ההיסטוריה הכללית של הפירטים
_by_Captain_Charles_Johnson.jpg)
היסטוריה כללית של מעשי השוד והרציחות של הפיראטים הידועים ביותר לשמצה (אנגלית: A General History of the Robberies and Murders of the most notorious Pyrates) הוא ספר משנת 1724, שפורסם בבריטניה ובו ביוגרפיות של שודדי ים באותה העת.[1] שהיה בעל השפעה על עיצוב תפיסות פופולריות של שודדי ים. מחברו השתמש בשם קפטן צ'ארלס ג'ונסון, הנחשב כשם ספרותי בדוי של אחד מהסופרים בלונדון. הספר הוא המקור העיקרי לביוגרפיות של שודדי ים רבים ידועים, ומעניק מעמד כמעט מיתי לדמויות הצבעוניות יותר, וסביר להניח שהסופר השתמש במקורות רשמיים בכתיבתו על הפיראטים.[2] הספר מכיל גם את קורות דגל הפיראטים "הרוג'ר ג'ולי" ומציג את עיצוב הגולגולת והעצמות.
הספר הופיע לראשונה בהוצאתו של צ'ארלס ריווינגטון (אנ') בלונדון, ונמכר טוב. עד 1726 הופיעה מהדורה רביעית מורחבת.[1] הספר קלע לטעמו של הציבור הבריטי לאקזוטיקה, והתענג על סיפורי גבורה ימיים. ההיסטוריון הימי האנגלי דייוויד קורדלי (אנ') כתב: "נאמר ונראה כי אין סיבה לפקפק בכך, שקפטן ג'ונסון יצר את התפיסה המודרנית של שודדי ים".[3] הסופרים הסקוטיים רוברט לואיס סטיבנסון (מחבר "אי המטמון") וג'יימס מתיו ברי (מחבר "פיטר פן" המציג את קפטן הוק) שניהם הצביעו על הספר "ההיסטוריה הכללית של הפיראטים" כאחת המשפיעים ביותר עליהם, וסטיבנסון אפילו לווה את שמה של דמות אחת (ישראל הנדס) מרשימת אנשי הצוות של "שחור הזקן" שהופיעה בספרו של ג'ונסון.[4][5]
תעלומת המחבר
המחבר נותר לא ידוע למרות ניסיונות רבים של היסטוריונים לגלות את זהותו. לא נמצא שום תיעוד של אדם עם השם צ'ארלס ג'ונסון ששימש כקפטן בשום תפקיד, אלא ארבעים ושתיים שנים לפני פרסום הספר. בתחילת המאה השמונה-עשרה הייה מחזאי בשם זה, אך עבודותיו לא קשורות לפיראטיות. יש שהציעו כי "הקפטן" היה למעשה פיראט נפוץ, אך שוב, אין תיעוד על האיש הזה. [6]
בשנת 1932 הציע חוקר ספרות בשם ג'ון רוברט מור(אנ') כי דניאל דפו הוא מחבר הספר הנ"ל. לאחר שנים של מחקר של אוסף יצירותיו של דפו, מור פרסם מחקר על ממצאיו, ובו פירוט את הטיעון שלו לגבי ההשערה שדפו הוא המחבר של יצירה זו ויצירות אחרות. מור הצהיר ש"היסטוריה כללית" היא ללא ספק "יצירה של דפו, בהתבסס על ניתוח סגנון הכתיבה ותכנים הדומים בקטעים אחרים שיוחסו לדפו. מור טען כי התעניינותו של דפו בנושאים כמו מאורעות ימיים ופושעים ימיים מראה כי "היסטוריה הכללית" נכנסת לתחום רפרטואר הכתיבה שלו. מור טען שלא ניתן להשתמש רק ביצירות אחרות כדי לאשר שדפו כתב את "היסטוריה כללית", אלא שניתן להשתמש ב"היסטוריה הכללית" כדי לאשר את מחברם של אותן יצירות. נקודה נוספת שעליה מור הסתמך כדי לאמת את טענותיו הייתה שסופרים רבים, כולל היסטוריונים, השתמשו ב"היסטוריה הכללית של הפיראטים" כמקור מידע לכתבים שלהם בעצמם. [7]
עם זאת קיימות מחלוקות בין ביוגרפים שונים של דפו על גוף עבודתו. בהתבסס על דיווחים של ביוגרפים אחרים, הקאנון המיוחס לדפו עבר מ־101 יצירות שונות ל -570 בין השנים 1790 - 1970. רוב התוספות הללו נעשו על סמך עדויות פנימיות, "סגנוניות". פרסום של מור ורשימתו לגבי כתביו של דניאל דפו הוסיף כמעט 200 יצירות נוספות. רבים הטילו ספק לא רק ביחסו ל"היסטוריה כללית" לדניאל דיפו, אלא גם למגמה הכללית של ביוגרפים להוסיף ללא הרף לקאנון הספרים שלו. מבקר אחד אף הציע, בהתבסס על מגמה זו, כי כל היצירות האנונימיות מראשית המאה השמונה-עשרה ייקראו כיצירות של דפו.
