אדוארד אינגלנד
| לידה | 1685 |
|---|---|
| פטירה | 1721 (בגיל 36 בערך) |
אדוארד אנגלנד (באנגלית: Edward England; בערך 1685–1721)[1][2] היה שודד ים יליד אירלנד. הספינות בהן הפליג כללו את "הפנינה" (שינה את שמה ל"רויאל ג'יימס") ובהמשך שט ב"פנסי", החליפה "הפנינה" בשנת 1720. דגלו היה הדגל הקלאסי ג'ולי רוג'ר - כמעט בדיוק כמו זה ששימש את סמואל בלמי - עם גולגולת מעל שתי עצמות שלובות על רקע שחור. כמו בלמי, אנגלנד היה ידוע בטוב לבו ובחמלתו כמנהיג, שלא כמו שודדי ים רבים אחרים באותה תקופה.
אנגלנד נולד כאדוארד סיגר באירלנד בסביבות שנת 1685. הוא השתתף במשלחתו של הנרי ג'נינגס בצי שחיפש את האוצר השקוע בים בשנת 1715 מול חופי פלורידה. לאחר מכן החל להפליג עם צ'ארלס ויין בשנת 1718. עם ויין ושודדי ים בולטים אחרים הם קיבלו את חנינת המלך. אנגלנד וכמה מאנשיו הפליגו לאפריקה. במהלך דרכו השפיע בין השאר על הקריירה של ברתולומיאו רוברטס. בשנת 1720, בסמוך לאי האפריקני קומורוס, אנגלנד ואנשיו נקלעו לסכסוך אלים עם ג'יימס מאקרה. לאחר עשרה ימים של הסתתרות באי, הסכימו אנגלנד ומאקרה לעסקת שלום, מה שהרגיז את אנשיו של אדוארד אנגלנד. הם הדיחו אותו בהצבעה מתפקיד רב החובל והושאר עם תומכיו על האי מאוריציוס. לאחר ארבעה חודשים הצליחו אנגלנד ואנשי הצוות הנאמנים שלו לבנות סירה ולשוט לחוף מבטחים פיראטי במדגסקר הוא מת בחורף 21–1720, אולי ממחלה טרופית.
ראשית דרכו
נולד באירלנד כאדוארד סיגר בערך בשנת 1685[3] הוא ככל הנראה גדל כקתולי ,[4] ונאמר שהוא היה איש משכיל.[5] סיגר שינה את שם משפחתו לאנגלנד כשהפך לפיראט. מקורות מסוימים טוענים ש"סיגר "כלל לא היה שמו של אנגלנד, אלא היה פיראט נוסף נפרד (ג'ספר סיגר) שהפליג כפיקודו של אנגלנד.[6][7] אנגלנד עשה את דרכו לג'מייקה ובמהלך מלחמת הירושה הספרדית שימש כפיראט שכיר חרב.[8] הוא נתפס על ידי כריסטופר וינטר ונאלץ להצטרף לצוותו.[9] וינטר לקח את אנגלנד לבסיס הפיראטים בנסאו, בהאמה. אנגלנד השתתף בתקיפתו של הנרי ג'נינגס על מחנה ההצלה הספרדי בפלמה דה אייז, פלורידה, וגנב 87,000 ליש"ט בזהב וכסף.[10] בהמשך דווח על אנגלנד כקצין בצי של צ'ארלס ויין, במרץ 1718. הספינה של צ׳רלס ויין, הלארקון נתפסה על ידי הצי המלכותי, אך אנגלנד ושאר אנשי הצוות שוחררו בנסאו כי קבלו את חנינת המלך.[11]
שייט לאורך חוף אפריקה
אנגלנד נבחר כקפטן של ספינה משלו באמצע 1718. הוא החליט לא לקבל עליו את החנינה יחד עם ויין ועוד כמה אחרים, ואחרי הגעתו של המושל של באהמה וודס רוג'רס הם הפליגו לחוף אפריקה.
לאורך הדרך הוא והצוות תפסו כמה ספינות. אחת הספינות הייתה ספינת סוחר מבריסטול, שאותה החזיק אדם בשם סקינר. כמה מאנשי הצוות הכירו את סקינר והכירו אותו כי מעולם לא שילם להם עבור עבודתם אצלו. לדברי צ'ארלס ג'ונסון, איש הצוות אמר: אה - קפטן סקינר זה אתה, אתה חייב לי כסף רב, ועכשיו תשלם באוצר שלך.
