אבולחסן בני-סדר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אבולחסן בַּנִי-סַדְר
ابوالحسن بنی‌صدر
לידה 22 במרץ 1933 (גיל: 91)
איראן 1925–1964איראן 1925–1964 המדאן, איראן
פטירה צרפתצרפת פריז, צרפת
מדינה איראןאיראן איראן
מפלגה עצמאי
נשיא הרפובליקה האיסלאמית של איראן ה־1
4 בפברואר 1980 – 22 ביוני 1981
(שנה ו־19 שבועות)
מנהיג דת בתקופה רוחאללה ח'ומייני
→ המשרה לא הייתה קיימת
שר החוץ
12 בנובמבר 1979 – 29 בנובמבר 1979
(18 ימים)

אַבּוּלְחַסַן בַּנִי-סַדְר (בפרסית: ابوالحسن بنی‌صدر; 22 במרץ 1933 – 9 באוקטובר 2021) היה נשיאה של איראן, והנשיא הנבחר הראשון לאחר כינון הרפובליקה האסלאמית והדחתו של השאה (شاه) במהלך המהפכה האיראנית בשנת 1979.

ביוגרפיה

בני-סדר הוא נצר למשפחה של אייתולות מהמדאן. הוא למד לימודי דת ואחר כך, בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20, למד כלכלה באוניברסיטת טהרן[1]. במהלך לימודיו באוניברסיטה היה חבר בתנועת הסטודנטים שהתנגדה לשאה מוחמד רזה שאה פהלווי, נכלא פעמיים[2], ונפצע במהלך התקוממות בשנת 1963. הוא נמלט לצרפת והצטרף לקבוצת ההתנגדות האיראנית שבראשה עמד האייתוללה רוחאללה ח'ומייני[3]. במהלך 15 השנים ששהה בצרפת למד בסורבון[4]. בנוסף, כתב 3 ספרים ומאמרים רבים והופיע רבות ברדיו ובטלוויזיה, בהם ביקר את שלטונו של השאה ותיאר את תוכניותיו לאיראן[1][2]. בהתגבר ההפגנות נגד השאה באיראן הוא כונה היועץ הכלכלי של חומייני ואמר שאם יוטל עליו לכלכל את כלכלת ארצו הדבר הראשון שיעשה הוא להלאים את תעשיית הנפט[5]. מיד לאחר החזרה לאירן קרא להלאמת הבנקים והימנעות מהחזר חובות החוץ של אירן[6]. הוא חזר לאיראן יחד עם ח'ומייני בפברואר 1979. במהלך 1979 כיהן כסגן שר הכלכלה והאוצר וביולי 1979 מונה לשר הכלכלה והכספים, האחראי על שמונה משרדי ממשלה כלכליים. בתפקידו זה הוא הלאים את הבנקים באיראן. מטרתו של בני-סדר הייתה להביא את איראן ליכולת לספק את צרכיה הכלכליים ללא תלות במדינות אחרות ובהכנסות הנפט[1]. בנובמבר 1979 הוא מונה באורח זמני גם לשר החוץ[7].

בבחירות לנשיאות ב-25 בינואר 1980[8] נבחר לנשיא אירן[4], לאחר שזכה בכ-75% מקולות הבוחרים[9]. הוא לא היה איש דת אסלאמי, שכן האייתוללה ח'ומייני עמד על כך שאנשי דת לא יתחרו על משרות בשלטון. בני-סדר הביע עמדות מתונות ויצא נגד הקיצונים שהחזיקו כבני ערובה בעובדי שגרירות ארצות הברית בטהראן[10]. לאחר הבחירות לפרלמנט שהתקיימו במרץ 1980, בהם זכו אנשי מפלגת הרפובליקה האסלאמית בראשות האייתולה מוחמד בהשתי הוקמה ממשלה בהנהגתם שנטרלה את בני-סדר מעמדות השפעה. באוקטובר 1980 פנה בני-סדר אל חומייני בבקשה שיסייע לו נגד שרי הממשלה שהתנגדו לו[11], ובנובמבר הוא יצא פומבית נגד מעצרו של צאדק גודבזאדה[12] ונגד הצנזורה שהופעלה באירן. בדצמבר 1980 הפגינו תומכיו של בני-סדר ברחבי אירן כנגד כהני הדת[13]. במהלך מלחמת איראן עיראק, בני-סדר קיבל מחומייני את סמכויותיו כמפקד עליון של הצבא, והוא בילה זמן רב בחזית ובנה לעצמו תדמית של מנהיג לאומי[14]. באוגוסט ובספטמבר 1980 הוא ניצל משתי התרסקויות מסוקים ליד גבולה של איראן עם עיראק.

