אדולף רדינג
 | |
| פטירה | אפריל 1957 |
|---|---|
אדולף פטר רָדינג (Adolf Peter Rading; 2 במרץ 1888[1], ברלין – אפריל 1957[2], לונדון) היה אדריכל ומתכנן ערים גרמני שכיהן כאדריכל העיר חיפה[3].
קורות חיים
רדינג, יליד ברלין, סיים את לימודיו בבית ספר לאדריכלות ב-1911. ב-1919, אחרי השתתפות כחייל קרבי במלחמת העולם הראשונה, עבר לברסלאו שבגרמניה (כיום ורוצלב, בפולין), שם כיהן בתחילה כאסיסטנט של אוגוסט אֶנְדֶל (Endell), וב-1923 מונה כפרופסור באקדמיה הלאומית לאמנות ולמלאכת יד בברסלאו (Staatliche Akademie für Kunst und Kunstgewerbe Breslau).
ב-1926 שב לברלין, הקים בה משרד לאדריכלות יחד עם האנס שארון (Scharoun) ועשה בו חיל. הוא אף הצטרף לחבורת "Der Ring" מיסודו של אריך מנדלסון, ששאפה לקדם את האדריכלות המודרנית. רדינג השתתף עם שותפו, שארון, בתכנון בשיכון וייסנהוף של הוורקבונד בשטוטגרט ב-1927 ותערוכה דומה בורוצלב ב-1929. כמו כן תיכננו יחד שיכונים בברלין עד 1933. אולם עם עליית הנאצים לשלטון, היגר עם אלזה (לבית לשניסצר)[1], אשתו היהודייה שאיתה התחתן ב-1928, לצרפת, שם ניסו לחיות חיים חקלאיים. ב-1936 עלה הזוג ארצה לחיפה.
בחיפה תיכנן רדינג מספר בתים, אשר חלקם קיימים עד ימינו. אחד מהם הוא הבית ברחוב דרך הים 91 (הרחבת ביתו של מרדכי נמצא-בי). ב-1944 תיכנן את מפעל פרוטרום, אחרי שתיכנן את בתיהם של מקימי המפעל מריוס (יוסף) גרזון (רחוב קדרון 16 ב-1939) ויהודה ארטן (רחוב ויתקין 14 ב-1941, שני האחרונים עם מקס לוי). הוא תיכנן בתים גם מחוץ לחיפה, כגון בית לוין בקריית ביאליק ובית הרצברגר בנהריה (ב-1937)[4].
ב-1943 מונה לאדריכל הראשי של עיריית חיפה - היו אלו שנות הפיתוח המואץ של חיפה תחת המנדט הבריטי. את הדר הכרמל הפך רדינג למוקד החיים היהודיים בעיר. דוגמה לכך היא כיכר מסריק (על אף שהבניינים לא תוכננו על ידו; בית "אמישרגז", למשל, תוכנן על ידי שמואל רוזוב). כמו כן, רדינג היה שותף לתכנון ציר הכניסה מקרית אליהו (של ימינו) לכוון בת גלים ומרצועת החוף של בת גלים לכוון שקמונה ושיכון חיילים משוחררים ב-1947, שהיה השיכון הציבורי הראשון בחיפה. אף על פי שזכה במקום הראשון (יחד עם קורט רייניש) בתחרות תכנון הצד הדרומי של דרך העצמאות שהוכרזה על ידי העירייה ב-1936, לא בנה אותה לבסוף (אלא הולידיי).
בשנת 1950 עזב הזוג רדינג את הארץ, אך סירב לחזור לגרמניה. הזוג רדינג עבר לבריטניה, שם חי עד מותו של אדולף רדינג, בלונדון. רדינג היה נשוי שלוש פעמים. ב-1914 נשא את לילי ריכטר, שנפטרה משחפת לאחר זמן קצר. ב-1920 נשא את אנה זילבר היהודייה, סטודנטית של ידידו הארכיטקט אנדלס (אנחל), וחברת בית-ספר של אשתו השלישית, אלזה לשניצר, ובשנת 1923 נולדה בתם בריגיט.
רדינג נחשב לאחד האדריכלים הנשכחים ולא זכה להערכה לא בגרמניה ולא בישראל שבה היה האדריכל הלא-יהודי, הכמעט יחיד, בעל מוניטין שהגיע אליה מגרמניה.
גלריה
ביתו של מרדכי נמצא-בי בכרמל מערבי
אזור מרכז הכרמל כיום
קישורים חיצוניים
- רנה פרידל, אדולף רדינג במיזם "אדריכלים בגלות 1933-45", המכון לתולדות האמנות והאדריכלות, מכון קרלסרוהה לטכנולוגיה (השכלה, משרות ופרויקטים) (בגרמנית)
- אדולף רדינג במהדורה המקוונת של הביוגרפיה הגרמנית החדשה (בגרמנית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 גנזך המדינה, ISA-MandatoryOrganizations-Naturalization-000zq0y
- ^ המקורות השונים מציגים תאריכי פטירה שונים. כולם נוקבים באפריל כחודש הפטירה.
- ^ רשימת האדריכלים הבולטים, שפעלו בארץ ישראל, בתקופת העלייה החמישית, כולל סיכום קורות החיים המקצועיים של כל אחד מהם, מתוך חומר עזר בקורס לתולדות האמנות, מאת אליעזר פרנקל
- ^ אליעזר פרנקל, כרונולוגיה תולדות האמנות, פרק 16
