אבנר בן-עמוס
 | |
| לידה | 21 באוגוסט 1951 (גיל: 73) |
|---|---|
| ענף מדעי | היסטוריה |
| מקום מגורים | ישראל |
| תרומות עיקריות | |
| חקר הלאומיות, היסטוריה של החינוך | |
אבנר בן-עמוס (נולד ב-21 באוגוסט 1951) הוא היסטוריון של החינוך, פרופסור חבר בבית הספר לחינוך, של אוניברסיטת תל אביב, איש תיאטרון ופעיל חברתי ישראלי.
ביוגרפיה
אבנר בן-עמוס נולד וגדל בתל אביב. למד בתיכון עירוני ה', תל אביב ושירת בחיל המודיעין. אמו עבדה כאחות. אביו, עמנואל בן-עמוס, היה שחקן תיאטרון הקאמרי ונודע בכך שגילם את התפקיד הראשי של אורי בהצגה "הוא הלך בשדות" מאת משה שמיר, בהפקה הראשונה ב-1948 ובחידוש שלה ב-1956. עזב ב-1964 לניו יורק, שם עבד כצלם ובמאי פרסומות עד לפטירתו ב-2007. לאבנר אחות צעירה ממנו, תמר שפטרו (בן-עמוס).
בן-עמוס בוגר תואר ראשון בחוג ללימודי התיאטרון ובחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית (1973–1977). בוגר תואר שני (1978–1980) ושלישי (1981–1988) במחלקה להיסטוריה, אוניברסיטת קליפורניה בברקלי. נושא עבודת הדוקטור היה: עיצוב הזיכרון הלאומי: ההלוויות הממלכתיות ברפובליקה הצרפתית השלישית. מדריכו בדוקטורט היה פרופסור מרטין ג'יי (אנ'). העבודה יצאה לאור כספר באנגלית בהוצאה לאור של אוניברסיטת אוקספורד וכספר בצרפתית בהוצאה לאור של בית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה, פריז. במסגרת המחקר לדוקטורט שהה מספר שנים בפריז.
בשנת 1990 התמנה למרצה בבית הספר לחינוך של אוניברסיטת תל אביב, בו הוא עובד מאז. בשנת 1996 התמנה למרצה בכיר וב-2008 לפרופסור חבר.
היה מרצה וחוקר אורח באוניברסיטה העברית בירושלים, באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, במכון הלאומי למחקר מדעי (C.N.R.S) בצרפת; בניו קולג', אוניברסיטת אוקספורד; באוניברסיטת ראטגרס; ב-Maison des Sciences de l'Homme, פריז; באוניברסיטת פריז 7; במכון לחינוך באוניברסיטת לונדון ובבית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה, פריז.
הוא חבר הוועדה הפדגוגית של מכון משואה; חבר המועצה המדעית של מוזיאון לוחמי הגטאות ומוזיאון ארץ ישראל, תל אביב. הוא חבר מערכת של כתבי העת "הגר", "amnis", "Ecrire l'Histoire" ו"גילוי דעת".
כתב מאמרים פובליציסטיים בענייני חינוך שהתפרסמו באתר "העוקץ" ובעיתון "הארץ", כתב ביקורות ספרים ב"הארץ".
אבנר בן-עמוס מתגורר בעומר, הוא נשוי ולו שני ילדים.
מחקרים
אבנר בן-עמוס עוסק במחקריו בהיסטוריה של ריטואלים פוליטיים, בעיצוב הזיכרון והתודעה הלאומיים ובהוראת ההיסטוריה והאזרחות; הארצות אותן הוא חוקר הן צרפת וישראל.
