אבן חזם אל-אנדלוסי
אבו מוחמד עלי אבן אחמד אבן סעוד אבן חזם (בערבית: أبو محمد علي بن احمد بن سعيد بن حزم), נודע בשם: אבן חזם אל-אנדלוסי (נולד: 7 בנובמבר 994 קורדובה ספרד - נפטר: 15 באוגוסט 1064 סביליה), מגדולי מלומדיה של ספרד המוסלמית, היסטוריון, גנאלוג, תאולוג, הוגה דעות, סופר משורר ופולמוסן. מן החריפים שבמתפלמסים כנגד הדת היהודית. התפלמס בכתב עם רבי שמואל הנגיד. אבן חזם, היה מעורב במהלך חייו בטלטלות פוליטיות, עתים היה מקורב למלכות, ועתים מנודה ומוחרם.
כתב כ-400 חיבורים, מתוכם נשמרו עד ימינו כ-40. ביניהם, ספר שתורגם לעברית, בשם "ענק היונה".
ביוגרפיה
אבן חזם נולד בקורדובה ב-7 בנובמבר שנת 994 במוצאי צום חודש הרמדאן. מוצא משפחתו מוטל בספק, בעוד שלדבריו משפחתו מיוחסת למוצא מוסלמי-פרסי קדום, ובכך הוא קושר אותה בקשר של חסות לחליפות האומיית, חוקרי המערב, בהסתמכם על ההיסטוריון בן זמנו אבן חיאן, מעריכים כי הוא היה 'מוואלד'[1]. אביו 'אחמד' קיבל חינוך, שהכשיר אותו לעלות בסולם החברתי עד לדרגת וזיר, והוא אכן כיהן כווזיר אצל החאג'יבים העאמירִים: אל- מנסור, אל-מוזפר, וסנשואלו, תוך שהוא מצליח לשמור גם על נאמנותו לח'ליפה הישאם השני. כמשרתו של אל-מנסור, עבר אחמד לגור, עם משפחתו, בשכונת בעלי התפקידים (מוניית אל מורירה) ושם נולדו בניו אבו בכר ועלי (אבן חזם).
אבן חזם גדל בארמונו של אביו, כשהוא מנותק מבני העם שבחוץ, וכנער רגיש וחולני בילה את שעותיו עם נשות ההרמון, שחינכו אותו, הקנו לו את ראשית השכלתו. בשלהי שנת 1009, כאשר הודח סנשואלו, ומוחמד אל מהדי תפס את הח'ליפות, נאלץ אבן חזם להיפרד מחיי התענוגות אליהם הורגל, ומשפחת אביו חזרה להתגורר בשכונת מגוריהם המקורית בקורדובה. עם זאת שמרה משפחתו על מעמדה, ואבן חזם התחיל את לימודיו אצל מורים פרטיים. היסטוריה למד אצל אבן אל-ג'זור, פילוסופיה ולוגיקה למד אצל אבן אל-כתאני, שפה וספרות ערבית למד אצל השייח' עבד אל רחמן אבן אבי יזיד אל-אזדי, שקיבץ לעצמו חוג תלמידים מוכשרים, שם התוודע אבן חזם למשורר הצעיר 'אבן אל-טובני', ואל איש הדת והמדע 'אבו עלי אל-פאסי'.
בסוף שנת 1010 נרצח מוחמד אל-מהדי, והעאמירים השיבו את הישאם השני לכס הח'ליפות. למרות האמונים ששמר אביו של אבן חזם ל"אומיים", הורע מצב המשפחה עם עלייתו של הישאם בפעם השנייה לשלטון. מי ששלט בפועל היה המפקד הסלאבי ואדיח, והישאם היה בגדר שליט בובה. ואדיח שזכר את השפעתו של אחמד על הישאם בתקופת שלטונו הראשונה, וחשש ממנו, האשים אותו בבגידה, החרים את רכושו, וכלא אותו בבית הסוהר. עלי הצעיר היה כבן 16 כאשר נאלץ להיפרד מעולם ילדותו. תוך כשנתיים נפטרו אביו, אחיו, וגיסתו, ובגיל 18 הוא נשאר ראש משפחה שבעקבות נאמנותה ל'אומיים', הפכה לשנואה על ידי הסלאבים והברברים. באותם ימים הפכה קורדובה לאתר שלא ניתן לחיות בו. הברברים בראשותו של 'סולימאן אל-מוסתאעין' צרו על העיר, ואנשיה סבלו מרעב הרג שוד ומגפות. בשנת 1013, משנכנעה העיר לכוחות הברברים, החלו מעשי נקם אלימים כנגד כל הפלגים, וכל המעמדות ובסוף השנה גורשו מן העיר רוב תושביה, ובתוכם גם אבן חזם שגלה לאלמריה, ביחד עם חברו מוחמד אבן איסחק.
בימים בהם שכן אבן חזם באלמריה, משל בה רייחאן אל-עאמירי, הידוע כמי שבנה את חומות העיר. הוא נטה חסד לאבן חזם שחי באלמריה חיים נוחים, התכתב עם חבריו, והחל בפולמוסים בענייני דת. אז כפי הנראה הכיר אדם צעיר בשם 'איסמעיל אבן נגרילה', יהודי פליט גם הוא מקורדובה, שנודע ברבות הימים בשם רבי שמואל הנגיד.
פולמוסים תאולוגיים כנגד היהדות
בהיותו באלמריה, התוודע אבן חזם, לאנשי כת העיסוניים כמו גם לקראים, אשר העשירו את ידיעותיו, וסיפקו לו טיעונים לניגוח הדת היהודית. הוא גם היה בקשרים עם רופאים יהודיים, אשר מתוארים על ידו כספקנים, וכן עם יודעי עברית (יהודים, כפי הנראה, גם כן). מכל אלה העמיק את השכלתו, וגיבש את רעיונותיו בהם השתמש בפולמוסיו כנגד היהדות. דרך הוויכוח בה נקט אבן חזם הייתה מתלהמת, וכללה התקפות מילוליות קשות, והרטוריקה שלו גרמה למתווכחים איתו לתעב אותו. עם זאת, החוקרים נוטים להאמין כי טבעו לא היה רע, והתוקפנות הייתה טקטיקה של וויכוח.
ענק היונה
ענק היונה הוא ספרו של עלי אבן חזם, שנכתב על ידו בשבתו בעיר ח'אטיבה שבמזרח חצי האי האיברי, אליה גלה מקורדובה.
לקריאה נוספת
- ענק היונה, תרגום לעברית אלה אלמגור, בהוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 2002
- קמילה אדנג, יחסו של אבן חזם ליהודים, כתב העת פעמים, יד יצחק בן-צבי
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ מוואלד=אדם שאחד מאבות אבותיו, היה בן חצי האי האיברי שהתאסלם, לעומתו אדם שאבותיו היו מן הכובשים המוסלמים שהגיעו לחצי האי נקרא דאח'יל