חבורת שודדי ים תפסה את הקברניט, קשרה אותו והשליכה לעברו בקבוקים ריקים. לאחר מכן מכיוון שהיה מפקד טוב לאנשיו, הם הרגו אותו באופן מהיר פשוט על ידי ירי בראשו עם אקדח צור. בהתחשב בכך שצוות הספינה שנתפסה היה ללא מפקד, אנגלנד הציע להם לבחור להצטרף לצוותו. בצוות היה גם האוול דייוויס שסירב לחתום על התחייבות להיות פיראט. האוול אמר שהוא מעדיף למות מאשר להפוך לפיראט, עם זאת אנגלנד סירב להרוג אותו ובמקום זאת נתנה לו את הפיקוד על הספינה שנלכדה. כך התחילה הקריירה הפיראטית של דייוויס. דייוויס היה זה שיצר בהמשך את הקריירה של ברתולומיאו רוברטס ואת הקריירה של שודדי ים רבים אחרים.
לאחר זמן מה, אנגלנד וצוותו כבשו פריגטה גדולה יותר בשם ״הפנינה״. כשהם לקחו את הספינה עבורם, הם שינו את שמה ל״רויאל ג'יימס״ ובאביב 1719 יצאו לחיפוש אוצרות לשדידה באפריקה. בין נהר גמביה לחוף הכף, הפיראטים תפסו ובזזו עשר אוניות. שתיים מהן שמרו כפרסים, והעניקו אותם לקברניטים רוברט ליין וריצ'רד סמפל, שעזבו את אנגליה כדי להפליג לקאריביים. לאחר שבזז את עשר הספינות, אנגלנד הפך את ג'ון טיילור לקפטן ספינת הפרס הבאה שלו, ״ויקטורי״. לאחר ביזה נוספת של שתי אוניות, אנגלנד והצוות החליטו לעגון בנמל בעיירה אפריקאית קטנה. באותה העת הפיראטים הפכו למתוסכלים יותר ויותר התגלעו עימותים עם האנשים המקומיים בנוגע ליחסם לנשים. עד מהרה פרצה קטטה, מה שגרם לפיראטים לשרוף את כל העיירה ולצאת לדרך.
בזמן שבזזו עיירה בדרום אפריקה, אנגלנד ראה אישה בשם איימי בריונו. הוא חטף אותה והחזיק אותה במגורי הקברניט שלו. שנים אחר כך הזוג התחתן ונולד להם ילד שקראו לו ג'ון אדוארד אנגלנד. קפטן אנגלנד, דאג לשלומם של איימי וילדם, השאיר אותם בחוף המזרחי של דרום אפריקה. לפני שעזב, אנגלנד ביקש מאשתו להורות לבנם לקרוא לבנו בכור ג'ון על שמו, והביע את רצונו כי כך יהפוך למסורת משפחתית.
האוקיינוס ההודי
עד שנת 1720 הגיע אנגלנד לאוקיינוס ההודי, שם נפגש עם עמיתו הפיראט קפטן אוליבר לה בוזה. אנגלנד תפס ספינה הולנדית עם שלושים וארבעה תותחים, אותה כינה את ״פנסי״ לכבוד הפיראט האנגלי הנרי אברי, והפך את הפנסי לספינת הדגל החדשה שלו. אנגלנד החליט לתקוף הודים מהמזרח בפיקודו של ג'יימס מאקרה על הספינה ״הקסנדרה״, בסמוך לאי קומורו. התפתח קרב ארוך ועקוב מדם ושתי הספינות עלו על שרטון. מאקרה וצוותו ששרדו נמלטו והסתתרו על האי במשך עשרה ימים. לבסוף, מאקרה, שנפצע, היה עייף ורעב, עלה לספינת של אנגלנד כאות כניעה, בתקווה לרחמים מהפיראטים. המטען של ״הקסנדרה״ הוערך ב 75,000 ליש"ט. תשעים מאנשי הצוות של ״הפנסי״ מתו בהתקפה על הקסנדרה.[9] לאנגלנד היה אופי טוב יוצא דופן בין שודדי הים. הוא לא האמין בעינויים של שבויים אלא אם כן אי אפשר היה לשכנע אותם. [9] אנגלנד הורה לחוס על חיי מאקרה, והפיראטים ששמרו על הקסנדרה והעניקו להם את הפנסי הפגועה מאוד. אחד מקציניו של אנגלנד, ג'ון טיילור, שכעת היה המפקד של ״ויקטורי״, התמרמר על החלטה הזאת ורק הסכים לה לאחר שאנגלנד שיחרר אותו. אנגלנד תפסה ספינה אנגלית קטנה ליד קוצ'ין, הקפטן השיכור שנתפס דיווח על שמועה כוזבת שמאקרה מכין צי לרדוף אחרי הפיראטים. הדבר הרגיז את הפיראטים, ובמיוחד את טיילור, שרצו להרוג את מאקרה. בערך בתקופה זו ארגן טיילור הצבעה והדיח את אנגלנד מהפיקוד.[9]
