אדגר מיטשל
 | |
| אדגר מיטשל | |
| לידה |
17 בספטמבר 1930 טקסס, ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה |
4 בפברואר 2016 (בגיל 85) פלורידה, ארצות הברית |
| מידע כללי | |
| בשירות | אסטרונאוט בשירות נאס"א |
| לאום |
 אמריקאי |
| עיסוקים נוספים | טייס ניסוי, מהנדס אווירונאוטיקה |
| תקופת השירות | 1966–1972 (כ־6 שנים) |
| דרגה | קפטן בצי ארצות הברית |
| זמן שהייה בחלל | 216 שעות ו-1 דקות |
| מספר פעילות חוץ-רכבית | 2 |
| משימות | |
| אפולו 14 | |
 | |
| עיטורים | |
   מדליית השירות המצוין של הצי | |
אדגר דין "אד" מיטשל (באנגלית: Edgar Dean "Ed" Mitchell; 17 בספטמבר 1930 - 4 בפברואר 2016) היה אסטרונאוט, טייס ניסוי, מהנדס אווירונאוטיקה ועב"מולוג אמריקאי. היה האדם השישי ללכת על הירח, כאשר שימש כטייס רכב הנחיתה הירחי במהלך אפולו 14.
השכלה
נולד ב-17 בספטמבר 1930 בטקסס שבארצות הברית. בצעירותו, משפחתו עברה לניו מקסיקו, שם היה חלק מתנועת הצופים. ב-1945 השתתף בתנועת הנוער מסדר דה-מוליי[1]. למד לטוס בגיל 13[2].
סיים תואר ראשון בניהול תעשייתי באוניברסיטת קרנגי מלון בשנת 1952. בוגר תואר ראשון בהנדסת אווירונאוטיקה מבית הספר של הצי ללימודים מתקדמים, 1961. דוקטור במדעים באווירונאוטיקה ואסטרונאוטיקה מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, 1964.
בצי האמריקאי
מיטשל התגייס לצי האמריקאי ב־1952. שנה מאוחר יותר, סיים קורס קצינים. ב־1954 סיים את בית הספר לטיסה והוצב בטייסת הסיור ה־29 באוקינאווה. בין השנים 1957 ל־1958 הטיס מטוסי A3 בטייסת התקיפה הכבדה 2 שהוצבה על נושאות המטוסים USS BON HOMME RICHARD ו־USS TICONGEROGA. עד 1959 היה טייס בפרויקט מחקר בטייסת הפיתוח האווירי 5. בין 1964 ל־1965 היה ראש מחלקת ניהול הפרויקט של משרד השדה של הצי של המעבדה המאוישת הלווינית[3]. (תוכנית של חיל האוויר האמריקאי בשנות ה-60 של המאה ה-20, לטיסות מאוישות צבאיות על בסיס תוכנית ג'מיני)[4].התאמן כטייס ניסוי תחת הנחייתו של צ'אק ייגר[2]. כמו כן שימש מיטשל כמדריך בניווט והנחיה ומתמטיקה עבור המועמדים לאסטרונאוטים[3].
בנאס"א
מיטשל נבחן להיות אסטרונאוט כחלק מקבוצה 5, באפריל 1966. הוא שימש כאסטרונאוט גיבוי לאפולו 9 וכטייס גיבוי של רכב הנחיתה הירחי באפולו 10. כאשר נקלעה משימת אפולו 13 למצוקה, פעל מיטשל בסימולטור של נאס"א על מנת למצוא פתרון להחזרת האסטרונאוטים בבטחה לכדור הארץ. על פועלו עוטר יחד עם חברי צוות אפולו 13 במדליית החירות הנשיאותית[5].
אפולו 14
ערך מורחב – אפולו 14
ב-31 בינואר 1971, אדגר מיטשל, שהיה כבר קפטן בצי האמריקאי, המריא בטיסה לירח במשימת אפולו 14. מיטשל היה טייס רכב הנחיתה הירחי, והפך לאדם השישי שהלך על הירח. טיסת אפולו 14 נמשכה 9 ימים, דקה ו-58 שניות, במהלכה מיטשל ואלן שפרד שהו על הירח יום אחד, 9 שעות, 30 דקות ו-29 שניות.
במהלך המשימה, מיטשל ושפרד נחתו סמוך למכתש פרה מאורו, ביצעו מגוון ניסויים וחזרו עם כ-45 ק"ג של דגימות ואבני ירח. מיטשל ושפרד ביצוע שתי פעילויות חוץ רכביות על הירח, הראשונה נמשכה 4 שעות, 47 דקות, 50 שניות, והשנייה 4 שעות, 34 דקות, 41 שניות. סה"כ שהו השניים כ- 9 שעות, 22 דקות 31 שניות מחוץ לרכב הנחיתה הירחי ועל פני הירח, ושהו הכי הרבה על פני הירח עד לאותו זמן[6].