בשנת 1981 התגברו העימותים בין אנשי מפלגת הרפובליקה האסלאמית ובין בני-סדר[15]. בפברואר 1981 האשים בהשטי את בני-סדר בכך שהוא לא יוצא למתקפת נגד במלחמה עם עיראק[16]. במרץ 1981 התובע הכללי של אירן פתח בחקירה פלילית נגד בני-סדר בהאשמות שעורר שהסית למהומות בטהרן בתחילת חודש מרץ 1981[17] כהני הדת התנגדו לבני-סדר ראשית, בשל התנגדותו להוצאתם להורג של מתנגדי המשטר; שנית, עקב אזהרותיו החוזרות ונשנות לח'ומייני מפני דיקטטורה; ושלישית, בשל הצלחתה של איראן במלחמת איראן–עיראק. הפופולריות של בני-סדר החלה גואה לאחר שישה חודשי לחימה, שפרצה עם פלישת צבאו של סדאם חוסיין לאיראן. עיראק וכמה משאר מדינות המפרץ הפרסי הסכימו לשלם פיצויים לאיראן, כ-60 מיליארד דולר, וכמו כן הסכימו לכל שאר תנאיה של איראן להפסקת המלחמה. אכבר האשמי רפסנג'אני טען שאם יניחו לבני-סדר לסיים את המלחמה, הוא יצעד כמנצח לטהראן, ואז אפילו ח'ומייני לא יוכל לגעת בו.

חומייני נותר בהתחלה נייטרלי ולא התערב במאבק לטובת מי מהצדדים[15]. אולם ביוני 1981 הוא תפס צד ומספר עיתונים, בהם עיתונו של בני-סדר נסגרו בהוראת השלטונות. בעקבות זאת החלו התנגשויות בטהרן בין תומכי בני-סדר ומתנגדיו[18]. חומייני, בהאשימו את בני-סדר בניהול כושל של צבא איראן במלחמה, נטל ממוסד הנשיאות באיראן את תפקיד המפקד העליון של הצבא והעביר תפקיד זה חזרה למשרדו שלו ב-10 ביוני 1981[19].

ב-17 ביוני 1981 החל המג'לס לדון בהדחתו של בני-סדר[20], והחלטה על ההדחה התקבלה ב-21 ביוני 1981[21], על פי הנטען, עקב הצעדים שנקט נגד אנשי הדת בשלטון, וליתר דיוק, נגד מוחמד בהשתי, ראש הרשות השופטת באותה עת. בני-סדר ירד למחתרת בעת הדיונים, וברחובות היו עימותים עם הרוגיפ ופצועים בין תומכיו למתנגדיו[22].

נראה שהאייתוללה ח'ומייני הוא שיזם את מהלך ההדחה, שעליו חתם ביום המחרת, 22 ביוני. עוד לפני שחתם ח'ומייני על מסמכי ההדחה, השתלטו משמרות המהפכה האסלאמית על בנייני הנשיאות והגנים שסביבם, ואף אסרו כתבים שעבדו בעיתון הקשור לבני-סדר. בימים הבאים הם הוציאו להורג כמה מחבריו הקרובים ביותר של הנשיא לשעבר, ובהם חוסיין נוואב, רשיד סדרולחפאזי ומנוצ'הר מסעודי. מאוחר יותר התברר שהשומרים שנצטוו לעצור את בני-סדר קיבלו הוראות לחסלו. אולם בני-סדר הצליח להימלט ובמשך כמה שבועות חי במחתרת באירן. מהמחתרת הוא הוציא שדר מוקלט בו הצהיר: "אלחם עד אשר תיכון רפובליקה איסלמית אמיתית"[23]. אולם, בסוף יולי 1981 הוא נמלט לצרפת במטוס צבאי, יחד עם מסעוד רג'אווי, המנהיג הקודם של ארגון המוג'אהדין ח'לק וקיבל מקלט מדיני, בתנאי שלא ינסה לארגן הפיכה באירן[24].