שייט במאוריציוס
אנגלנד הושאר במאוריציוס (הידועה בשנים 1715–1810 בשם איל דה פראנס) עם שלושה אנשי צוות נאמנים אחרים. הם הורדו לחוף.[12] אחד הגברים שנותרו עם אנגלנד היה ידוע בתואר כ"גבר עם רגל מעץ, כשהוא נושא שני אקדחים ",[9] נאמר שהוא היה השראה לדמותו שיצר רוברט לואי סטיבנסון - לונג ג'ון סילבר, אם כי הדבר לא בטוח. לאחר כארבעה חודשים בנו הנותרים באי סירה קטנה והצליחו להפליג למקלט של פיראטים במפרץ סנט אוגוסטין במדגסקר.[3]
מורשת
לאחר שהגיע למפרץ סנט אוגוסטין, שרד אנגלנד זמן מה על ידי קבלת צדקה משודדי ים אחרים,[13] אולי חלק מצוותו של חברו הוותיק של הנרי אברי .[14] אנגלנד נפטר בסוף 1720 או בתחילת 1721, אולי ממחלה טרופית.[15]
בנו של אנגלנד, ג'ון עשה בסופו של דבר מה שאביו רצה, וכינה גם את בנו ג'ון. מסורת זו נמשכה בקרב צאצאי אנגלנד.
אדוארד אנגלנד ידוע כאחד מקברניטי הפיראטים ההומניים ביותר בתור הזהב של הפיראטיות. לדברי קפטן צ'ארלס ג'ונסון, בספרו על ההיסטוריה של הפירטים: היה לו מידה רבה של טבע טוב, ולא רצה אומץ; הוא לא היה ערמומי, ותמיד נרתע מפני השימוש באסירים שנתפסו. הוא היה מסתפק בזיזה מתונה. האם היה יכול להשפיע על חבריו לאותה גישה? מאחר שהוא היה בדרך כלל היה עסוק בחברת פושעים מתועבת, הוא היה מחויב להיות שותף בכל מעשיהם הנתעבים.[9]
הערות שוליים
- ^ David Marley (2010), Pirates of the Americas: Volume 1, p. 583.
- ^ Angus Konstam and David Cordingly (2002), The History of Pirates, p. 132.
- ^ 3.0 3.1 Denis Piat, Pirates and Privateers in Mauritius
- ^ David F. Marley, Pirates of the Americas, Volume 1
- ^ Marcus Rediker, Villains of All Nations: Atlantic Pirates in the Golden Age
- ^ Fox, E. T. (2014). Pirates in Their Own Words. Raleigh NC: Lulu.com. מסת"ב 9781291943993. Retrieved 17 June 2017.
- ^ Grey, Charles (1933). PIRATES OF THE EASTERN SEAS (1618-1723). London: PURNELL AND SONS. Retrieved 1 June 2017.
- ^ Angus Konstam, Piracy: The Complete History
- ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 9.4 Johnson, Captain Charles (1724). A GENERAL HISTORY OF THE PYRATES. London: T. Warner. p. 124. Retrieved 18 June 2017.
- ^ ames Kraska,Contemporary Maritime Piracy: International Law, Strategy, and Diplomacy at Sea
- ^ Colin Woodard (2008), The Republic of Pirates, מסת"ב 0-15-603462-X, p. 234-35.
- ^ The Pirates Own Book edited by Charles Ellms
- ^ General History of the Robberies & Murders of the Most Notorious Pirates by Captain Charles Johnson
- ^ The Republic of Pirates by Colin Woodard
- ^ The Book of Pirates by Michael MacLeod, Christine Lampe and Jamaica Rose
אדוארד אינגלנד31472216Q684382