אודות ספריו
לוויות, פוליטיקה וזיכרון בצרפת המודרנית 1996-1789
הספר הוא מחקר בינתחומי של ההלוויות הרשמיות שנערכו בצרפת בין המהפכה הצרפתית ובין מותו של הנשיא פרנסואה מיטראן. מטרתו היא להסביר כיצד ההלוויות של אישים נערצים כוולטיר, נפוליאון בונפרטה, ויקטור הוגו ושארל דה-גול הפכו לאירועים ציבוריים מרכזיים אשר עמדו במוקד תשומת הלב במשך ימים ואף שבועות, ותרמו לעיצוב הזיכרון הלאומי הצרפתי. תשובתו של בן-עמוס, הנשענת על תובנות מתחום החינוך, האנתרופולוגיה, התיאטרון ומדע המדינה, היא כי מדובר בטקס בעל אופי כפול: ההלוויה הרשמית הייתה בעת ובעונה אחת ריטואל פוליטי וטקס מעבר אישי, וכל אחד ממאפייניה חיזק את השני. כך נוצר אירוע מרשים, שמשך לרחובות ולכיכרות הפריזאיים קהל של עשרות ומאות אלפי איש, ואף הגיע, הודות לאמצעי התקשורת, לכל רחבי צרפת.
הספר מתמקד במסורת הרפובליקנית של ההלוויות הרשמיות, שצמחה בתקופת המהפכה הצרפתית עם הפיכת הפנתיאון לאתר קבורה יוקרתי, ונמשכה לאורך המאות התשע עשרה והעשרים, עד – וכולל - תקופת הרפובליקה החמישית. בין אם היו בשלטון או באופוזיציה, הרפובליקנים השתמשו בהלוויות של פעיליהם ומנהיגיהם על מנת לחנך את ההמונים ולגייס תמיכה עממית. אירועים אלה היו, אם כן, חלק בלתי נפרד מן התרבות הפוליטית הרפובליקנית, אשר כללה גם סמלים, טקסים, סיסמאות, שירים ואתרים קדושים, ותרמה רבות לחיזוק שלטון הכוחות הרפובליקנים.
ישראל: עיצוב הזהות הלאומית
ספר זה עוסק באופן שבו הציונות, כתנועה לאומית מודרנית בעלת יומרות חינוכיות, ניסתה להקנות את ערכיה לציבור היהודי תוך התגברות על הקשיים שניצבו בפניה: הצורך לעצב אוכלוסייה של מהגרים, שהגיעו ממסורות תרבותיות שונות, ולהפוך אותה לקהילה לאומית מאוחדת בארץ בלתי מוכרת, ישנה-חדשה. בנוסף לכך פעלה התנועה הציונית בארץ ישראל בתנאים פוליטיים קשים – תחילה במסגרת של שלטון זר, עות'מאני ובריטי, ולאחר מכן תוך ניהול של סכסוך צבאי מתמשך עם מדינות ערב והתנועה הלאומית הפלסטינית. כל זאת הביא להשקעה מאסיבית בתחום החינוך אשר נחשב, יחד עם הבטחון וההתיישבות, לתחום מרכזי בפעולת התנועה ומדינת ישראל.
הספר מחולק לשלושה חלקים, שכל אחד מהם דן בהיבט אחר של החינוך הציוני. החלק הראשון עוסק בבית הספר, וכולל הקדמה היסטורית למערכת החינוך העברית, וניתוח של מקצוע לימודים (היסטוריה) ושל מערכת הטקסים הבית ספריים. החלק השני, אודות עיצוב הזיכרון הקיבוצי הישראלי, כולל דיון בהנצחת הלוחמים בזמן, במרחב ובדפוס, וכן ניתוח של טקס פרס ישראל ושל ציון יובל המאתיים של המהפכה הצרפתית בישראל, כשני אירועים חינוכיים. החלק השלישי עוסק בהעברת מסרים באמצעות תרבות חזותית, ומתמקד באיורים בספרים, במוזיאונים היסטוריים ובתוכניות טלוויזיה. החלקים הללו מצטרפים ביחד לתמונה מורכבת, המראה את האופנים המגוונים שבאמצעותם ניסתה התנועה הציונית לעצב הן את היחיד והן את החברה בהתאם לערכיה הלאומיים.
