אבגר החמישי, מלך אוסרואנה
 | |||||
| איקונה של אבגר החמישי אוחז במנדיליון | |||||
| לידה | המאה הראשונה לפנה"ס | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 50 לספירה לערך | ||||
| מדינה | אוסרואנה | ||||
| השושלת האבגרית | |||||
| |||||
|
| |||||
אַבְּגָר הַחֲמִישִׁי (סורית: ܐܒܓܪ ܚܡܝܫܝܐ ܐܘܟܡܐ (אבגר חמישיא אוכמא) המאה ה-1 לפנה"ס - 50 לספירה לערך), היה מלך אוסרואנה מן השושלת האבגרית שקיבל עליו את הנצרות. מכונה גם אוכמא (בסורית ובניבי ארמית נוספים: השחור) עקב מחלת עור שבה לקה, ייתכן סוג צרעת.
אף שהיסטוריונים ארמנים, דוגמת מובסס חורנאצי, מייחסים לאבגר החמישי, ולשושלת האבגרית בכלל, מוצא ארמני, הן טקיטוס, היסטוריון כמעט בן-תקופתו של אבגר, והן היסטוריונים מודרניים, משערים כי מוצא השושלת האבגרית הוא ערבי-נבטי.
מובסס חורנאצי מציין גם כי אשתו הראשית של אבגר הייתה הלני המלכה, אם כי לפי יוסף בן מתתיהו היא הייתה אשתו של מונבז הראשון מחדיב.
שלטונו
אבגר, בנו של מענו השלישי, מלך באדסה בשתי תקופות: 4 לפנה"ס–7 לספירה, אז מלך אחיו מענו הרביעי, ושוב מ-13 עד 50 לספירה.
אבגר החמישי מתואר כאחד המלכים הראשונים שקיבלו עליהם את הנצרות, עת ניצר אותו אדאי מאדסה (תדאוס מאדסה), אחד משבעים השליחים. ההיסטוריון אוסביוס מקיסריה מתאר בכתביו כי בבתי הגנזים באדסה היה עותק של חלופת מכתבים בין אבגר לאותו האיש. חלופת מכתבים זו כללה את מכתבו של אבגר ותשובתו של אותו האיש. ב-15 באוגוסט 944, קיבלה כנסיית מרים ה"קדושה" מבלאכרנה שבקונסטנטינופול את המכתב ואת המנדיליון – פיסת בד עם העתק פניו של אותו האיש. המכתב והמנדיליון הועברו בהמשך לכנסיית הבתולה מפארוס.
סיפור זה רכש פופולריות רבה, הן בנצרות המזרחית והן בנצרות המערבית במהלך ימי הביניים. מחלופת מכתבים זו שרדו לא רק הטקסט בסורית, אלא גם תרגום ארמני, שתי גרסאות יווניות בלתי תלויות הקצרות יותר מן הטקסט הסורי ומספר תחריטי אבן. חליפת המכתבים קיבלה מקום גם בליטורגיה הנוצרית. הסורים מעלים את זכר ההתכתבות עם אבגר במהלך לנט. בליטורגיה הקלטית, הליבר הימנורום, מזכיר שתי שורות מן המכתב.
אבגר נחשב "קדוש", ולזכרו מציינים זרמים שונים בנצרות ימים וארוחות חג. הכנסייה האורתודוקסית עורכת את סעודת חגו ב-11 במאי וב-28 באוקטובר. הכנסייה הסורית-אורתודוקסית מציינת זאת ביום חמישי של השבוע השלישי של לנט. הכנסייה האפוסטולית הארמנית מציינת אותו מדי יום במיסה.[1]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Leclercq, Henri (1913). "The Legend of Abgar" . In Herbermann, Charles (ed.). Catholic Encyclopedia. New York: Robert Appleton Company.
