ליטול חלק פעיל במלחמה.
אחרית ימיו ומותו
לאחר מלחמת צרפת-פרוסיה בשנים 1870–1871, אשר הביאה להקמת האימפריה הגרמנית, פסק אדלברט להשתמש בתוארו "הנסיך-האדמירל" ופרש מן הצי, שנקרא כעת "הצי הקיסרי". הוא נפטר שנתיים אחר כך ממחלת כבד.
אדלברט היה נשוי לרקדנית תרזה אלסלר (פראו פון בארנין); בנם היחיד, אדלברט פון בארנין מת ב-1860 בעת משלחת על הנילוס והוא בן 19.
אילן יוחסין
קישורים חיצוניים
25528278אדלברט, נסיך פרוסיה (1811–1873)