ליוויה נמש

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. ד"ר ליוויה נמש (בהונגרית: Nemes Lívia; בודפשט, 13 באוגוסט 1919 – 6 בנובמבר 2006) הייתה פסיכואנליטיקאית, פסיכותרפיסטית, פסיכולוגית ילדים, פסיכולוגית קלינית יהודייה-הונגרייה.

ליוויה נמש מילאה תפקיד משמעותי בארגון מחדש של התנועה הפסיכואנליטית ההונגרית ובהכשרת הדור הפסיכואנליטי החדש. בנוסף לעבודתה כפסיכואנליטיקאית תרמה משמעותית להתפתחות פסיכולוגיית הילדים ההונגרית וחקרה את הקשר בין סופרי כתב העת ניוגט לבין הפסיכואנליזה.

לימודיה

בשנת 1950 סיימה את אוניברסיטת פאזמאני פטר (משנת 1951 שמה: אוניברסיטת אטווש לוראנד), הפכה למורה בתיכון (פילוסופיה, מדעי החברה, פסיכולוגיה). בשנת 1971 קיבלה באוניברסיטת אטווש לוראנד תואר דוקטור למדעי הרוח.

משרות, תפקידים

  • 1948 – המכללה הפדגוגית בבודפשט, עוזרת הוראה,
  • 1949–1950 – המכון הלאומי לחינוך, מרצה,
  • 1951–1956 – מפעל הטקסטיל קישפשט
  • 1957–1959 – המכון הלאומי לפדגוגיה, מרצה,
  • 1962–1967 – מכון קוראני לשחפת, פסיכולוגית קלינית,
  • 1968–1980 – מרפאת הפסיכולוגיה לילדים בבודפשט, פסיכותרפיסטית לילדים פסיכולוגית קלינית ופסיכותרפיסטית פסיכואנליטית.

ביוגרפיה

האירועים המשמעותיים ביותר בחייה של ליוויה נמש קשורים לנקודות מפנה חשובות בהיסטוריה ההונגרית. ביום שנולדה קרסה הרפובליקה הסובייטית ההונגרית וכוחות ההסכמה המשולשת צעדו לתוך בודפשט בזמן שהאמבולנס נסעה עם אמה לבית החולים ליולדות. היא נולדה במשפחה יהודית כבתם של יוז'ף נמש, סוחר סדקית ושל אירמה קליין שמשפחתה עסקה בעיבוד חלב. דודה מצד אמה היה ז'יגמונד קנדה (מקודם: קליין) שסיים את לימודי הרפואה, הפך לרופא ולימים הפך למייסד "מפלגת הרדיקלים הבורגנית" בהונגריה ומנהיג חוג גלילאו.

ליוויה נמש סיימה את בתי הספר היסודי והתיכון (Veres Pálné Gimnázium) בבודפשט, אך בשל החוקים (האנטי) יהודיים (הנומרוס קלאוזוס וכן במיוחד החוק היהודי השני והחוק היהודי השלישי לא יכלה עוד להשלים את לימודיה באוניברסיטה. כך נרשמה לבית ספר לגרפיקה תעשייתית, כדי שיהיה לה מקצוע להתפרנס. בתקופת הכיבוש הגרמני נאלצה לעבור עם משפחתה לאזור גטו בודפשט. באמצעות הידע שלה בגרפיקה, היא ואחותה עסקו בזיוף מסמכים עבור המחתרת היהודית. לאחר השחרור של בודפשט על ידי הצבא האדום הצליחה לסיים את לימודיה ונרשמה לאוניברסיטת פאזמאני פטר (ELTE), שם למד פילוסופיה, פדגוגיה ופסיכולוגיה וגם לימדה כעוזרת הוראה. בין השנים 1949–1950 עבדה במכון הלאומי לחינוך ביחד עם פרנץ מיראי, בעודה לימדה במכללה, בהכשרת מורים וגם בגימנסיה כמורה. בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20 המכון נסגר מסיבות פוליטיות, היא פוטרה, איבד את עבודתה והפכה למובטלת. על סמך השכלתה בגרפיקה תעשייתית עבדה לבסוף כעובדת במפעל טקסטיל בקישפשט (רובע 19 של בודפשט) עד שנת 1956. לאחר מכן הייתה מרצה במכון הפדגוגי הלאומי בין השנים 1957–1959 ואז נעצרה בשנת 1959 במסגרת משפט הראווה נגד מיראי ואחרים באשמת התארגנות נגד המדינה ונשפטה, נידונה למאסר ונכלאה בבית סוהר בעיר קלוצ'ה במשך שלוש שנים. אווה גאל כתבה מחקר על פרטי התביעה נגדה במשפט הראוה. בשנותיה בכלא לימדה אסירים בני רומה (צוענים) אנאלפביתים לקרוא ולכתוב. היא לא קיבל עבודה במשך זמן רב לאחר שחרורה מהכלא ואז ד"ר לאסלו לבנדל העסיק אותה כפסיכולוגית במכון הלאומי לשחפת על שם פרידייש קוראני משנת 1962. בין השנים 1968–1980 הייתה הפסיכולוגית הראשית של המרפאה לפסיכולוגיה לילדים בבודפשט. לאחר פרישתה בשנת 1980, ערכה סמינרים עיוניים במשך שש שנים במרפאה הפסיכיאטרית SOTE לפסיכולוגים כאלה שעבדו בתחום הקליני בנושא מחלות מבוגרים והמשיכה את עבודתה כמרפאה וכמאמנת פסיכואנליטית במשך עשרות שנים. ליוויה נמש הייתה אנליטיקאית הכשרה באגודה הפסיכואנליטית ההונגרית. במשך עשרות שנים ניהלה סמינרים תאורטיים יסודיים שעוררו בעניין רב. היא כיהנה כנשיאת ועדת המחקר במשך שנים רבות.