לאחר החזרה לכדור הארץ
לאחר אפולו 14 הוצב כטייס גיבוי של רכב הנחית הירחי של אפולו 16. ב-1972 פרש מיטשל מהצי האמריקאי ומנאס"א[3]
חוקר תודעתי ועב"מולוג
מיטשל הושפע מטיסתו לירח והאמין כי חווה חוויה מיוחדת במינה. במהלך הטיסה חזרה הוא ביצע ניסוי תודעתי תפישה על-חושית כאשר הוא התרכז בקלפים מתוך תקווה שארבע מחבריו על כדור הארץ יוכלו לקלוט את מחשבותיו ולהבין מה הוא רואה[7]. במשך שנתיים הוא לא גילח את הזקן שהתחיל לגדל על הירח וניסה להבין את החוויה שהרגיש במהלך החזרה לכדור הארץ, כפי שכתב בספרו "The way of the explorer"[2].
בשנת 1973, מיטשל הקים את המכון למדעים נואטיים, מוסד מחקרי לפאראפסיכולוגיה וחקר התודעה האנושית. בשנת 1985 היה אחד ממקימי האגודה לחוקרי החלל (הכוללת את כל מי שביצע לפחות הקפה אחת סביב כדור הארץ, טייסי חלל ותיירי חלל).
מיטשל היה עב"מולוג והאמין יש חיים מחוץ לכדור הארץ. ב-2009 הכריז כי הממשלה מסתירה עדויות לנחיתת חייזרים על פני כדור הארץ[8]. נאס"א הכחישה את טענותיו[7]
משפחה
מיטשל היה נשוי והתגרש פעמיים. היו לו שלושה ילדים, שלושה ילדים חורגים ותשעה נכדים. הוא נפטר בגיל 85 בוסט פאלם ביץ', פלורידה, בפברואר 2016[2].
ספריו
מיטשל כתב מספר מאמרים וספרים. מספריו:
- The Way of the Explorer: An Apollo Astronaut's Journey Through the Material and Mystical Worlds (1996), G. Putnam & Sons, hardcover, מסת"ב 0-399-14161-8, 2008 paperback edition: מסת"ב 1-56414-977-3, audio cassette edition: מסת"ב 1-57270-019-X
- Psychic Exploration: A Challenge for Science (1974), G. Putnam & Sons, מסת"ב 0-399-11342-8
- Earthrise: My Adventures as an Apollo 14 Astronaut (2014), Chicago Review Press, hardcover, מסת"ב 1-61374-901-5
פרסים והוקרה
- 1970 - מדליית החירות הנשיאותית[1]
- 1971 - ד"ר לשם כבוד בהנדסה של אוניברסיטת קרנגי מלון[1]
- 1971 - ד"ר לשם כבוד במדעים של אוניברסיטת מדינת ניו מקסיקו[1]
- 1979 - ד"ר לשם כבוד מאוניברסיטת אקרון באוהיו[3]
- 1996 - ד"ר לשם כבוד מאוניברסיטת אמברי רידל (Embry-Riddle University)[3]
- 1997 - היכל התהילה של האסטרונאוטים בארצות הברית[9]
- 2008 - היכל התהילה של מסדר דה-מוליי[1]
- היכל התהילה הבינלאומי של חקר החלל, במוזיאון חקר החלל בניו מקסיקו[3]
- מדליית השירות המצוין של הצי
קישורים חיצוניים
- המזהה לא מולא ולא נמצא בוויקינתונים, נא למלא את הפרמטר.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 אדגר מיטשל במסדר התהילה דה-מוליי
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 אדגר ד. מיטשל, אסטרונאוט אפולו שהלך על הירח, נפטר בגיל 85, מט שודל, וושינגטון פוסט מתאריך 5 בפברואר 2016
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 אדגר מיטשל באתר נאס"א
- ^ Air Force to develop manned orbiting laboratory הודעה לתקשורת מתאריך 10 בדצמבר 1963, אתר משרד הסיור הלאומי
- ^ Edgar Mitchell, Sixth Astronaut to Walk on the Moon, Dies at 85, אתר SPACE.COM, 5 בפברואר 2016
- ^ תיאור משימת אפולו 14 באתר נאס"א
- ^ 7.0 7.1 אדגר מיטשל, האדם השישי ללכת על הירח, מת בגיל 85, ריצ'רד גולדסטין, ניו יורק טיימס מתאריך 5 בפברואר 2016
- ^ עמית ולדמן,חדשות 2, האסטרונאוט לשעבר טוען בתוקף: אנחנו לא לבד ביקום, באתר מאקו, 22 באפריל 2009
- ^ אדגר מיטשל באתר עמותת מלגות אסטרונאוטי תוכנית מרקורי
- ילידי 1930
- אסטרונאוטים אמריקאים
- תוכנית אפולו
- טייסי חלל ששהו על הירח
- טייסי צי ארצות הברית
- טייסי ניסוי אמריקאים
- מעוטרי מדליית השירות המצוין של הצי
- אמריקאים חברי הבונים החופשיים
- מקבלי מדליית החירות הנשיאותית
- מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת קרנגי מלון
- מעוטרי היכל התהילה של מסדר דה-מוליי
- בוגרי אוניברסיטת קרנגי מלון
- אמריקאים שנפטרו ב-2016