תיאטרון
בן-עמוס החל בפעילותו התיאטרונית בהיותו סטודנט באוניברסיטה העברית. הוא הקים ביחד עם הדס עפרת תיאטרון בובות למבוגרים בשם "תיאטרון הקופסה". במסגרתו הציגו שני מחזות: "דון פרלימפלין ואהבתו לבליסה בגן ביתו" מאת פדריקו גרסיה לורקה ו"שרה אשה עיקשת" מאת אבנר בן-עמוס. שני המחזות הועלו בתיאטרון החאן ב-1978. בן-עמוס עיבד את מחזהו לשחקנים והציג אותו בפסטיבל עכו ב-1986, בבימויו של מיכאל בודנשטיין.[1]
בן-עמוס עיבד ביחד עם רות קנר את ספרה של תמר ברגר "דיוניסוס בסנטר". ההצגה, שבוימה על יד רות קנר, הוצגה תחילה כפרויקט גמר של החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב, ולאחר מכן הועלתה בפסטיבל עכו ובמרכז סוזן דלל בשנת 2004.
בן-עמוס עיבד ביחד עם מור פרנק את המחזה והספר "הוא הלך בשדות" מאת משה שמיר. העיבוד הוצג על ידי קבוצת תיאטרון רות קנר ב-2013 במוזיאון תל אביב, בבימויה של מור פרנק. שיחקו בהצגה רונן בבלוקי, שירלי גל-שגב, אסף דגני ועדי מאירוביץ'.
פעילות חברתית
אבנר בן-עמוס היה בין מקימי עמותת פורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי ב-1997. העמותה מורכבת מבדואים תושבי הנגב ואזרחים יהודים מבאר שבע, עומר וקיבוצי הסביבה. מטרתה לקדם את זכויות הבדואים בנגב, בייחוד תושבי הכפרים הלא-מוכרים. בן-עמוס חבר במזכירות הפורום.
בתחילת שנות האלפיים הצטרף לאמנסטי ישראל וב-2010 נהיה חבר הוועד המנהל של אמנסטי ישראל. בשנת 2014 הצטרף להנהלת הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל.
ספרים שכתב
- Funerals, Politics and Memory in Modern France 1789-1996, Oxford, Oxford University Press, 2000.
בתרגום לצרפתית:
- Le vif saisit le mort: Funérailles, politique et mémoire en France (1789-1996),
Trans. by Rachel Bouyssou, Paris, Éditions de l'EHESS, 2013.
- Israël: La fabrique de l'identité nationale, Trans. by Fabienne Bergmann; Paris, CNRS Éditions, 2010.
ספרים שערך
- אבנר בן-עמוס ויעל תמיר, עורכים, המורה בין שליחות למקצוע, תל אביב, רמות – אוניברסיטת תל אביב, 1995.
- אבנר בן-עמוס, עורך, היסטוריה, זהות וזיכרון : דימויי עבר בחינוך הישראלי, תל אביב, רמות - אוניברסיטת תל אביב, 2002.
- אבנר בן-עמוס ודניאל בר-טל, עורכים, פטריוטיזם : אוהבים אותך מולדת, תל אביב, הקיבוץ המאוחד ודיונון, 2004.
לקריאה נוספת
- אייל מלובן, "ילכו שניים יחדיו", ידיעות תל אביב, 12 ביולי 2013, עמ' 69-68.
קישורים חיצוניים
- ציטוטים מויקיציטוט: אבנר בן-עמוס
- אבנר בן עמוס: מאחורי היד המצביעה, הרצאה מצולמת בערוץ יו טיוב של האוניברסיטה הפתוחה, 2011
- הספר "לוויות, פוליטיקה וזיכרון בצרפת המודרנית 1996-1789", באתר הוצאת אוניברסיטת אוקספורד (באנגלית)
- "ישראל: עיצוב הזהות הלאומית", באתר הוצאת המכון הלאומי למחקר מדעי (C.N.R.S) בצרפת (בצרפתית)
- האתר של אבנר בן-עמוס באוניברסיטת תל אביב
- ההצגה "דיוניסוס בסנטר", באתר קבוצת התיאטרון של רות קנר
- ההצגה "הוא הולך בשדות", באתר קבוצת התיאטרון של רות קנר
- אתר אמנסטי – ישראל
- אתר פורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי
- אתר הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל
- המאמר "'השלטון נמצא ברחוב': מרד הסטודנטים במאי 1968 והמרחב הפריסאי", באתר כתב העת זמנים
- דניאל שוורץ, אורי כבר לא יחזור להיות מי שהיה, באתר ערב רב, 5 ביוני 2013
הערות שוליים
24770657אבנר בן-עמוס