אבן נסורה

אבן נסורה או אבן מנוסרת היא אבן שעברה ניסור ומשמשת לחיפוי מבנים. מחיר האבן הנסורה זול מאבנים מעובדות אחרות.

האבן

בתהליך סיתות האבן לבנייה בתקופה המודרנית, לאחר החציבה, נוהגים לנסר את גוש האבן ללוחות דקים שאותם ניתן לעבד עיבוד נוסף. הלוחות האלו נקראים אבן נסורה וניתן לחפות בהם מבנים גם במצבם הזה. האבן הנסורה בדרך כלל מגיעה בצורת אריחים מלבניים.

שימוש באבן בירושלים

ירושלים התאפיינה לאורך השנים בבנייה באבן. תושבי ירושלים יכלו לעמוד בכך משום שבעיר ובסביבותיה היו מחצבות אבנים רבות, בניגוד לאזורים אחרים בהם האבן לא הייתה מצויה ולכן מחירה היה גבוה הרבה יותר. בתחילת המאה העשרים השתכללו טכנולוגיות הבנייה ולקראת שנות ה-30 של המאה כבר נבנו רוב בתי ירושלים מבטון מזוין מצופה באבן. מושל ירושלים בתקופת המנדט הבריטי, רונלד סטורס, תיקן תקנה שכל מבנה בעיר ייבנה או יחופה באבן ירושלמית.

ככל שעברו השנים הקשתה התקנה של הבנייה באבן על הבונים. בראשית שנות ה-60 התירה הוועדה לתכנון ובנייה חיפוי מבנים באבן נסורה, משום שמחירה נמוך באופן משמעותי וכך ניתן היה לענות על צורכי ירושלים המתפתחת ולבנות בעיר מבנים רבים בזמן מועט.

סיבה אחרת להעדפת האבן הנסורה על פני האבן הירושלמית נוצרה בשל הבנייה לגובה. ברחבי העולם נהוג לבנות מבנים רבי קומות וגורדי שחקים מחומרים מודרניים כמו זכוכית ופלדה המעניקים למסתכל על הבניינים הענקיים תחושת קלילות. בירושלים היו חייבים המתכננים לבנות באבן אולם הם ניסו בכל דרך לשוות למגדלים שלהם צורה מודרנית וקלה. האבן הנסורה התאימה לרעיון הזה מכיוון שחיפוי האבן שהיא יוצרת לא נותן את תחושת הכובד האופיינית לבתים מאבן ירושלמית.

בשל איכותה הירודה של האבן הנסורה, אסרה ועדת התכנון בשנות ה-80 את המשך השימוש בה והמבנים בירושלים חזרו לשימוש באבן הירושלמית על צורותיה. עם זאת, נותרו בירושלים אלפי מבנים משנות ה-60 וה-70 בחיפוי אבן נסורה, ובהם מוסדות ציבור, בנייני משרדים ומסחר, בתי מלון ובתי מגורים.