טיעוניהם של פיליפ פורבנק(אנ') וו. ר. אוונס נגד מחבריו של דפו ל"היסטוריה הכללית" עוסקים בהקבלות ליצירות אחרות באותה תקופה (לרוב מיוחסות גם הן לדפו) והפגמים ההגיוניים הנחוצים בכדי לאשר קטלוג כה גדול ומגוון של יצירות לאמן אחד. רבים מהרעיונות והביטויים עליהם הצביע מור כמקבילות, והוכחה לשיוכן ליצירתו של דפו, היו למעשה בשימוש שיגרתי במאה השמונה עשרה. על פי פורבנק ואוונס, ייחוסו של מור את "ההיסטוריה הכללית" לדיפו מבוסס על הוכחות חיצוניות ורק על מעט מקבילות נסיבתיות בודדות. [8]
חוקרים אחרים הציעו את רונלד קוואטרוצ'ה כסופר האמיתי של ההיסטוריה הכללית. [9]
קולין ווארד כתב בספרו "רפובליקת הפיראטים": [10]
ארנה ביאלושבסקי מאוניברסיטת קיאל בגרמניה זיהה מועמד סביר בהרבה: נתנאל מיסט(אנ'), ספן לשעבר, עיתונאי, ומוציא לאור של כתב עת שבועי. מו"ל ההוצאה הראשונה של הספר, צ'ארלס ריווינגטון, הדפיס ספרים רבים עבור מיסט, שגר סמוך למשרדו. חשוב מכך, "ההיסטוריה הכללית" נרשמה במשרד הכתיבה של הוד מלכותה על שם מיסט. בתור ימאי לשעבר שהפליג באיי הודו המערבית, מיסט, מכל הסופרים האחרים בלונדון, היה כשיר באופן מיוחד לכתוב את הספר, כשהוא מכיר היטב את העולם הימי והסביבה שהפיראטים פעלו בה. הוא היה גם יעקוביט מחויב ובסופו של דבר יצא לגלות בצרפת, ושימש כשליח בין לונדון לחצר סטיוארט ברומא, מה שיכול היה להסביר את התאוריה הלא היסטורית של "ההיסטוריה הכללית" על חוקי הים. בשנים 1722–1723 הייתה למיסט גם המוטיבציה לנסות לכתוב רב מכר: הרווחים של השבועון ירדו במשך השנים בגלל התחרות הגוברת בעיתונים המתחרים. [11]
תוכן הספר
הספר "ההיסטוריה הכללית" מציג תכונות רבות שהפכו לימים נפוצות בספרות הפיראטית, כמו פיראטים קטועי גפיים רגליים וידיים או פגועי עיניים. הרעיון שהפיראטים קוברים אוצר, וכן הופעת דגל הפיראטים "הג'ולי רוג'ר" בסיפורים. המחבר מצטט באופן ספציפי שני פיראטים כמי שקראו לדגלם ג'ולי רוג'ר (נקרא על שם הפיראט הראשון וצוותו): הפיראט הוולשי ברתולומיאו רוברטס ביוני 1721, והפיראט האנגלי פרנסיס ספריגס (אנ') בדצמבר 1723. [12] הספר מעניק מעמד כמעט מיתי לדמויות הצבעוניות יותר, כמו הפיראטים האנגלים הידועים לשמצה "שחור הזקן" וקליקו ג'ק. מה שמסביר את הדימוי הסטנדרטי על חייהם של הפירטים, כפי שאנשים רבים עדיין אמינים בהם במאה ה-21. דימויים אלה השפיעו גם על ספרות הפיראטים של הסופרים הסקוטיים הידועים רוברט לואי סטיבנסון וג'יי מ. בארי. [13]
הספר יצא בשני כרכים. הראשון עוסק בעיקר בפיראטים של המאה ה-18, בעוד שכרך ב' מתעד את עלילות קודמיהם כמה עשורים קודם לכן. בכרך הראשון המחבר נדבק קרוב למדי למקורות הזמינים, אם כי הוא מרחיב מעט את הסיפורים. הוא דבק יותר באמת בכרך השני וכולל ביוגרפיות של שלושה אנשים שעלולים להיות בדיוניים לחלוטין. הספר השפיע רבות על עיצוב מושגי הפיראטיות העממיים.
