אגנש בינט

אגנש בינט (בהונגרית: Binét Ágnes; בודפשט, 1 באוגוסט 1920 – בודפשט, 19 ביוני 1991) הייתה פסיכולוגית, פסיכולוגית ילדים קלינית, פסיכותרפיסטית, עורכת ספרים של סיפורי ילדים וספרי לימוד.

אגנש בינט הפכה למשכילה ביותר ובצורה יוצאת דופן כבר בנעוריה. בזכות התעניינותה הרב-גונית, שאפתנותה וכישורי השפה המצוינים שלה היא הצליחה ללמוד מהגדולים במקצועה העתידי (ז'אן פיאז'ה, ליפוט סונדי, אימרה הרמן).

ביוגרפיה

בזכות כישורי השפה המצוינים שלה למדה פסיכולוגיה בבודפשט ובשווייץ (גם בגרמנית ובצרפתית). לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה הייתה תלמידה הישיר של פיאז'ה במכון ז'אן-ז'אק רוסו בז'נבה ולאחר מכן למדה אצל ליפוט סונדי בבודפשט. בגלל מוצאם היהודי חלק מבני משפחתה גורשו למחנות ריכוז, אבל אגנש בינט שרדה את השואה.

אחרי המלחמה, בין 1945 לבין 1948 למדה מדעי הרוח באוניברסיטה ובינתיים, מ-1947, למדה במכון בודפשט לפסיכולוגית ילדים בראשות פרנץ מיראי, בין היתר, עם ליוויה נמש וורה פרסטר. שם, במכון הלאומי לחינוך כשמו לאחר מכן, הכירה את בעלה, המתמטיקאי טמאש וארגה, ממנו נולדו לה שני ילדים: ז'וזה וארגה וג'רג' וארגה .

בשנות השישים עבדה כפסיכולוגית ילדים במכון לפסיכולוגיה של האקדמיה ההונגרית למדעים, ולאחר מכן לתקופה קצרה בבית יתומים ברחוב סל (Szél). ב-1968 ייסדה רופאת הילדים יוליה ג'רג' את המכון המפורסם לפסיכואנליזה ופסיכותרפיה ברחוב פאלודי, בו טופלו ילדים בשיטות מורכבות, פסיכיאטריות, פסיכולוגיות ופדגוגיות, לפי הדפוס האנגלו-סכסי.[2] אגנש בינט עבדה שם כאנליטיקאית ילדים בשנות ה-70 ופרשה ב-1980. לאחר פרישתה, נתנה הרצאות, השתתפה בקונגרסים של האיגוד הפסיכואנליטי הבינלאומי (International Psychoanalitical Association - IPA) וטיפלה ולימדה מטופלים מבוגרים למשך כל שארית חייה. היא הייתה חברה בוועדת הלימודים של האגודה הפסיכואנליטית ההונגרית.

יצירתו של אימרה הרמן השפיעה רבות על בינט, כפי שמעידה עבודתה על ההדפסה המחודשת של "האינסטינקטים הקדומים של האדם". כמו כן, שמה של אגנש בינט מקושרת גם למהדורת כרך האנתולוגיה של אליס הרמן "הילד מתבגר". בינט סיימה את לימודיה כפסיכואנליטיקאית אצל אימרה הרמן. עבודתו התאורטית של הרמן, בעיקר על "אינסטינקט ההיאחזות", נבחנה מחדש במחקרה, Attachment or Clinging, שראה אור גם מחוץ להונגריה. בעבודה זו הוא משווה את תאוריית ההיקשרות של ג'ון בולבי לתאוריית "אינסטינקט ההיאחזות" או "יצר ההיצמדות" של הרמן. הקריירה המקצועית שלה לא הצטמצמה לעבודתה כפסיכולוגית, הוא הייתה גם העורכת של ספר שירים שיצא לאור בהוצאת Cserepfalvi ב-1943 ביחד עם אווה אסודי, ובשנות החמישים, כשהפסיכולוגיה נאסרה בהונגריה, היא ערכה ספרי לימוד וספרי סיפורי ילדים עבור הוצאת הספרים מורה.

יצירותיה כמחברת

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו למכלול ועזרו לשכתב אותו. הסיבה היא חסר השם בשפת המקור.

• משחקיי ילדים (בודפשט, 1947)
• ילד בגילאי 3–6. מקומו של הילד בביתו. (מחברים שותפים: אנה טרדוש, דומוקוש וארגה, בודפשט, 1969)
• פסיכולוגיית הילד (מחבר שותף: פרנץ מיראי, בודפשט, 1970)
• חלון - ג'ורפה (Ablak-Zsiráf). לקסיקון ילדים עם תמונות (עם פרנץ מיראי, בודפשט, 1971)
• ג'ורקה לומד לספור 2, 1978
• חלון - ג'ירפה. לקסיקון ילדים; מהדורה מתוקנת. 1981
• יסודות פסיכולוגיים של חינוך II. (ככותבת שותפה של אוסף הטקסטים, בודפשט, 1990)
• קריאה וחברה (בשיתוף פרנץ גרבן ואטילה נאג' - בודפשט, 1992)
• תיאוריה ופרקטיקה של פסיכותרפיה לילדים 1–3. (ככותבת שותפה של אוסף הטקסטים, בודפשט, 1993)
• למידה ופיתוח (ככותבת שותפה באוסף הטקסטים של 1994)

תרומותיה הנוספות

• T. Aszódi Éva, V. Binét Ágnes (szerkesztők): Versek könyve. Nagy magyar költők verseiből kisgyerekek számára (Budapest, 1943)
• Henri Wallon (szerző), V. Binét Ágnes (fordító): A gyermek lelki fejlődése (Budapest, 1958)
• Henri Wallon (szerző), V. Binét Ágnes (fordító): Válogatott tanulmányok (Budapest, 1971)
• Robert Frances, Révész Géza, Frank Barron, Sigmund Freud (szerzők), V. Binét Ágnes (fordító): Művészetpszichológia (Budapest, 1973)
• Karl Bührer, Kurt Lewin, Kurt Koffka, Max Wertheimer (szerzők), V. Binét Ágnes (fordító): Alaklélektan (Budapest, 1974)
• Jean Piaget (szerző), V. Binét Ágnes (lektor): Szimbólumképzés gyermekkorban (Budapest, 1978)
• Alice Hermann (szerző), V. Binét Ágnes (szerkesztő): A gyermekben érlelődik a jövő (Budapest, 1979)
• Sigmund Freud (szerző), V. Binét Ágnes (fordító): Esszék (Budapest, 1982)
• Frank Barron, Ravenna Helson, Révész Géza, David Perkins (szerzők), V. Binét Ágnes (fordító): Művészetpszichológia (Budapest, 1983)
• Hermann Imre (szerző), V. Binét Ágnes (fordító): Az ember ősi ösztönei (Budapest, 1984)

פרסים

• פרס יוליה ג'רג'

לקריאה נוספת

• ז'וז'ה וארגה (בתה של אגנש בינט)
• ליוויה נמש : העתיד שלנו ב-1947. נזכרים באגנש בינט ( מהדורה שנייה. 1998).
• לקסיקון ביוגרפי הונגרי חדש. עורך ראשי. לאסלו מרקו. בודפשט, מועדון הספר ההונגרי.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32849125אגנש בינט