בצרפת הוא פרסם מאמרים רבים על איראן. הוא חי עד סוף ימיו בוורסאי, ליד פריז, תחת אבטחה של משטרת צרפת.

קישורים חיצוניים

עיינו גם בפורטל:
פורטל איראן
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אבולחסן בני-סדר בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 ג'ונתן ראנדאל, חסן באני סאדד: הסטודנט השמאלני שהיה לשר החוץ של חומייני, מעריב, 28 בנובמבר 1979
  2. ^ 2.0 2.1 באני סאדר האיראני שרץ 15 שנה לנשיאות, מעריב, 28 בינואר 1980
  3. ^ ראשי האופוזיציה באיראן: "נפגין עד שיודח השאה", מעריב, 6 בדצמבר 1978
  4. ^ 4.0 4.1 באני-סאדר שהושמץ כסוכן ישראלי יהיה נשיאה הראשון של איראן, מעריב, 27 בינואר 1980
  5. ^ חומייני קורא לצבא להפיל ממשלת בחטיאר, דבר, 4 בפברואר 1979
  6. ^ ג'ונתן באנדל, האם יש ממשלה באיראן?, מעריב, 27 בפברואר 1979
  7. ^ השינאה לארה"ב - מכשיר שבאמצעותו מחזק חומייני את המהפכה שנראתה כמתפוררת, מעריב, 12 בנובמבר 1979
  8. ^ האיראנים בוהרים זו הפעם הראשונה נשיא אבל כל הסמכויות יישארו בידי חומייני, מעריב, 24 בינואר 1980
  9. ^ באני סאדר זכה ב-75% מהקולות באירן, דבר, 29 בינואר 1980
  10. ^ מייקל וייסקופף, ילדים שהקימו ממשלה בתוך ממשלה, מעריב, 7 בפברואר 1980
  11. ^ נשיא אירן יוצא למאבק בשריו, מעריב, 9 בדצמבר 1980
  12. ^ המהפכה האירנית אוכלת בניה ומסכנת קיומה, דבר, 24 בנובמבר 1980
  13. ^ מפגינים באיראן קרעו תמונותיו של חומייני, מעריב, 18 בדצמבר 1980
  14. ^ עלייתו ונפילתו של באני סאדר, דבר, 19 ביוני 1981
  15. ^ 15.0 15.1 ראש ממשלת אירן מאשים את הנשיא בשיתוף פעולה עם "מתנגדי המהפכה", דבר, 10 במרץ 1981
  16. ^ אויב בחוץ ואויב בפנים, דבר, 2 בפברואר 1981
  17. ^ "Iran aide defends action on Banisadr". The New York Times. Beirut. AP. 20 במרץ 1981. נבדק ב-4 באוגוסט 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  18. ^ התנגשויות בטהראן, דבר, 9 ביוני 1981
  19. ^ חומייני מסלק את הנשיא באני סדר מהפיקוד על הצבא, דבר, 11 ביוני 1981
  20. ^ אספסוף מוסת משתולל בטהראן תובע את ראשו של הנשיא, דבר, 18 ביוני 1981
  21. ^ הנשיא באני־סאדר הודח והוכרז כ"עבריין נמלט", דבר, 22 ביוני 1981
  22. ^ הרוגים ופצועים בהתנגשויות ברחובות טהראן בין תומכי באני־סאדר ומתנגדיו, דבר, 21 ביוני 1981
  23. ^ באני־סאדר: אשוב לשלטון, דבר, 13 ביולי 1981
  24. ^ לאחר שבועות במחתרת הוברח באני־סאדר במטוס צבאי לצרפת, דבר, 30 ביולי 1981


הקודם:
המשרה לא הייתה קיימת 		נשיא איראן
(1980 - 1981) 		הבא:
מוחמד עלי רג'אי
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

38677237אבולחסן בני-סדר

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אבולחסן_בני-סדר&oldid=2577495"