הדמויות בכרך הראשון
הדמויות בכרך השני
- כריסטופר קונדנט
- ג'ון בואן
- ג'ון הלסי
- נתנאל נורט
- סמואל בלמי
- סמואל ברג'ס
- תומאס האוורד
- תומאס טי
- ויליאם פליי
- ויליאם קיד
וכן ביוגרפיות של רב החובל הבדיוני ככל הנראה ג'יימס מיסון, ויליאם לואיס (פיראט) וג'ון קורנליוס.
מקורות
- Cordingly, David. Under the Black Flag: The Romance and Reality of Life Among the Pirates. New York: Harcourt Brace, 1995.
- Charles Johnson (1724), A General History of the Robberies and Murders of the Most Notorious Pyrates, a copy on the website of East Carolina University Digital Collections
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 A general history of the robberies & murders of the most notorious pirates. By Charles Johnson Introduction and commentary by David Cordingly. Conway Maritime Press (2002).
- ^ Cordingly, Under the Black Flag, p. xix.
- ^ Johnson, Charles; Cordingly, David (2010). "Introduction". General History of the Robberies & Murders of the Most Notorious Pirates(Lyons Press 2nd paperback ed.). London: Conway Maritime Press. pp. viii
- ^ Jason Porterfield, Treasure Island and the Pirates of the 18th Century, Rosen, 2004, p. 12.
- ^ Pirate chic". The Age. 6 December 2016.
- ^ ohn Robert Moore Defoe in the Pillory, and Other Studies (New York: Octagon Books, 1973).p. 129
- ^ ohn Robert Moore Defoe in the Pillory, and Other Studies (New York: Octagon Books, 1973).pp. 126-141
- ^ Philip Nicholas Furbank and W. R. Owens, The Canonisation of Daniel Defoe (New Haven, CT: Yale University Press, 1988).pp. 2-4, 102-108
- ^ Furbank, P.N.; Owens, W.R. (1994). Defoe de-attributions : a critique of J.R. Moore's Checklist. London: Hambledon Press. מסת"ב 1-85285-128-7.
- ^ Ossian, Rob. "Book Review:A General History of the Pyrates". The Pirate King. Archived from the original on 22 October 2007. Retrieved 2007-11-29.
- ^ Woodard, Colin (2007). The Republic of Pirates. Harcourt, Inc. pp. 325–326
- ^ Charles Johnson (1724), A General History of the Robberies and Murders of the Most Notorious Pyrates, pp. 250, 411-12
- ^ A general history of the robberies & murders of the most notorious pirates". Introduction. p. viii
26795126ההיסטוריה הכללית של הפירטים