היא פרסמה רבות בכתבי עת הונגריים וזרים על עבר הפסיכואנליזה ההונגרית, בקשר ליצירותיהם של שאנדור פרנצי ואימרה הרמן, ומתוך הניסיון הקליני שלה.

הוקרה

  • מדליית ההנצחה של שאנדור פרנצי
  • צלב האבירים של מסדר הכבוד של הרפובליקה של הונגריה

פרסומים

  • 1958. Az érzelmi fejlődés és gondolkodás szakaszai Piaget műveiben. In: Pszichológiai Tanulmányok I. Budapest, Akadémiai Kiadó, 27-40.
  • 1958. Okos, gyermek, buta gyermek. In: Öröm és gond a gyermek Budapest, Bibliotéka Könyvkiadó, 52-59 .1958. Kísérjük figyelemmel a gyermekek iskolai előmenetelét. In: Öröm és gond a gyermek, Budapest, Bibliotéka Könyvkiadó, 86-94.
  • 1958. Csavargó gyermekek. In: Öröm és gond a gyermek. Budapest, Bibliotéka Könyvkiadó, 202-210.
  • 1977 A neurotikus személyiségfejlődés kezdetei. In: Baj van a gyerekemmel. (Szerk.: F. Várkonyi Zsuzsa). Budapest, Gondolat Kiadó, 9-49.
  • 1980. Biographical notes of Professor Imre Hermann . International Review of Psychoanalysis, 7, 1-2. (Magyarul lásd1984)
  • 1984. Hermann Imre munkássága. In: Hermann Imre Az ember ősi ösztönei. Budapest, Magvető, 1984, 586-612.
  • 1985. The fate of the Hungarian psychoanalysts during the time of fascism. In:Sigmund Freud House Bulletin, 9, 20-28.
  • 1986 Psychoanalisys in Hungary: Its Past and Present Situation. Bulletin of European Federation, 26/27, 1986, 83-92. Németül: S. Freud-House Bulletin, 10, Special Issue, 1986, 325-333.
  • 1988. Freud and Ferenczi: A Possible Interpretation of their Relationship. In:Contemporary Psychoanalysis, 24:240-249.; Magyarul lásd „Adalék a Freud-Ferenczi viszonyhoz: Egy lehetséges interpretáció'' címmel, in: Alkotó és alkotás (1994), 144-158.
  • 1990. A szeretet pszichológiája Hermann Imre és Bálint Mihály felfogásában, Pszichológia, 1990.3.sz.,369-384; In: Alkotó és alkotás.(1994),159-182.
  • 1992. József Attila tárgykapcsolatai. In: miért fáj ma is: Az ismeretlen József Attila. Budapest, Balassi Kiadó és KJK, 1992, 163-190; Alkotó és. alkotás (1994), 91- 125 .
  • 1993. Karakter és korszellem.. Párhuzamok Ferenczi Sándor és Karinthy Frigyes között. Thalassa, (4) 1993, 1: 81-89. In: Alkotó és alkotás (1994), 71-96.
  • 1993. Kosztolányi Édes Annájának pszichoanalitikus értelmezése. Pszichológiai Szemle, 1992-93/1-2. szám, 31-44.In: Alkotó és alkotás (1994), 11-30.
  • 1993. Lélektani ábrázolás Babits regényeiben. (Előadásként elhangzott a Magyar Pszichoanalitikus Egyesületben 1993.november 20-án) In: Alkotó és alkotás 1994), 36-70.
  • 1994. Adalék a Freud-Ferenczi viszonyhoz: Egy lehetséges interpretáció. In: Alkotó és alkotós (1994), 144-158.
  • 1994. Előszó Sigmund Freud: A patkányember. Klinikai esettanulmányok című kötethez. In: Erős Ferenc (szerk.) Sigmund Freud Művei II. kötet, Budapest, Cserépfalvi, 7 -15.
  • 1994. Illyés Gyula és a pszichoanalízis. In: Alkotó és alkotás (1994), 126-143.
  • 1994. Székely Lajos kilencven éves. Thalassa, (5), 1994, 1_2: 288.
  • 1996. Az enfant terrible alakja a pszichoanalízisben. Thalassa, (7), 1996, 3:40-52.
  • 2000. A szenzorikus működés fejlődése a környezethez való alkalmazkodásban. In: A bennünk élő gyermek.
  • 2000. FantáziáIt anyalép egy állami gondozott kislány gondolatvilágában. Thalassa, (11), 2000, 1: 104-112
  • 2001. Az elveszett gyermekkor traumájának ábrázolása Radnóti Miklós szépprózájában. Thalassa, (12), 2001, 2-3 : 137 -143.
  • 2002. Egy halálból megmenekült levele: Hollós István Paul Federnhez (Nemes Lívia bevezetőjével). Thalassa, (13) 2002, 1-2: 118-120.
  • 2006. Gyermeklélektan és gyermekábrázolás Mérei Ferenc műveiben. In: Borgos Anna, Erős Ferenc, Litván György (szerk.): Mérei élet-mű: Tanulmányok. Budapest, Új Mandátum, 65-70.

ספריה העצמיים

  • 1974 – תסמינים פסיכוגניים בגיל בית הספר המוקדם. (סדרות פסיכולוגיה בתרגול). בודפשט.
  • 1987 – ליבידו האיברים. פרסום מדור פסיכותרפיה MPT
  • 1994 – בורא ויצירה. מאמרים פסיכואנליטיים. 1994; מהדורה שנייה: 1998.
  • 2000 – הילד שחי בתוכנו, בודפשט

לקריאה נוספת

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30947418ליוויה נמש

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ליוויה_נמש&oldid=1595807"