אגון אורובאן

אגון אורובאן (בהונגרית: Orován Egon, באנגלית: Egon Orowan; בודפשט, 2 באוגוסט 1902 – קיימברידג', 3 באוגוסט 1989) היה פיזיקאי ומטלורג יהודי-הונגרי-בריטי פרופסור באוניברסיטאות. על פי ג'רג' מרקס, נחשב לאחד המדענים הכלולים בקבוצה המכונה "אנשי המאדים".

משפחתו

אורובאן נולד באובודה (כיום רובע 3 של בודפשט). אביו, ברטולד (ברנרד) אורובאן, היה מהנדס מכונות ומנהל מפעל ואמו יוזפינה (יוז'ה) שפיצר שאגווארי, הייתה בתו של בעל אחוזה שהתרושש מנכסיו. מצד אמו, אורובאן הוא בן דוד של אנדרה שאגווארי. הוריו התחתנו ב-20 באוקטובר 1901 בבודפשט ברובע 8. סבו וסבתו מצד אביו היו יאקאב אורובאן ומריה נויבאור, סבו וסבתו מצד אמו היו מור שפיצר (שאגווארי) ורוזליה מאוטנר.

קריירה

אגון אורובאן סיים את בחינות הבגרות בגימנסיה הראשית הממלכתית של רובע 9 בבודפשט בשנת 1920. מ-1920 עד 1922 למד פיזיקה, כימיה, מתמטיקה ואסטרונומיה באוניברסיטת וינה. בשנת 1928 למד הנדסת מכונות והנדסת חשמל באוניברסיטה הטכנית של ברלין, אך עד מהרה פנה לפיזיקה וכתב דוקטורט בתחום זה בשנת 1932 על "שבירת גבישים". הוא לא הצליח למצוא עבודה באופן מיידי ובילה את השנים הבאות עם אמו, במחקר. עם עליית היטלר לשלטון בגרמניה הוא עזב את המדינה וחזר לבודפשט.

בשנת 1934, כמעט במקביל לג'. א. טיילור (G. I. Taylor) ולמיכאל פולני, גילה אורובאן כי ניתן להסביר את העיוות של חומרים אלסטיים על ידי תאוריית הנקעים שפיתח הפיזיקאי היהודי-איטלקי ויטו וולטרה בשנת 1905. הגילוי אמנם זכה לתשומת לב מועטה עד למלחמת העולם השנייה, אך היה מהותי בהמשך להתפתחות הדיסציפלינה של פיזיקה של מצב מוצק. בתיעוד הביוגרפי של החברה המלכותית של לונדון (שהיא למעשה האקדמיה למדעים של בריטניה) וגם בזה של האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית נחשב כהישג הגדול ביותר של אורובאן ה"דפורמציה הפלסטית", ההסבר עם מושג הנקע. התיאוריה הפיזיקלית המפורטת נולדה בבודפשט כאשר אורובאן היה מחוסר עבודה, אף שמקור המושג הוא בגרמניה.

משנת 1936 הועסק על ידי אימרה ברודי במעבדת המחקר של "נורות ליבון וחשמל מאוחדת", שם עבד על הפקת קריפטון מהאוויר לשם ייצור נורות קריפטון. אורובאן "חש" כבר במלחמה המתקרבת ובאה ועל כן היגר לבריטניה (אימרה ברודי, שהיה יהודי-הונגרי אף הוא, נרצח בהמשך בשואה). בשנת 1937 אורובאן התחיל לעבוד במשותף עם רודולף פיאֶרלס (Rudolf Peierls) על תאוריית התעייפות החומר באוניברסיטת בירמינגהם.

בשנת 1939 עבד באוניברסיטת קיימברידג'. שם המשיך לפתח את תאוריית הנקעים שלו, ודן בקשר של משקעים עם חומר זר בתוך גביש או בתוך קבוצת הנציצים^{[דרושה הבהרה]}. אורובאן הראה כי פגמים תלת ממדיים אלה מוקפים בקווי הנקעים הסוגרים את עצמם (כיום הנקעים העיקריים הללו נקראים לולאות אורובאן). באמצעות תאוריית הנקעים ביקש אורובאן למצוא הסבר לתנועת הקרחונים, לנדידת היבשות ולהיווצרות התעלות באוקיינוסים. בשנת 1944 הסביר את התהליך הפיזיקלי שגרם להתפרקותן של אוניות ליברטי רבות בצפון האוקיינוס האטלנטי. הסבריו נגעו לעובדת האיכות הנמוכה של הריתוך שבוצע, זאת בשילוב עם תנאי הטמפרטורה הקיצוניים באזורים אלו. בקיימברידג', ויליאם לורנס בראג עורר את התעניינותו במחקר דיפרקצית קרני X. במהלך המלחמה עבד גם על בעיות בייצור תחמושת.

בשנת 1950, בהזמנתו של ריצ'רד סודרברג (Richard Soderberg), הצטרף למחלקה להנדסת מכונות של המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס. שם, בנוסף להמשך עבודתו המטלורגית, החל להתעניין בגאולוגיה, בשבירת קרח ובמדע שכינה סוציומיה. בהתבסס על עבודתו של ההיסטוריון מהמאה ה-14, אבן ח'לדון, פיתח אורובאן תיאוריה בדבר כשל השוק של ביקוש והיצע, אך רעיונות אלה לא התקבלו בקרב השדרה המרכזית של הכלכלנים. אורובאן רשם פטנטים רבים על המצאותיו.

פרסים והוקרה

• חבר באקדמיה האמריקאית לאמנויות ומדעים, (1951 );
• חבר באקדמיה הלאומית למדעים, (1969);
• פרס האגודה האמריקאית לראולוגיה, מדליית יוג'ין בינגהאם, (1959);
• פרס "Braunschweiger Wissenschaftliche Gesellschaft", מדליית גאוס, (1968);
• פרס האגודה האמריקאית לחינוך הנדסי, מדליית זהב של וינסנט בנדיקס, (1971);
• פרס אגודת המטלורגיה הדנית, מדליית פאול ברגסה, (1973);
• מדליית זהב של Acta Metallurgica.

לקריאה נוספת

• זיכרון ביוגרפי של האקדמיה הלאומית למדעים
• לאסלו קובאץ': במלאת מאה להולדתו של אגון אורובאן, פיזיקאי מצב מוצק
• מהנדסים הונגרים מפורסמים

ראו גם

• אנשי-המאדים (מדענים)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31821917אגון אורובאן