אביעזר שלוש
אביעזר שלוש (28 ביולי 1923 – 11 נובמבר 2011) היה דיפלומט בשירות משרד החוץ של מדינת ישראל.
קורות חייו
נולד ב-1923 בתל אביב הקטנה לצדוק שלוש ולשושנה (רוז) לבית אפלבוים. אביו היה בן ליוסף אליהו שלוש, ממייסדי אחוזת בית, ונכד לאהרן שלוש, ממייסדי נווה צדק, השכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומות יפו. אימו הייתה בת למשפחת אפלבוים, שעלתה ארצה מרומניה בסוף המאה ה-19 והשתתפה בייסוד המושבה זכרון יעקב.
כבן העיר העברית הראשונה מצא לנכון להצטרף לגדוד מגיני השפה - ארגון שביקש לשמור על מעמדה של העברית במרחב הציבורי בתל אביב בשנות ה-20' וה-30' נוכח העלייה הרביעית, שבמהלכה גבר השימוש בשפות שונות ברחבי העיר. לימים התוודה על כך ששבר שלט הכתוב לועזית שהועמד בחזית הסניף התל אביבי של "בנקו די רומא" האיטלקי כחלק מפעולותיו בגדוד.
לאחר סיום לימודיו בגימנסיה הרצליה בשנת 1940, החל בלימודי משפטים בירושלים, אלא שאותם הוא בחר לקטוע על מנת להתגייס לפלמ"ח. לאחר שעבר קורס מ"כים בעין השופט, הצטרף לפלוגה ו' והוצב בקיבוץ דפנה.
לאחר מלחמת העולם השנייה נסע לצרפת כדי להשלים את לימודיו, אך גם בתקופה זו התבקש לסייע לארגון ההגנה, ואף הוסמך לכתוב את חוקת השיפוט של הצבא שבדרך.[1] כמו כן, זייף תעודות עבור מעפילי האקסודוס, ופיקד על מחנה עלייה במרסיי טרם חזרתו ארצה.
לאחר קום המדינה התקבל לראיון אצל שר החוץ משה שרת. הייתה זו תחילתה של קריירה דיפלומטית בת חצי יובל, שבמהלכה שירת בנציגויות ישראל באירופה ואפריקה. במהלך שליחותו לפריז הכיר את מי שתהיה רעייתו - רחל גרפינקל, בת לאחת המשפחות שהשתתפו בייסוד המושבה ראשון לציון. לאחר כמה שנים שבהן שימש כשגריר ישראל בניגריה, חזר לישראל וקבע את בית המשפחה בירושלים. במשרד החוץ התקדם עד לתפקיד המשנה למנכ"ל וראש המחלקה הכלכלית[2] והיה מעורב בפרשיות רבות, ובייחוד בפרשה של חטיפת מטוס אל על לאלג'יריה. לימים סיפר שעסקת שחרור החטופים גובשה סביב הרעיון שהחוטפים ישחררו את החטופים כמחווה לממשלת איטליה, שמשטחה יצא המטוס, וישראל תהיה מוכנה לשחרר את מה שהגדיר "אסירים ללא דם על הידיים" - היה זה השימוש הראשון בנוסחה זו.
בשנות ה-70' בחר לעבור אל המגזר הפרטי, התמנה למנכ"ל של "נשיונל בנק אוף שיקגו" בישראל ועבר עם משפחתו לרמת השרון. לאחר מכן גם היה לסגן נשיא אוניברסיטת תל אביב, והקים את האגף לקשרי חוץ של האוניברסיטה.
מאז פרש לגמלאות הקדיש את מירב זמנו להנצחת המורשת המשפחתית - בייחוד התחקה אחר שורשיה של משפחת אימו, וכתב על כך בספרו "מי היה אותו אפלבוים". בשנת 2009, שנת המאה לתל אביב, סייע בארגון הכנס המשפחתי של צאצאי אהרן שלוש.[3] גם בשנותיו האחרונות לא חדל מפעילותו הציבורית ושימש כיו"ר ועד הדיירים בבית ההורים "משען" ברמת אביב.
בנו הוא מנכ"ל ונשיא סאיטקס לשעבר יואב שלוש.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
- אורי דרומי, דיפלומט פורץ דרך, באתר הארץ, 2 בדצמבר 2011
- עמית לוינסון, זקן השבט: חייו ומותו של אביעזר שלוש, באתר nrg, 20 בנובמבר 2011
- אביעזר שלוש, באתר הפלמ"ח
- "אביעזר שלוש - חיים לספר" - אביעזר שלוש מספר את סיפור חייו
הערות שוליים
- ^ "חוקת השיפוט של בסיס עליה מס' 1 (מרסיל)" מאת צבי ענבר בכתב העת "משפט וצבא" 14 (2000), עמ' 336
- ^ שינויים יסודיים במבנה משרד־החוץ, על המשמר, 1 במרץ 1968
- ^ "שושלת שלוּש" - כתבת וידאו באתר ynet מתאריך 9/10/2009
30155757אביעזר שלוש